קרומית של קנה

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין דף ג – קרומית של קנה

בגמרא (ב:) הובאה משנה שמתירה לטמאים לשחוט קדשים ובלבד שלא יגעו בבשר. הגמרא (ב:-ג.) מנסה לברר באילו טמאים מדובר:

"האי טמא דאיטמא במאי?
אילימא דאיטמי במת, "בחלל חרב" אמר רחמנא, חרב הרי הוא כחלל, אב הטומאה הוא, לטמייה לסכין ואזל סכין וטמיתיה לבשר!
אלא דאיטמי בשרץ.
ואי בעית אימא: לעולם דאיטמי במת, וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה; דתניא, בכל שוחטים: בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה."

הגמרא מקשה שאם מדובר בטמא מת הרי שהוא מטמא את בשר הקרבן על ידי הסכין שהוא אוחז, גם אם אינו נוגע בו ישירות. מתוך כך מציעה הגמרא להעמיד שמדובר בטמא שרץ שאינו מטמא כלים, ולבסוף מעמידה אפילו בטמא מת ובסכין שעשויה מקרומית של קנה. היתרון של קרומית של קנה הוא שהיא "פשוטי כלי עץ" ולכן אינה מקבלת טומאה, וממילא לא מטמאת את הבשר.

תכונה זו של הקרומית יכולה להוות גם חיסרון. התוספות (וכן שאר הראשונים) מקשים שבשחיטת קדשים יש צורך בכלי, כפי שדרשה הגמרא בזבחים (צז:) מהפסוק "ויקח את המאכלת", וקרומית של קנה אינה כלי. התוספות מתרצים את קושייתם בכך שמדובר כש-"תיקנה לקרומית ועשאה כעין כלי".

דברי התוספות מעוררים שאלה מסוימת: אם תיקון הקרומית יכול להחשיב אותה ככלי לעניין שחיטת קדשים, מדוע אין היא נחשבת ככלי לעניין קבלת טומאה?

נראה שיש מכאן ראיה לעיקרון שאותו חידש הגרי"ד סולובייצ'יק באיגרותיו (כלים ב, ב). לדבריו, דין פשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה שונה מרוב דיני כלים שאינם מקבלים טומאה. בניגוד לדין כלי שניקב או אפילו דין פשוטי כלי חרס, אשר עניינם הוא שכלים אלו אינם נחשבים ככלים כלל, דין פשוטי כלי עץ הינו דין מיוחד. גם כאשר אין לו בית קיבול נחשב כלי עץ ככלי, אלא שחידשה התורה שאין הוא מקבל טומאה משום שאין תשמישו חשוב מספיק.

מתוך הבנה זו ניתן להסביר שאלה נוספת שאותה העלו האחרונים. הברייתא המובאת בגמרא מכשירה שחיטת חולין "בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה", ומדוע אם כן נקטה הגמרא דווקא בדוגמא האחרונה, קרומית של קנה, ולא בדוגמא של צור או זכוכית אשר גם הם לא מקבלים טומאה?

לאור דברינו ניתן לומר שזכוכית וצור לא מקבלים טומאה משום שהם באמת לא נחשבים ככלים, וממילא אין הם כשרים לשחיטת קדשים. זאת בניגוד לקרומית של קנה אשר נחשבת ככלי לעניין שחיטה ורק טהורה מלקבל טומאה.

הרב אברהם סתיו