שבת דף ב – פתיחה למסכת שבת: מלאכת הוצאה

  • יהודה רוזנברג
מסכת שבת פותחת בדיני מלאכת הוצאה. הדבר נראה מפתיע, משום שניתן היה לצפות לסדר שונה: ישנן מסכתות המסודרות על פי סדר כרונולוגי (דוגמה בולטת לכך היא מסכת פסחים), ונראה שגם מסכת שבת מסודרת באופן דומה (מלבד חריגות מסוימות, שרובן קשורות למלאכת הוצאה) – הפרקים הראשונים עוסקים בהלכות הנוגעות לשעת כניסת השבת, ורק בפרק שביעי מופיעה המשנה המפרטת את המלאכות האסורות. מדוע, אם כן, פותחת המסכת בהלכות הוצאה?
התוספות על אתר הציעו שלושה הסברים להקדמתה של משנתנו:
א. המשנה שלנו הוקדמה משום שהיא "חביבה" על התנא, ומכילה עקרונות חשובים למלאכת הוצאה, וגם מספר עקרונות משמעותיים למלאכות אחרות – כגון דין "שנים שעשאוה" (שבו נעסוק אי"ה מחר).
ב. מלאכת הוצאה שכיחה ביותר, ויש להיזהר במיוחד מלעבור עליה.
ג. מלאכת הוצאה היא "מלאכה גרועה", ולכן היה צורך להקדים את הלכותיה, כדי למנוע קשיי הבנה בהמשך.
ההסבר האחרון טעון ביאור – מהי גריעותה של מלאכת הוצאה ביחס למלאכות אחרות? הראשונים העלו מספר הסברים, שיש מקום לדון בהבדלים ביניהם, אך אנו נתמקד בהסברו של האור זרוע:
"דמלאכה שאינה חשובה [היא], דמה מלאכה עשה שהוציאו מרשות, מעיקרא חפץ והשתא נמי חפץ".
האור זרוע רואה את מלאכות שבת כמלאכות שעיקרן יצירת דבר חדש – אין זו סתם עבודה הכרוכה במאמץ, אלא מלאכה המחדשת דבר מה בעולם. כפי שהקב"ה שבת ממלאכת בריאת העולם, כך עלינו לשבות ממלאכות המשכללות ומפתחות את העולם, ולראות את עצמנו כאילו כל מלאכתנו עשויה והעולם כבר הגיע לתיקונו – "מעין עולם הבא". על פי הבנה זו גריעותה של מלאכת הוצאה קשורה בכך שהיא אינה מחדשת דבר בעולם, ועוסקת רק בהזזת חפצים ממקום למקום.
אם כן, מדוע נאסרה מלאכת הוצאה?
תשובה לכך נוכל למצוא בדבריהם של הנביאים. ירמיהו, שעסק בבעיית חילול השבת בירושלים של שלהי ימי בית ראשון (ירמיהו פרק יז), הקדיש מקום נכבד למלאכת הוצאה:
"כֹּה אָמַר ה' הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם: וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת...
אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם ה' לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת...
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".
מלאכת הוצאה נתפסת בפסוקים אלו כמלאכה מרכזית, שההימנעות ממנה היא תנאי חיוני לשמירת אוירת השבת. אמנם מצד עצמה זוהי מלאכה גרועה, אך כאשר אנו דנים בשמירת השבת מבחינה ציבורית – מלאכה זו משמעותית ביותר. ההוצאה מאפשרת חיי מסחר שוקקים, הסותרים את אופייה הרצוי של השבת – יום מנוחה המוקדש להתעלות רוחנית.
ההימנעות ממלאכה לבדה אינה מבטיחה אוירה כזו, וידועים דבריו של הרמב"ן (ויקרא כג, כד), שהאריך להראות כיצד ניתן למחוק לחלוטין את אופייה המיוחד של השבת מבלי לעבור על שום מלאכה מדאורייתא, והסביר שגזירות חז"ל נועדו להתמודד עם בעיה זו.
גם נחמיה (פרק יג) מתאר את מאבקו לשמירת צביונה של השבת. אחת התקנות שתיקן כרוכה בהקפדה על מלאכת הוצאה:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".
יתכן שיסוד זה עשוי להסביר גם את פתיחתה של מסכת שבת בהלכות הוצאה: מעבר לשאלת חשיבותה של כל מלאכה ומעמדה ביחס לשכלול העולם ופיתוחו, יש לתת את הדעת גם לשאלת אופיו של יום השבת, ולסלק את הגורמים הפוגעים באוירה המיוחדת של יום זה.
יהי רצון שמתוך לימודנו במסכת שבת נזכה לרומם את שמירת השבת ואוירת השבת שלנו ושל סובבינו.