דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף צח | רשות הרבים מקורה

 

סוגייתנו דנה באריכות בדברים המובאים בשם רב אודות איסור טלטול ד' אמות ברשות הרבים מקורה (צח עמוד א):

"אמר רב שמואל בר יהודה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב: המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה - פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר".


דבריו של רב, הפוטר את המטלטל ברשות הרבים מקורה, יכולים להיות מובנים בשתי דרכים שונות:

א. ברשות הרבים מקורה פוקע "שם רשות הרבים" והיא הופכת לכרמלית.

ב. במקום מקורה לא נאמרה מלאכת הוצאה וטלטול, אף שהוא עצמו מוגדר כרשות הרבים.

בעוד שהניסוח שבבבלי אינו בהיר בנקודה זו, ואולי יש בו נטייה מסוימת להבנה השנייה, הרי שבירושלמי (עירובין ט, ה) מפורש להדיא כאפשרות הראשונה שרה"ר מקורה אינה רה"ר כלל:

"אמר רב הונא: אין רשות הרבים מקורה".


מאידך, בדברי המאירי יש מקום להבין כאפשרות השנייה, שלפיה מדובר בהפקעת האיסור ללא הפקעת "שם רשות הרבים":

"המעביר ארבע אמות ברה"ר מקורה פטור שכל שיש עליו תקרה אף על פי שהוא רה"ר דינו ככרמלית".


ניתן להציע שתי השלכות אפשריות לחקירתנו, לאור המשך דברי הגמרא. כחלק מן הדיון בדברי רב מנסה הגמרא (צח.) להוכיח שיש רשות הרבים מקורה מדין עגלות הצב שהיו במדבר:

"איני? והא עגלות דמקורות הויין, ואמר רב משום רבי חייא: עגלות, תחתיהן וביניהן וצדיהן - רשות הרבים!"


הגמרא ניסתה להוכיח שיש איסור הוצאה גם ברה"ר מקורה מדין העגלות שהיו מקורות בקרשים ולמרות זאת היה תחתיהם דין רשות הרבים. השפת אמת על אתר (ד"ה איני) התקשה בהבנת דברי הגמרא:

"וקשה דאפילו אי שם בעגלות הוי מקורה ר"ה, מנ"ל למילף על כל ר"ה מקורה? דבשלמא גבי עגלות לא היה הרה"ר באותו מקום מקורה בקביעות אלא באותו זמן שהעגלות היו עוברים דרך שם לפיכך בזה לא נתבטל שם ר"ה ממנו, אבל באם ר"ה מקורה בקביעות שפיר י"ל דנתבטל בזה שם ר"ה!"


קושייתו של השפת אמת היא על ההשוואה בין קירוי תמידי ובין קירוי זמני שנוצר על ידי העגלה. יש לשים לב לכך שהשפ"א משתמש בביטוי "נתבטל שם רשות הרבים ממנו". כלומר, לדעתו תפקיד הקירוי הוא להפקיע לחלוטין אין שם רשות הרבים מעל המקום. ממילא מסתבר מאד שהפקעה כזאת תיעשה דווקא על ידי קירוי קבוע ולא על ידי קירוי זמני. אמנם, אם נבין שאין הקירוי מפקיע את שם רשות הרבים שלא נאסר לטלטל תחת קירוי, הרי שיש פחות מקום לחלק בין קירוי זמני לקירוי קבוע.

השלכה נוספת לחקירתנו יכולה להיות ברשות הרבים גמורה שחלק קטן ממנה מקורה. מדברי הרמ"א (או"ח שמו, ג) עולה שדינה יהיה כרשות הרבים, ואילו בדברי המשנה ברורה (שם ס"ק ל) מפורש שדינה ככרמלית (עיין שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' צו).

נראה שגם שאלה זו תלויה בחקירתנו: אם תפקיד הקירוי הוא להפקיע שם רשות הרבים, מסתבר שקירוי של שטח קטן לא יוכל להפקיע את שם רשות הרבים מן השטח כולו והוא יתבטל לרה"ר כדעת הרמ"א. אך אם איסור הוצאה הוא שפוקע במקום מקורה מסתבר מאד שבכל מקום מקורה לא יהיה איסור טלטול, ואף אם הוא סמוך לרשות הרבים גמורה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)