רביעית דם הבאה משני מתים

  • הרב שמואל שמעוני
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

סנהדרין דף ד – רביעית דם הבאה משני מתים

"רבי עקיבא אומר: מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל, שנאמר 'על כל נפשֹת מת לא יבֹא' (ויקרא כ"א, יא) – שתי נפשות ושיעור אחד; ורבנן: 'נפשת' כתיב" (ד ע"א).

ההנחה המשותפת לרבי עקיבא ולחכמים היא שדרוש ריבוי כדי לומר שרביעית דם משני מתים מטמאת. והקשו התוספות (ד"ה מניין): הרי דבר פשוט הוא ששני חצאי זיתים משני מתים מצטרפים, ומדוע דרוש ריבוי מיוחד לרביעית דם?

ההנחה העומדת ביסוד שאלתם של התוספות מפורשת בדבריהם – "דדם חשוב כבשר" – והם מקיימים אותה גם בתשובתם. לדבריהם, גם בשר לא היה מטמא לולא היה דבר שאין לו תחליף – שכאשר אדם מאבד חתיכת בשר, נשארת צלקת. מכיוון שלדם אין תכונה זו, דרוש ריבוי מיוחד מן הכתוב שדם מטמא (ריבוי המובא בחולין דף עב ע"א). אך מאחר שלמדנו שדם מטמא, הסברה הפשוטה היא שגם דם משני מתים יטמא, ורבנן הם שנצרכים ללימוד מיוחד ("נפשת") שאין דם משני מתים מצטרף. ואולם, תירוץ זה נראה דחוק בלשון הברייתא, שמשמע ממנה כי הלימוד נצרך דווקא לשיטת רבי עקיבא, וחכמים רק משיבים לו.

כיוון אחר בביאור הסוגיה הציע בעל קהילות יעקב (סימן ד') על פי התוספות למסכת פסחים (כב ע"א, ד"ה והרי), החולקים בפירוש על הנחת התוספות בסוגייתנו ש"דם חשוב כבשר". לדבריו, אכן יש שוני יסודי בין טומאת דם לטומאת בשר: בשר המת הוא חומר מטמא; דם, לעומת זאת, מטמא משום שהוא מייצג את המת, שהרי "הדם הוא הנפש" (דברים י"ב, כג). לכן שני חצאי בשר משני מתים מצטרפים, שכן טומאתם ושיעורם שווים, אך לא ניתן – לפי שיטת חכמים – לצרף רביעית דם משני מתים, שהרי אין היא מייצגת שום נפש. רבי עקיבא למד, כנראה, שגם דם הוא חומר מטמא, ועל כן ניתן לצרפו משני מתים, בדומה לבשר.

לפי זה, להלכה מתקבלת התפיסה שדם מטמא משום שהוא מייצג של הנפש. ביטוי חד לתפיסה זו ניתן למצוא בחידוש שכתב הראב"ד בהשגותיו להלכות טומאת מת פ"ד הי"ג. הראב"ד מחדש שרביעית דם ממת אחד שנחלקה לשניים אינה מטמאת באוהל, וטעמו עמו:

"מפני שרביעית דם נקרא 'נפש', שהוא שיעור נפשו של קטן, ואינו 'נפש' אלא אם כן הוא מחובר".

לסיום, נעיין במשנה במסכת אוהלות (פ"ב מ"ב):

"רביעית דם... – ממת אחד; רבי עקיבא אומר: משני מתים. דם קטן שיצא כולו – ר' עקיבא אומר: כל שהוא; וחכמים אומרים: רביעית".

לעיל הסברנו את המחלוקת הראשונה: לדעת רבי עקיבא, דם הוא חומר מטמא ששיעורו רביעית, ואילו חכמים סבורים כי רביעית דם מטמאת מפני שהיא מייצגת את הנפש. ממחלוקתם השנייה עולה לכאורה ההפך: רבי עקיבא מטמא, מפני שיש כאן דם של נפש שלמה, ואילו חכמים שמים את הדגש בשיעור רביעית. את הסתירה בדעת חכמים קל ליישב: ייתכן שדם מטמא כייצוג של נפש המת, אך רק לרביעית יש גדר נפש. אך דעת רבי עקיבא טעונה הסבר.

מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א הציע שרבי עקיבא סבור כי דם קטן שיצא כולו הוא שיעור חלופי לרביעית – בדומה לדין ברייה (שבועות יז ע"א), שרבים רואים בו חשיבות אלטרנטיבית לשיעורים הרגילים של כזית ורביעית. תשובה אפשרית אחרת היא שלדעת רבי עקיבא יש בדם שני ערוצים של טומאה: א. חומר מטמא ששיעורו רביעית, שניתן לצרפו משני מתים; ב. ייצוג נפש המת – אם נתמצה כל דמו של אדם אחד. הנפקא מינה בין ההסברים תהיה בדם קטן שיצא כולו והתפזר באוהל: אם מדובר בכמות מספקת של חומר מטמא, לא ניתן ליישם בדעת רבי עקיבא את חידושו של הראב"ד ולטהר; אך אם יש כאן מסלול ייחודי של ייצוג המת, חידושו של הראב"ד אפשרי בהחלט, אף על פי שברבי עקיבא עסקינן.

עוד בעניין זה במאמרי הקצר "מענייני טומאת מת", דף קשר 1137.

הרב שמואל שמעוני