דילוג לתוכן העיקרי

קריאת שמע | 4 | 'ומה הוא קורא?' | 2 | שיטת הרמב"ם

הרב ברוך גיגי
24.11.2014
קובץ טקסט

פתיחה

כתב הרמב"ם בתחילת הלכות קריאת שמע:

"פעמים בכל יום קוראין קריאת שמע בערב ובבקר, שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדין וזה הוא יום.

ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן: שמע והיה אם שמוע ויאמר, ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ואחריה והיה אם שמוע שיש בה צווי על שאר כל המצות, ואחר כך פרשת ציצית שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצות.

אף על פי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך,

וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע"  (קריאת שמע א', א'-ג')

בדבריו, מציין הרמב"ם שקריאת שמע כוללת את שלושת הפרשיות. אולם, בפשטות הרמב"ם לא גילה האם לדעתו אנו מחויבים בכולן מן התורה או לא. לאור העמימות בדבריו, נחלקו המפרשים בשיטתו, כפי שנראה.

 

א. הסברים שונים בדעת הרמב"ם

1. רק הפסוק הראשון

מדברי הכסף משנה עולה, שלדעת הרמב"ם חיוב קריאת שמע דאורייתא הוא רק בפסוק ראשון.

בפרק השני פוסק הרמב"ם (שם, פרק ב' הלכה י"ג) שמי שהסתפק האם קרא קריאת שמע חייב לחזור ולברך את ברכות קריאת שמע. הכסף משנה (שם) הביא את קושיית הרשב"א, שברכות קריאת שמע הן מדרבנן ועל כן לא ברור מדוע צריך לברך מספק. ותירץ הרשב"א:

"ואולי למדה עוד הרב ממה שאמר רבי אלעזר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ומדקאמר סתם חוזר וקורא משמע דכל פרשיותיה הוא קורא אף על פי שאין דאורייתא אלא פסוק ראשון ולא אמרו שיחזור ויקרא פסוק ראשון והשאר דהוי דרבנן לא וטעמא דכל שהוא חייב לקרות קורא הוא כעיקר תקנתו, וכמדומה אני שטעם זה שמעתי מפי מורי הרב החסיד ז"ל בחוזר וקורא כל פרשיותיה ולא סגי לן בחוזר וקורא פסוק ראשון ואולי מהסכמה זו כתב הרב (הרמב"ם)  כן אפילו בברכות"  (שו"ת הרשב"א א', ש"כ)

נראה מהרשב"א, ומהכסף משנה שהביאו ללא סיוג, שזוהי הבנתם בשיטת הרמב"ם: רק הפסוק הראשון הוא מדאורייתא.

 

2. שתי הפרשיות הראשונות

שיטתו של הפרי חדש היא, שמהתורה יש חיוב לקרוא את שתי הפרשיות, "שמע" ו"והיה אם שמוע". הפרשה השלישית, לעומת זאת, אינה אלא תקנת חכמים. שיטת הרמב"ם מהווה יסוד מרכזי בדרכו של הפרי חדש, וכך כתב:

"מעתה נשאר לנו לברר הדעת השלישית והיא היותר אמיתית מכולם, דפרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע השתי פרשיות הוו מן התורה וחייב לקרותן בכל יום שני פעמים, אחת בשכבו ואחת בקומו. וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק א מהלכות קריאת שמע, וזו היא דעתי..."   (פרי חדש סימן ס"ז)

בהמשך דבריו מביא הפרי חדש ראיות רבות לשיטתו[1]. בכל אופן, נראה שראייתו מן הרמב"ם היא כדלהלן: הרמב"ם מגדיר את מצוות קריאת שמע כקריאת שלוש פרשיות. אולם, כיוון שלא ייתכן לומר שקריאת ויאמר היא מן התורה (כפי שמוכיח הפרי חדש, ראה בדבריו בהערה), על כרחנו ששתיים הן מן התורה והשלישית היא תקנת חכמים, שמקיימים על ידה מצווה מהתורה (של זכירת יציאת מצרים).

כך הבין את דברי הפרי חדש גם השאגת אריה, שהסביר:

"והוא סבר מדכתב הרמב"ם פעמים בכל יום קורין קריאת שמע ומסיים וקריאת ג' פרשות אלו היא הנקראת קריאת שמע, שמע מינה דחיוב שלשתן מן התורה, דקריאת ויאמר אף על גב דלא כתיב בה בשכבך ובקומך מכל מקום קורין אותה מפני הזכרת יציאת מצרים שבה ומצוה מן התורה להזכיר יציאת מצרים בין ביום בין בלילה כמו שכתב שם הרמב"ם" (שאגת אריה סימן ב')

 

3. רק הפרשייה הראשונה

שיטת השאגת אריה עצמו היא, שחייבים מהתורה לקרוא רק את הפרשה הראשונה. השאגת אריה הביא ראיות שונות לדבריו, ובין השאר כתב:  

"דהא דכתב הרמב"ם בתחילת דבריו פעמים בכל יום קורין קריאת שמע לא קאי אלא על פרשת שמע לחוד, והא דמסיים וקריאת ג' פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע היינו בלשון חכמים שתקנו לקרות את כל ג' פרשיות הללו... ותדע שהרי כתב וקריאת ג' פרשיות אלו על סדר זה כו' משמע דוקא על סדר זה תחילה שמע ואחריה והיה אם שמוע ואחריה ויאמר הוא דנקראת ק"ש... דהא וודאי אין סדר הפרשיות מה"ת אלא דרבנן תיקנום לקרותם על סדר זה[2]... ועוד נראה לי ראיה דע"כ להרמב"ם אינו מן התורה אלא קריאת פרשת שמע אבל לא והיה אם שמוע דאי סלקא דעתך תרווייהו הוי מן התורה הווה ליה למחשב לקריאת ב' פרשיות אלו לשתי מצוות עשה דהא וודאי אין מעכבות זו את זו דהא בכל חדא וחדא נכתב בשכבך ובקומך באפי נפשי' ואם קרא אחת מהן ולא קרא את השניה אותה שקרא מיהו יצא ידי חובתו" (שאגת אריה סימן ב')

אם כן, מלבד הראיות שהביא לגישה זו[3], טוען השאגת אריה שכך גם סבור הרמב"ם, שרק הפרשייה הראשונה היא מהתורה.

 

4. חיוב רק בפסוק הראשון, קיום בכולם

המבי"ט, בספרו קרית ספר, הציע דרך חדשה בשיטת הרמב"ם. לדבריו, יש לחלק בין החיוב לבין הקיום: מבחינת החיוב די בפסוק הראשון, אך כל פרשייה שקורא נחשבת כקיום מצווה מדאורייתא ולא רק מדרבנן:

"ומדאוריתא כיון שקרא פסוק ראשון שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד יצא ידי חובתו והיא שכיון בו דכתיב שמע וכתיב הסכת ושמע ישראל מה להלן בכוונה דכתיב הסכת הכא נמי בכוונה. ונראה דאפילו הכי בקריאת כל הג' פרשיות מקיים מצוה מדאוריתא אף על גב דבפסוק ראשון נפטר...[4] ולהכי אמרינן בגמרא קרית שמע דאוריתא פוסק בין פרק לפרק הלל מיבעיא משמע דכל הג' פרקים הוו כדאוריתא כיון דמקיים מצוה דאוריתא בקריאתם דאי לאו הכי אלא דאינו מקיים בקריאתם כי אם מצות דרבנן היכי קאמר קריאת שמע דאוריתא פוסק הלא כבר קרא פסוק ראשון שהוא מדאוריתא והשאר מדרבנן אלא ודאי כדכתיבנא"        (קרית ספר, הלכות קריאת שמע א')

לטענת המבי"ט, יש מצוות שיש להן רף מינימאלי, אך התורה עצמה הכירה בכך שניתן לקיים אותן בצורה רחבה ומקיפה עוד יותר. כפי שמפרט המבי"ט (ראה בהערה 4) כך הדבר במצוות תלמוד תורה. ככל שהאדם לומד יותר הוא מקיים מצווה דאורייתא של תלמוד תורה, אף כי למעשה הוא יכול להסתפק בקריאת שמע שחרית וערבית (על פי מנחות צט:).

אולם, בנוגע לקיום מצוות קריאת שמע, יש להבין את היחס בין הפסוק הראשון לבין ג' הפרשיות הללו דווקא. בדברינו בשיעורים הבאים, נסביר בסיעתא דשמיא את שורש היחס בין הפסוק הראשון לבין שלוש הפרשיות כולן.

 

ב. שיטת הגרי"ד סולוביצ'יק – זכירת יציאת מצרים כחלק מקריאת שמע

הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל, כפי שמופיע בספרו "שיעורים לזכר מארי" (בשיעור "מצוַת קריאת שמע וזכירת יציאת מצרים"), סבור בדעת הרמב"ם שכל שלוש הפרשיות הן מדאורייתא. הגרי"ד ומדייק כך מלשונו:

"וקריאת שלוש פרשיות אלו בסדר זה היא הנקראת קריאת שמע"      (רמב"ם שם)

מביטוי זה עולה ששלושת הפרשיות, כולן יחד, מרכיבות את קריאת שמע מן התורה[5].

אולם, גם לשיטה זו יש הבדל בין שתי הפרשיות הראשונות לבין פרשה השלישית. שתי הפרשיות הראשונות הן מדאורייתא כפשוטן, שהרי כתוב בהן "ובשכבך ובקומך". אולם, פרשת ויאמר משתלבת בקריאת שמע רק מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים.

יש להדגיש, שלשיטת הרב סולוביצ'יק זכירת יציאת מצרים היא חלק אינטגראלי ממצוות קריאת שמע. לפי הגרי"ד, העובדה שהרמב"ם לא מנה בספר המצוות את מצוות זכירת יציאת מצרים בכל יום[6], נעוצה בכך שלא מדובר בחיוב עצמאי אלא בחלק מקריאת שמע, שיסודה בקבלת עול מלכות שמיים.

להבנת הגרי"ד, קבלת עול מלכות שמיים מלאה כוללת זכירת יציאת מצרים. לדעתו, בעקבות זקנו הגר"ח, מצוות זכירת יציאת מצרים היא סניף של מצוות קריאת שמע. המוקד הוא קבלת עול מלכות שמים, ויציאת מצרים היא חלק יסודי מקבלת העול.

לפי דברים אלו, שפרשת ויאמר מחוייבת בקריאת שמע רק מפני זכירת יציאת מצרים שיש בה, עקרונית קיימת אופציה לבחור פרשה אחרת[7] בתורה המזכירה את יציאת מצרים. כך כותב הרב סולוביצ'יק:

"וכל פרשה ופרשה, שיש בה יציאת מצרים, יכולה  לשמש לנו בתור פרשה שלישית בקריאת שמע. וגם בפרשת בלק, ריבית ומשקלות היו יכולים לצאת ידי חובת פרשה שלישית, שהיא מן התורה, וכל קביעות ויאמר דווקא הוא מדבריהם"[8]  (הרב סולוביצ'יק, שיעורים לזכר אבא מרי שם)

זיקתה של יציאת מצרים לעול מלכות שמיים אינה צריכה לפנים. מבוארת היא מתוכה, כפי שעוד נרחיב בשיעורים הבאים.

אולם, קשה לעניות דעתי להשתמש ביסוד זה כדי להסביר את השמטת שהשמיט הרמב"ם למצוות זכירת יציאת מצרים מספר המצוות. קשה לטעון שהרמב"ם כלל בתוך מצוות קריאת שמע, שיסודה בקבלת עול מלכות שמים, מצווה אחרת, חשובה ככל שתהיה. למעשה, מצינו כפילות במצוות מעין אלו, מצוות ייחוד ה' (מצוות עשה ב')[9] ומצוות קריאת שמע (י')[10]. למרות שקריאת שמע מבוססת על ייחוד ה', יש לה מקום למצווה בפני עצמה.

אם כן, ברור שלא ניתן לזהות את מצוות קריאת שמע עם מצוות קבלת עול מלכות שמיים.

בנוסף, מצוות הייחוד היא ביסודה חובת הלבבות, ואין קיומה תלוי במעשה מסויים ובשעה כלשהי. זוהי מצווה שקוראת תדיר וגם נשים חייבות בה. לעומת זאת, קריאת שמע היא מצווה של קריאת פסוקים פעמיים ביום, בשכבך ובקומך, שנשים פטורות ממנה, כיוון שזוהי מצוות עשה שהזמן גרמא.

אם כן, אמנם אין להתעלם מכך שניתן לקיים את מצוות קריאת שמע כקיום של קבלת עול מלכות שמים, אך אין זהות גמורה בין שתי המצוות הללו. ממילא, כשאנו באים לדון במצוות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה, אי אפשר לראותה כחלק ממצוות קריאת שמע. בבחינה הזו, אין מצוות זכירת יציאת מצרים עדיפה ממצוות קבלת עול מלכות שמיים עצמה, שנמנית במצווה נפרדת.

בנוסף, קשה לראות את מצוות זכירת יציאת מצרים כחלק ממצוות קבלת עול מלכות שמים. זאת, כיוון שעיקר מצוות קבלת עול מלכות שמים היא בלב, כאמור, ואילו מצוות זכירת יציאת מצרים עיקרה הוא בפה ("ומצווה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה". וצריך עיון בזה[11].

יש לציין נקודה נוספת בנוגע לדברי הגרי"ד. לפי דבריו, כאמור, עיקר פרשת "ויאמר", והסיבה שצרפו אותה לקריאת שמע, הוא זכרון יציאת מצרים. אולם, לכאורה נראה מדברי רבי יהושע בן קרחה במשנה (ברכות יג.), שעיקר הבאת פרשת ויאמר הוא מפני מצוות ציצית, ועל כן סבר שאין להגיד את פרשת "ויאמר" בלילה. אילו היה הדבר מפני זכירת יציאת מצרים, לא ברור מדוע לא להגיד בלילה, שהרי היא נוהגת גם בלילה.

אם כן, נראה שקריאת פרשת ויאמר נוספה מפני מצוות ציצית שבה.

בשיעור הבא, נמשיך ונעסוק בנושא זה, אי"ה.

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי תשע"ה

 

עורך: אורי יעקב בירן

 

 


[1] כך כתב:

"ומסתייעא הדין סברא דילן מהא דגרסינן בפרק היה קורא (ברכות יג:) הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. ר' אחא משום ר' יהודה אומר כיון שכיון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך. ובתוספתא (שם ב', ב') איתא להך מתני' בסגנון אחר... הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. ר' אחא אומר משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אעפ"י שלא כיון לבו לפרק אחרון יצא עד כאן. הנה בין למר ובין למר דשתי פרשיות ראשונות הוו מן התורה... ובירושלמי (ברכות ב', א') אמרינן מה בין פרק ראשון דבעי כוונה לפרק שני דלא בעי כוונה, ומשני לה. נמצא דהני תנאי ס"ל דשתי פרשיות ראשונות הוו מן התורה...

ואם באו לומר דכל שלש פרשיות הוו מן התורה לא מתקיימא הך מילתא כלל, דהא בפרשת ציצית לית בה ודברת בם או לדבר בם בשכבך ובקומך כדכתיב בשני פרשיות ראשונות. ומשנה שלימה שנינו (ברכות יב:) א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, .. וכן בפרק קמא דירושלמי (ברכות א', ה')... גרסינן מפני מה תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, ואמרו כדי שתהא הגיית היום והלילה שוין, כלומר דבשחר קורא שלש פרשיות וארבע ברכות הרי שש, ובערב שתי פרשיות וארבע ברכות הרי שש עד כאן. הנה לך הוכחות ברורות דפרשת ציצית אינה מן תורה, אלא כיון שזוכר יציאת מצרים די בזה"   (פרי חדש סימן ס"ז)

[2] בשלב זה מביא השאגת אריה ראיות שאין סדר הפרשיות מהתורה, ובין השאר כותב:

"שהרי אין סדר הפרשיות מעכב בדיעבד... וכמו שכתב הרמב"ם גופיה בפרק ב' מהלכות ק"ש הקורא למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אף על פי שאינו רשאי אני אומר שיצא לפי שאין סמוכה לה בתורה ע"כ...." (שאגת אריה שם)

[3] לא נוכל לדון במסגרת זו בכל הראיות שכל אחד מן האחרונים מביא לשיטתו, רק נציין את מה שכבר לימדנו רבנו הרמב"ן בהקדמתו לספר המלחמות, שאין כאן ראיות חלוטות לשום צד, והשאלה המרכזית היא מה היא השיטה היותר סבירה, ואת הקרוב והקריב אליו.

[4] בשלב זה משווה המבי"ט את דין זה למצוות תלמוד תורה:

"מידי דהוה אקריאת התורה דנפטר בקביעת איזו שעה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ורבי יוחנן אמר אפילו לא קרא אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש וגו' ואפילו הכי אם לומד כל היום והלילה הוא מקיים מצות תלמוד תורה מדאוריתא הכי נמי הכא אף על גב דנפטר מידי חובת קרית שמע בפסוק ראשון כשקורא כל הג' פרשיות הוא מקיים מצות דאוריתא"   (מבי"ט שם)

[5] וכן מצאתי שדקדק כן בספר מעשה רוקח על הרמב"ם:

'עיין להפרי חדש או"ח סי' ס"ז שהעמיק הרחיב לבאר ג' דעות שיש בענין קרית שמע איזו פרשיות הוו מן התורה דכת אחת סוברים פסוק ראשון דוקא ושניה ס"ל פרשה ראשונה ושלישית ס"ל שתי פרשיות ... אף דממ"ש רבינו לקמן וקרית ג' פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קרית שמע לא משמע הכי ודו"ק'. וכן כתב הפרי מגדים בפתיחתו להלכות קריאת שמע – 'אם פרשה א' או שנים או כל שלש פרשיות דהיינו שמע והיה ויאמר דין תורה כנראה מהר"מ ז"ל פרק א' מקריאת שמע הלכה ב' (מעשה רוקח ברמב,ם שם)

[6] בדבריו הביא הסבר נוסף בשם הגר"ח להשמטת הרמב"ם. לדבריו, כיוון שאנו פוסקים שמזכירים יציאת מצרים ביום ובלילה, אין לנו ריבוי לזכירה זו בימות המשיח, וממילא אין מצווה זו נוהגת לדורות. על כן, אין היא נמנית במניין המצוות לאור השורש השלישי של הרמב"ם.

[7] עיין שם (בעיקר בסעף ד') שהאריך אם בעינן דווקא פרשה אחרת בתורה או זכירת יציאת מצרים בלשונו של הקורא, בכל אופן שירצה. עיין שם

[8] ועיין עוד שם שהאריך מאוד בהסבר הדברים על פי שיטתו.

[9] כך כותב:

"והמצוה השניה היא הצווי שצונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. וברוב המדרשות תמצאם יאמרו על מנת ליחד את שמי על מנת ליחדני ורבים כאלה. .. והרבה שיאמרו מצות יחוד. ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות. כי הם יאמרו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים".

[10] כך כתב:

"והמצוה העשירית היא שצונו לקרוא קריאת שמע בכל יום ערבית ושחרית...".

[11] להלן, בשיעור הבא ניישב קושי זה, ונציע דרך להבנת היחס בין המצוות השונות כולן: מצוות קריאת שמע, מצוות הייחוד- עול מלכות שמיים, ומצוות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)