שבועות דף ב – טומאת מקדש וקודשיו וכפרת יום הכיפורים

  • הרב שמואל שמעוני
מן המשנה ריש מכילתין עולות פרופורציות מפתיעות בכפרת קרבנות יום הכיפורים: שעיר המשתלח מכפר "על שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין"; ואילו שעיר הנעשה בפנים, שעיר הנעשה בחוץ ופרו של הכהן הגדול מכפרים על מצבים שונים של טומאת מקדש וקודשיו. דבר זה מתמיה. אין ספק שטומאת מקדש וקודשיו היא עוון חמור, המבטא ליקוי קשה במורא המקדש אפילו כשנעשה בשגגה, וכל שכן במזיד. ובכל זאת, מדוע הוא מוקד מרכזי כל כך בכפרתו של היום הקדוש?
מקור הדבר הוא כמובן בפרשת עבודת יום הכיפורים: "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז, טז; וראה גם שם, יט). ברם, דומה שעל פי פשוטו, אין הכתוב הזה מדבר בטומאת מקדש וקודשיו במובן ההלכתי הצרוף – כניסת טומאה או אדם טמא למקדש – כי אם בטומאה במובן הרוחני: חטאים ופגמים רוחניים בעם ישראל מותירים את חותמם במקדש, מטמאים אותו ופוגמים בקדושתו. מפי הרב יצחק לוי שליט"א שמעתי שהליך הכפרה ביום הכיפורים הוא כפול: מחוץ למקדש מכפרים על עוונותיהם של ישראל, ואת המקדש עצמו מחטאים מהטומאה שגרמו לו עוונות אלו.
ואכן, בברייתא להלן ז ע"ב עולה הווה-אמינא לפרש פסוק זה על טומאתם של חטאים, אלא שפירוש זה נדחה לטובת הפרשנות העומדת ביסוד משנתנו:
"'וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל' וגו'. יש לי בענין זה להביא שלש טומאות: טומאת עבודה זרה וטומאת גילוי עריות וטומאת שפיכות דמים... יכול על ג' טומאות הללו יהא שעיר מכפר? תלמוד לומר: 'מטומאות בני ישראל', ולא כל טומאות – מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות? הוי אומר: טומאת מקדש וקדשיו, אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי יהודה".
וראה הדף היומיומי שם.
האם ההווה-אמינא נדחתה לגמרי? ברצוני להציע כאן השערה (והדבר אמנם בגדר השערה בלבד), שההשפעה המופשטת שיש לחטאים ולמצב רוחני ירוד על המקדש מקבלת ביטוי קונקרטי באירועים ותקלות של טומאת מקדש וקודשיו במובן המצומצם של המונח – פעמים במזיד ח"ו, ופעמים ברמה זו או אחרת של שגגה. אירועים אלו, לא ללמד על עצמם בלבד יצאו – קרי: על הליקוי החמור מצד עצמו במורא מקדש; יש בהם כדי ללמד גם על המצב הכללי של האומה ועל השפעתו על עולם המקדש. בעומקם של דברים, הכפרה על טומאת מקדש וקודשיו היא אפוא טיהור המקדש מטומאות בני ישראל במובן הרחב, וחניכתו מחדש לקראת השנה החדשה.