דילוג לתוכן העיקרי

ישעיהו נד | רני עקרה

בישעיהו פרק נ"ד, ישעיהו מדמה את עם ישראל לעקרה אשר מצבה מתהפך מקצה לקצה בעזרת ה'. כיוון שמצבה משתנה והיא עתידה ללדת, היא מצטווה להתכונן - פיסית ונפשית - להרחבת משפחתה:

"רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה, פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה, כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי, הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי: כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי, וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ".

מדוע מדמה ישעיהו את ציון דווקא לאישה עקרה? חז"ל עמדו על שאלה זו, במדרש פסיקתא דרב כהנא:

"'מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה'. שבע עקרות הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, ואשתו של מנוח, וחנה, וציון".

הפסוק שהמדרש פותח בו מצוי בתהילים קי"ג:

"הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה': יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה': רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ: מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ".

פרק זה מדגיש כי לה' כוח עצום, הממלא את מרחבי הזמן והמקום. אף על פי שהקב"ה גדול ועצום, הוא משפיל עצמו לראות גם בארץ. על רקע זה, העקרה מתוארת כדוגמא לפרט קטן בעולם הזוכה לתשומת לבו של ה', ההופך אותה ל"אם הבנים". היפוך גורלה של העקרה מדגיש את יכולתו, עוצמתו ורחמיו של ה'.

במה מיוחדות שבע העקרות המנויות במדרש? ראשית, כמובן, כולן היו עקרות בשלב מסויים של חייהן. שנית, לרוב הנשים הללו היו צרות - לבעליהן היו נשים נוספות, עובדה שעוררה קנאה והקשתה עוד על העקרות. שבע העקרות הן ארבע האימהות, שתיים שהיו אימהות למנהיגי ישראל, והעקרה השביעית - ציון.

אחת מן העקרות המנויות במדרש היא חנה, אשת אלקנה ואמו של שמואל. על חנה מספר הכתוב כי היא עלתה לבית המקדש ופנתה לה' בתפילה שיעזור לה. ברור כי חנה ראתה בקב"ה את היחיד שמסוגל לעזור לה - "מושיבי עקרת הבית". לכן, נדרה נדר לה' שאם יהיה לה ילד - היא תקדיש אותו לה' כל ימי חייו. תפילתה של חנה מבטאת את הכרתה בעליונותו של ה' ובשליטתו בעולם כולו.

אף עקרותה של ציון, העקרה השביעית, מסייעת לה להבין כי ה' מנהל את העולם, וכי עליה לפנות לקב"ה אם ברצונה לפתור את בעיותיה. עַם ישראל מכיר בה' כמנהל העולם, ומתוך כך מקבל עליו את הטובות, את הקשיים ואת המשימות המוטלות עליו. לכן, כשם שה' סגר בעד רחמה של ציון, כך הוא עתיד לפקוד אותה:

"בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)