שאני פרה דלא שכיחא

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

בכורות דף כה – שאני פרה דלא שכיחא

הגמרא בסוגייתינו מסיקה כי שערה של פרה אדומה מותר בגיזה. את היתר זה מנמקת הגמרא בכך שפרה אדומה קדושה בקדושת דמים כשאר קדשי בדק הבית ולא בקדושת הגוף כקדשי מזבח.

"אלא שאני פרה דקדשי בדק הבית היא; והאמר רבי אלעזר: קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה! מדרבנן והאיכא איסורא דרבנן! אלא שאני פרה דלא שכיחא; וליחלה ולפקה לחולין וליגזה והדר ליקדשה! דמיה יקרין;"

הגמרא מבארת כי אמנם חכמים אסרו גיזה גם בקדשי בדק הבית, אולם בפרה אדומה לא אסרו משום 'דלא שכיחא'. רש"י (ד"ה דלא שכיחא) מבאר את דברי הגמרא בכך שבאופן כללי חכמים לא גוזרים גזירות ב'מילתא דלא שכיחא'. לפי דבריו, בתחומים נדירים ולא שגרתיים לא ראו חכמים צורך לגזור גזירות מיוחדות. הסבר זה אמנם מבאר מדוע אין לגזור גזירות מיוחדות על פרה אדומה, אך עדיין יש לתמוה מדוע הוציאו חכמים את הפרה האדומה מכלל קדשי בדק הבית והתירו בה גיזה.

בהמשך דבריה מבררת הגמרא מדוע לא לפתור את בעיית גיזת הפרה האדומה על ידי הוצאתה לחולין, גזיזתה וקידושה מחדש. גם מהלך זה של הגמרא תמוה היות ובעיית גיזת פרה אדומה נפתרה זה לא מכבר בטענה שאין איסור גיזה על פרה אדומה. מדוע אם כן מחפשת הגמרא פתרון נוסף לבעיה?

בעל השפת אמת בחידושיו על סוגייתינו מציע הבנה אחרת של דברי הגמרא המיישבת את שתי הקושיות שהצגנו. ייחודה של פרה אדומה והיותה 'מילתא דלא שכיחה' אינו בכך שפרה אדומה היא תחום הלכתי נדיר ולא שגרתי, אלא בכך שמציאת פרה אדומה ורכישתה היא מעשה שאינו שכיח. כדי להקל על תהליך זה ראו חכמים צורך להוציאה מכלל קדשי בדק הבית ולהתיר איסור דרבנן של גיזה. על כך מקשה הגמרא מדוע לדחות איסור דרבנן, הרי יש פתרון אלטרנטיבי לבעיית הגיזה שלא מצריך דחיית איסור דרבנן. לפי הבנת השפת אמת, תשובת הגמרא הוא כעין הנחתה - הפרה האדומה היא יקרה ובמציאתה הושקעו מאמצים רבים. על כן, הוצאתה לחולין והשבתה לקדושתה הינו תהליך מורכב שלא מהווה פתרון ריאלי לגיזה.

הרב ירון בן צבי