שבת דף כא – כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה

  • הרב אברהם סתיו
בתחילת הפרק (כ ע"ב) מנתה המשנה סוגים שונים של פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם את הנר בשבת בגלל איכותם הגרועה, שעלולה לגרום לאדם להיטיב את הנר במהלך השבת. הסוגיה העיקרית בש"ס שדנה בענייני החנוכה פותחת בשאלה האם מותר להשתמש בשמנים ופתילות אלו בחנוכה, ומביאה שלוש דעות בענין:
"אמר רב הונא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת – אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא – קסבר כבתה זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה.
ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול, אבל לא בשבת. קסבר כבתה אין זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה.
אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת – מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת.
אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב – קסבר כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה.
אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה – ולא קיבלה. כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן – וקיבלה. אמר: אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא".
הגמרא תולה את שלוש דעות האמוראים בשתי מחלוקות בדיני נר חנוכה:
א. לדעת רב הונא "כבתה – זקוק לה", היינו שהאדם אחראי לכך שהנר ימשיך לדלוק, ולא רק על מעשה ההדלקה, ועל כן אסור להשתמש בשמנים גרועים שעלולים לכבות. כמו כן, לדעתו מותר להשתמש לאור הנר ועל כן יש חשש שיבוא להטותו בשבת.
ב. לדעת רב חסדא "כבתה – אין זקוק לה", ועל כן ביום חול מותר להשתמש בשמנים גרועים, משום שלא אכפת לן אם תכבה, ומאידך אסור להשתמש לאורה ועל כן אין חשש שמא יבוא להטות בשבת.
ג. לדעת רב "כבתה – אין זקוק לה", ועל כן מותר להשתמש בשמנים גרועים ביום חול, אך מותר להשתמש לאורה ולכן אסור להשתמש בהם בשבת שמא יטה.
יש להעיר על שתי נקודות תמוהות מעט בפשט הגמרא:
א. בדעת רב הונא אמרה הגמרא שמותר להשתמש לאורה, ולכן אסור להשתמש בשמנים גרועים בשבת. אך לכאורה אין הכרח לומר זאת, שהרי מכיוון ש"כבתה – זקוק לה", אסור להשתמש בשמנים אלו הן בחול הן בשבת (התוס' ד"ה ומותר עמדו על קושי זה ויישבו בדוחק).
ב. אביי מסרב בתחילה לקבל את הסברו של רבי ירמיה לדברי רב, למרות שהוא כמעט הכרחי לאור דברי הגמרא קודם לכן.
כדי להסביר שתי נקודות אלו נראה לומר שקיים קשר מהותי בין שתי המחלוקות:
א. העמדה שלפיה "כבתה זקוק לה" סבורה שהמצווה היא בכך שהנר דולק, וממילא מסתבר שאסור להשתמש לאורה, שהרי האור מוקדש למצווה.
ב. העמדה שלפיה "כבתה אין זקוק לה" סבורה שהמצווה נגמרה בהדלקה, וממילא אין קדושה בהמשך דליקת הנר ומותר להשתמש לאורו.
בשל כך הניחה הגמרא בפשטות שרב הונא, שסובר "כבתה זקוק לה", סובר גם שמותר להשתמש לאורה, ולכן סירב אביי לקבל את הטענה שלדעת רב "כבתה אין זקוק לה" ולמרות זאת אסור להשתמש לאורה.
אמנם, מסקנת הגמרא היא שזוהי דעת רב, ונראה לבאר שבאמת לדעת רב אין איסור מהותי להשתמש לאורה, אלא רק איסור צדדי. ואכן, רש"י – שלא ביאר את הטעם לאיסור השימוש באור בדעת רב חסדא – טרח לעשות זאת בדעת רב (כא ע"ב ד"ה ואסור):
"ואסור להשתמש לאורה – שיהא ניכר שהוא נר מצוה".