דילוג לתוכן העיקרי

נחמיה | פרק ח' | ראש השנה וסוכות בימי עזרא

הרב עדיאל זימרן
09.04.2014

בנחמיה ח', מוסר התנ"ך תיאור היסטורי מרתק של חגי תשרי בתקופת עזרא ונחמיה. הפרק פותח בתיאור מפורט של הוצאת ספר התורה והקריאה בו בפני העם בראש השנה:

"וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי".

הפרק מדגיש מאוד את מעמד קריאת הפסוקים, ונראה שמעמד זה היה חלק מהותי מארועי החג. מההתרגשות המתוארת בפרק עולה שמאורע מעין זה לא היה זה רגיל ושגרתי, וחודש ע"י עזרא.

מה ייחד מאורע זה על פני שאר המקרים שבהם קראו העם בתורת משה? מדוע הפרק כל כך מאריך בתיאור המאורע?

ייתכן שהתשובה לשאלה זו נעוצה בפסוק ח', המתאר בצורה מפורטת את הקריאה בתורה: "ויקראו בספר תורת האלוקים מפורש ושום שכל, ויבינו במקרא". מהפסוק עולה שבמעמד זה לא רק קראו בתורה, אלא עיינו והעמיקו בהבנתה. כך גם בהמשך הפרק, כאשר עזרא שולח את העם לקיים את מצוות היום - "איכלו משמנים ושתו ממתקים" - מתואר כי העם שמח בהבנת התורה: "וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות ולעשות שמחה גדולה, כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם".

יתכן שבמעמד ייחודי זה ניתן לראות ראשית לתקופה חדשה, שבה לימוד התורה הופך להיות מרכזי יותר בעולם הדתי. לפיכך, ניתן להבין את התרגשות העם מהבנת התורה ומלימודה - דבר שלא היה רגיל עד לתקופה זו.

בהמשך הפרק מתואר קיום חג הסוכות:

"וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר - צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת, לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב".

חג הסוכות מתואר כחג כללי לאומי, הנחגג ברוב עם. הסוכות נבנו בירושלים - "בחצרות בית האלוקים", והעם כולו נקרא לעלות לעיר הקודש. פסוקים אלו מקבילים לפסוקים המתארים את מצוַת "הקהל", המתקיימת אחת לשבע שנים, בה עולה כל העם לירושלים והמלך קורא בתורה.

בפסוק יז מתואר גודל השמחה: "וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד". הפרשנים התקשו מאוד בביטוי "כי לא עשו כן מימי ישוע בן נון". כיצד ייתכן שלא בנו סוכות כל תקופת המלכים והבית ראשון? יש שהסבירו שהפסוק הקצין כדי לחדד את גודל השמחה, וכוונתו שהעם הרגיש כאילו לא עשו סוכות מימות ישוע בן נון.

ייתכן שההשוואה לתקופת יהושע בן נון נוגעת לשיבה לארץ ישראל. תקופת יהושע מסמלת את כניסת עם ישראל לארצו אחרי גלות מצרים. אם כנים דברנו, יתכן שעזרא רצה להפוך את חג הסוכות הראשון לאחר השיבה לארץ למאורע לאומי כללי, ולהחזיר עטרה ליושנה כימות יהושע בן נון. בשל כך ציוה עזרא על העם לחוג את החג בירושלים המחודשת.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)