שאלה שלא כהוגן

  • הרב אביהוד שורץ

</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>


 


דף יומיומי

תענית דף ד – שאלה שלא כהוגן

הגמרא בדף ד' ע"א מונה שלושה ש"שאלו שלא כהוגן", וביניהם גם אליעזר עבד אברהם. מעשהו של אליעזר מוגדר בגמרא במסכת חולין (דף צ"ה) כ"ניחוש", ולדעת הרמב"ם (הלכות עבודה זרה, י"א ד'), פעולה זו אסורה מדאורייתא. הראב"ד השיג בחריפות על הרמב"ם, וקבע שלא ייתכן שאליעזר עבדו הצדיק של אברהם נכשל באיסור תורה. אין ספק, שסוגייתינו בתענית נוטה יותר לדברי הרמב"ם, שכן מפורש בגמרא שאליעזר שאל שלא כהוגן.

איסור ניחוש, וכך גם השאלה שלא כהוגן בסוגייתינו, מבטאות הסתמכות והתבססות על האקראיות שבעולם. מבחינה סטטיסטית, ייתכן שיקרה כך וייתכן שיקרה אחרת, ויד המקרה היא שתכריע בדבר. הגמרא מבהירה, ששאלה כזו היא שלא כהוגן, משום שיד המקרה עשויה "להכריע" לרעה, ולא רק לטובה, ועל כן יש בהתבססות עליה מימד של חוסר אחריות.

רש"י בסוגייתינו הקשה מה עניין דברי אגדה אלה אצל מסכת תענית. תשובתו של רש"י היא, שהיות ולהלן בסוגיה נאמר שגם בקשת ישראל מן הקב"ה "ויהיה כגשם לנו" אינה כהוגן, נזכרו הדברים אגב אורחא. עם זאת, אפשר שיש מקום לדרוש ולבאר, שהדברים נוגעים ליסוד המרכזי של מסכת תענית.

מסכת תענית עוסקת, כשמה, בתענית על עצירת גשמים או על צרות אחרות. הרמב"ם (הלכות תעניות, פרק א') ביאר, כי החובה לצום ולהתענות בעת צרה היא מדרבנן, ואולם החובה להריע בחצוצרות, להתפלל ולשוב בתשובה היא מן התורה. כך כתב הרמב"ם:

"מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור ... ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ... אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים".

לדעת הרמב"ם, הזעקה והתענית מבקשות להילחם באקראיות ובעולם הניחוש התולה את המאורעות במזל ובמקריות בלבד. בעולמה של היהדות יש שכר ועונש, ישנה דרישה לתשובה, ועל כן אסור לומר "דבר זה ממנהג העולם". בעולמה של מסכת תענית, שאלה "מנחשת" היא שאלה שלא כהוגן!

כך סוכם רעיון זה בקיצור ובבהירות רבה על ידי הרב עדין שטיינזלץ בהקדמת פירושו למסכת תענית (כאן המקום להמליץ לעיין מידי פעם, בעיקר במסגרת לימוד בדף היומי, בהקדמותיו ובסיכומיו של הרב שטיינזלץ לפרקים ולמסכתות, שכן בדרך כלל הוא מצליח במילים קצרות ומדודות לסכם פרטים ורעיונות רחבים וחשובים!)

:

"עיקר עניינה של התענית נובע מתוך ההכרה שהמאורעות בעולם אינם מתרחשים בדרך מקרה וללא סיבה. אלא, שכשם שיש סיבות חומריות למאורעות שאירעו, כך יש להם סיבות רוחניות ומוסריות. ובכלל הדברים יש שכר למעשה הטוב ועונש על הרע, יש השגחה פרטית על מעשי בני אדם, הן במעשיהם של יחידים והן בציבור שלם או בעם כולו. ומשום כך כל פורענות הבאה על הציבור או על היחיד יש לה תפקיד ומשמעות. יש שהיא משמשת כהתראה ... ויש שהיא באה כעונש על חטאים שחטא. ועל כן, בכל עת צרה ומצוקה ראוי לו לאדם להרבות בתפילה ובתשובה, כדי לתקן את מה שעיוות, ולהוסיף לקדש עצמו כדי שימחלו עוונותיו שבעבר, ולהוסיף בתפילה ובתחינה כדי שיענה ה' לבקשתו, ויעביר את רוע הגזירה".

הרב אביהוד שוורץ