שבת דף מב – היזק דרבים

  • הרב אברהם סתיו
אגב דיון בשאלת עמדתו של שמואל בעניין מלאכה שאינה צריכה לגופה, מובאים בגמרא (מב ע"א) דברי שמואל בעניין האפשרות לסלק נזק מרשות הרבים תוך כדי חילול שבת:
"למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה?
והאמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ. ואי סלקא דעתך סבר לה כרבי שמעון – אפילו של עץ נמי!
בדבר שאין מתכוין – סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה – סבר לה כרבי יהודה. אמר רבינא: הלכך קוץ ברשות הרבים – מוליכו פחות פחות מארבע אמות, ובכרמלית אפילו טובא".
דבריו של שמואל עוסקים במקרה שבו גחלת לוהטת מונחת ברשות הרבים ומסכנת את הבריות. שמואל מחלק בין גחלת של מתכת, שאותה מותר לכבות בשביל שלא תזיק, ובין גחלת של עץ, שאותה הוא אוסר לכבות. מתוך הדיון עולה שהחילוק בין גחלת של עץ ובין גחלת של מתכת נובע מחומרת האיסור: כיבוי גחלת של עץ אסור מן התורה (מפני שהוא עושהּ פחם), ואילו כיבוי גחלת של מתכת הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שנאסרה מדרבנן בלבד. ממילא, דווקא איסורי דרבנן לא נאמרו במקום היזק דרבים, אך אי אפשר להתיר את איסורי התורה משום סברה זו, שהרי לא מדובר בפיקוח נפש.
כדברים הללו כתבו רוב הראשונים, ואף הרמב"ן ביניהם, אלא שבסוף דבריו הביא פירוש אחר בשם בעל הלכות גדולות:
"אבל בהלכות גדולות מצאתי גבי גחלת של עץ לית בה היזק רבים, מאי טעמא כמה דלא כביא אית בה סומקא וקא חזו לה ולא אתי לאיתזוק בה, אבל גחלת של מתכת אף על גב דאזיל סומקא קליא ולא חזו לה ואתו לאיתזוקי בה".
לדעת בה"ג הן כיבוי גחלת של עץ והן כיבוי גחלת של מתכת אסורים מן התורה, ולמרות זאת מותר לכבות גחלת של מתכת משום היזק דרבים, ורק גחלת של עץ אסור לכבות משום שאין בה חשש כה גדול של היזק. הרמב"ן עצמו תמה על ההיתר לעבור על איסור דאורייתא בשביל היזק דרבים:
"ותימה הוא, איך אנו מתירים מלאכה גמורה משום היזק שלא במקום סכנת נפשות?!
ושמא כל היזק של רבים כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל".
בעיקרון העולה מדברי הרמב"ן, המשווה את נזק הרבים לפיקוח נפש, נעשה שימוש רב אצל הפוסקים העוסקים בהלכות מדינה וציבור. דוגמא נאה לכך ניתן לראות בדבריו של הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני ריד-רטו), אשר ביאר והרחיב את דברי הרמב"ן תוך כדי דיון בשאלת ההיתר להפעיל את משטרת ישראל במהלך השבת:
"נראה שיסוד הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין עניין עם פיקוח נפש.
פרנסת היחיד, לדוגמה, אין בה משום פיקוח נפש; אבל אם הציבור יהא מחוסר פרנסה, אפילו אם אין זה נוגע ללחם, הרי לא יימלט שבאחד מבין הרבים יהא כזה שהוא צריך לאוכל יותר משובח, באופן שאצלו זה יכול להיות פיקוח נפש... וכן עניין של סילוק הנזק בציבור בעניין הגחלת, אמנם זה מצד עצמו אינו מסוכן, אבל הרי ייתכן שהניזוק לא יוכל לצאת לעבודה, וייתכן גם שהוא בודד ולא יוכל להגיד למישהו שיבואו לעזור לו, ועל ידי כן יכול הדבר הקטן הזה להביא לידי פיקוח נפש. וכיוצא בזה מיני ציורים, שאם אנו חושבים על זה לגבי היחיד הרי זה רחוק, שאין לחשוש מזה; ומכל מקום, באופן ציבורי הרי זה קורה סוף סוף, ולגבי פיקוח נפש גם זה מובא בחשבון".