שבת דף כ – הגדרת בישול בשבת ובבישולי עכו"ם

  • הרב אברהם סתיו
במשנה (יט ע"ב) נאמר שאין צולין בשר, בצל וביצה מערב שבת (כך שימשיכו להיצלות בשבת) אלא אם הם יכולים להיצלות מבעוד יום. הגמרא בסוגייתנו (כ ע"א) מגדירה את רמת הצלייה שאליה האוכל צריך להגיע בערב שבת כדי שאפשר יהיה להשהות את הבשר במהלך השבת, ואגב כך משווה בין דיני בישול בשבת לדין בישולי עכו"ם:
"וכמה?
אמר רבי אלעזר אמר רב: כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי.
איתמר נמי, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי – אין בו משום בישולי נכרים".
הגמרא מקשרת את דברי רב, שעוסקים בדין השהייה בערב שבת, לדברי רבי יוחנן, שעוסקים בדין בישולי עכו"ם, במילים "איתמר נמי", ומשמע שהיא רואה קשר מהותי בין הדברים. רש"י על אתר (ד"ה איתמר) מסביר את הקשר באופן הבא:
"איתמר נמי – דמאכל בן דרוסאי חשוב בישול".
כלומר, הן לעניין הלכות שבת והן לעניין בישולי עכו"ם נחשב מאכל בן דרוסאי כבישול. ואכן, חיוב חטאת על בישול בשבת חל דווקא כאשר המאכל התבשל כמאכל בן דרוסאי, כפי שפסק הרמב"ם (שבת ט, ג).
שאלה יסודית שנידונה בין הראשונים היא מידת המוחלטות של השוואה זו. בדין בישולי עכו"ם אמר רבי יוחנן שמאכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו איסור בישול. אם נשווה את דיני שבת ובישולי עכו"ם לגמרי, הרי שנלמד מכאן שגם בהלכות שבת אין איסור בישול (לפחות מדאורייתא) בדבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי!
בשאלה זו ישנה מחלוקת גדולה בין הראשונים, ולמעשה פסקו השולחן ערוך (או"ח שיח, ד) והמשנה ברורה (בביאור הלכה שם ד"ה אפילו) להחמיר.
יש מן האחרונים שלקחו את ההשוואה בין הלכות שבת לבישולי עכו"ם צעד אחד קדימה. בדין בישולי עכו"ם קיימא לן (עבודה זרה לח ע"א) שאין איסור בישול בדבר שנאכל כמות שהוא חי (כגון פירות). בעל מרכבת המשנה דייק ברמב"ם (שבת ט, ג) שיש ליישם היתר זה גם בהלכות שבת, וכן נפסק גם בשו"ת הרדב"ז (א, ריג). אמנם, גם בנקודה זו רוב הראשונים והאחרונים אינם מקבלים היתר זה (שו"ע או"ח רנד, ד).
מהו, אם כן, אופייה של ההשוואה המובאת בסוגייתנו, בין הלכות בישול בשבת להלכות בישולי עכו"ם?
נראה שיש להסביר זאת לאור ההקשר הייחודי של דין מאכל בן דרוסאי בסוגייתנו. הדין במשנה אינו עוסק בהלכות בישול בשבת, אלא בהלכות השהיית בשר על האש, שעניינה החשש שמא האדם יבוא לחתות בגחלים. גדר "מאכל בן דרוסאי" בסוגייתנו איננו גדר מהותי של דין הבישול, אלא גדר פסיכולוגי שעניינו השלב בצלייה שיגרום לאדם שלא להיות בהול ולחתות בגחלים. בדומה לכך, גם דין בישולי עכו"ם איננו דין מהותי שנוצר כאשר הגוי בישל, אלא דין פסיכולוגי שעניינו הקִרבה שנוצרת בין ישראל ובין הגוי כאשר הגוי מבשל עבורו. ההשוואה בסוגייתנו אומרת שלאחר שהמאכל נתבשל כדי מאכל בן דרוסאי – שוב אין חשיבות רבה להמשך הבישול בעיני האדם, והוא לא יבוא לחתות בגחלים או לחלופין לחוש קרבה כלפי הגוי שבישל עבורו.