שבת דף ג – שנים שעשאוה

  • יהודה רוזנברג
המשנה (לעיל ב ע"א) קבעה שכאשר בעל הבית מבצע עקירה בלבד ואילו העני מבצע הנחה בלבד – שניהם פטורים. בעקבות זאת מביאה הגמרא בדף ג ע"א את קביעתו של רבי, ששני אנשים שעשו מלאכה בשבת ביחד פטורים מחיוב חטאת:
"'מעם הארץ בַּעֲשֹׂתָהּ' – העושה את כולה ולא העושה את מקצתה; יחיד ועשה אותה – חייב, שנים ועשו אותה – פטורין".
דין "שנים שעשאוה" נלמד מן הפסוק המופיע בפרשיית קרבן חטאת, ואפשר להבינו בשתי דרכים:
א. פטור רק מקרבן חטאת. קרבן חטאת נועד לכפר על נפשו של האדם, שנפגמה בעקבות החטא, ופגם כזה נוצר רק כשהאדם מבצע את מעשה האיסור לבדו, אך האדם עבר על איסור דאורייתא.
ב. זהו פגם במעשה העבירה, ולכן האדם לא עבר על איסור דאורייתא. על פי הבנה זו איסורי התורה נאמרו רק בנוגע לאדם יחידי, ואילו אדם העושה מעשה ביחד עם חבירו – אינו עובר על האיסור.
שאלה נוספת שיש לדון בה היא היקפו של הדין:
א. דין כללי. אפשרות זו עולה מכך שדין זה נאמר בנוגע לקרבן חטאת, ולאו דוקא בנוגע לאיסורי שבת.
ב. דין מיוחד בהלכות שבת. אמנם דין זה נאמר בפרשיית קרבן חטאת, אולם הגמרא דורשת אותו בנוגע לשבת בלבד (בהמשך המסכת נראה עוד מקרים שבהם פסוקי קרבן חטאת נדרשים במיוחד לעניין שבת, כגון הסוגיא בדף ע ע"א, שבה מופיעה האפשרות שהחיוב הנפרד על כל אב מלאכה נובע מהפסוק "ועשה מאחת מהנה", שגם הוא בפרשיית קרבן חטאת).
יתכן, אף שאין זה מוכרח, ששתי השאלות תלויות זו בזו: אם נאמר שהדין שייך רק באיסורי שבת – הרי שזוהי הסיבה לכך שהוא ממוקם בפרשיית חטאת, שקשורה באופן הדוק דוקא לאיסורי שבת. אם כן, מיקום הדין בפרשיית חטאת אינו זוקק הסבר בפני עצמו, ולכן יתכן שהוא ממעט שנים שעשאוה גם מאיסור ולא רק מקרבן. לעומת זאת, אם הדין שייך בכל האיסורים, הרי שכדי להסביר את מיקומו בפרשיית חטאת עלינו לומר שהוא עוסק דוקא בחיוב קרבן, ואינו ממעט שנים שעשאוה מהאיסור עצמו.
על פי הסבר זה נוכל להסביר את הגישה המובאת בספר מקור חיים (לר' יעקב מליסא, בעל ה"נתיבות"), שלפיה ישנם שני דינים: הדין האחד הוא שבמלאכות שבת פטורים השנים שעשו את המלאכה יחדיו גם מן האיסור מדאורייתא (והם עוברים רק על איסור מדרבנן), והדין השני קובע שבשאר איסורי התורה הם פטורים מקרבן, אך עוברים על איסור מדאורייתא.
מצד הסברא, אפשר להסביר שעיקרן של מלאכות שבת בשביתת האדם, ולכן אם שני אנשים עושים את המלאכה כאחד – אף אחד מהם לא נמנע מלשבות בשבת. לעומת זאת, באיסורי תורה אחרים שבהם ישנה מציאות של שנים העוברים על האיסור יחדיו (בניגוד לאיסורי אכילה וכדו', שבהם לא ניתן לעבור על האיסור במשותף) מוקד האיסור הוא התוצאה הבעייתית: לדוגמא – שנים החורשים בכלאים יחדיו עוברים על האיסור, משום שכוונת התורה היתה למנוע מצב של חרישה בכלאים, ולא רק שכל אדם מישראל לא יחרוש בכלאים בפני עצמו.
[על פי הבנה זו יש מקום לחלק בין איסורים שונים – בחלק מן האיסורים המוקד הוא תוצאת המעשה, ובהם שנים שעשאוה יעברו על איסור דאורייתא, ובחלקם מוקד האיסור הוא מעשה הגברא, ושנים שעשאוה לא יעברו על איסור דאורייתא, ואכמ"ל. בנוסף, דין "שנים שעשאוה" זוקק דיון נרחב יותר, ואי"ה נזכה להוסיף ולדון בו כשנגיע לסוגיא שבדפים צב-צג.]