ברכות | דף לח | רפואה בשבת

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בבירור הברכה על 'שתיתא'. כקושיה לדברי רב חסדא שחילק בין ברכה על שתיתא עבה שמיועדת לאכילה ובין שתיתא דקה שנעשית לשם רפואה, מביא רב יוסף את דברי הברייתא (שבת קנה:):

"תנו רבנן: אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין. מאן יש אומרים? אמר רב חסדא רבי יוסי ברבי יהודה היא. והני מילי - הוא דמשני. היכי משני? אמר רב חסדא: על יד על יד. ושוין שבוחשין את השתית בשבת ושותים זיתום המצרי".

מחלוקת התנאים היא האם מותר לגבל שתיתא עבה בשבת על ידי שינוי של 'גיבול מעט מעט', מעשה זה נחשב לשינוי משום שאין דרך לטרוח לגבל כמות קטנה. בהמשך הברייתא המובאת בסוגייתנו נאמר שבשתיתא רכה אין מחלוקת וכולם מסכימים שעל ידי שינוי מותר לבחוש אותה בשבת. בעלי התוספות (ד"ה ושוין שבוחשין) מציינים שניתן להוכיח שהברייתא עוסקת בשתיתא דקה מכך שהלשון שבה משתמשת הברייתא היא 'בוחשין', פעולה שנעשית בבלילה רכה ולא בעבה.

למעשה, רב יוסף רצה להוכיח מברייתא זו שלא נכון יהיה לברך שהכל על שתיתא רכה שהיא, לפי מה שאמר רב חסדא, למטרת רפואה משום שלא יתכן שכוונת הברייתא לשם רפואה:

"ואי סלקא דעתך קא מכוין, רפואה בשבת מי שרי?"

כלומר, מכך שמותר לשתות את השתיתא בשבת מוכח שהיא לא מיועדת לרפואה בלבד, ואף בריאים שותים אותה. לכן רצה רב יוסף לומר שיש לברך עליה ברכת בורא מיני מזונות. לעיל (דף לו עמוד א) למדנו שעל אניגרון מברך ברכת בורא פרי העץ על אף שהוא נעשה לשם רפואה. הרשב"א כתב שהשוני בין שתיתא ואניגרון הוא שגם אנשים בריאים שותים את האניגרון ואילו את השתיתא אנשים בריאים שותים רק לעיתים רחוקות מאוד ולכן הברכה היא שהכול נהיה בדברו. יתכן להוסיף לדברי הרשב"א ולומר שעל אף שיש הנאת חיך באכילה זו מכל מקום משום שעיקר האכילה היא לרפואה אז הברכה במקרה זה היא ברכת שהכול נהיה בדברו.

מכך שגם אנשים בריאים בוחשים ושותים את השתיתא משמע שחכמים לא חילקו בין בריאים לחולים באיסור להשתמש ברפואה בשבת; באופן זה כתב גם רבי אברהם גומבינר (מגן אברהם סימן שכח סימן קטן מג) - רפואה שחכמים אסרו אותה בשבת אסורה גם לאנשים בריאים ולא רק כפי שהיינו עשויים לחשוב לחולים.

יחד עם זאת, נראה לומר שיש שוני בין הכנת הרפואה לבין אכילתה. גם אם מותר לבלוע את הרפואה אין זה אומר שמותר להכין אותה (ולו משום שאדם הרואה אחר עושה זאת אינו יודע לשם מה הוא מכין את הרפואה הנ"ל ויכול לחשוב שהיא נעשית עבור חולה). על כן, עלינו להסביר שקושיית רב יוסף היא כיצד מותר לבחוש את השתיתא, הרי אסור להכין רפואה זו כלל – הן לאדם חולה והן לאדם בריא.