שבת דף סז – דרכי האמורי

  • הרב אביהוד שורץ
בשבוע שעבר עסקנו בעניינה של רפואה סגולית בשבת. השאלה המרכזית שבה עסקנו היתה האם יש להעניק לפעולה סגולית מעמד של רפואה, המתיר חילול שבת מפני פיקוח נפש. המשנה בדף סז עמוד א מציגה רובד נוסף לדיון ברפואות סגוליות:
"יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה, דברי רבי מאיר, וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי".
לדעת חכמים, מעבר לדיון בהלכות שבת, ישנן פעולות שאסורות אף בחול משום "דרכי האמורי". ר' מאיר חולק על כך, וכדרך שהסבירו אביי ורבא בגמרא:
"כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי".
נאמן לשיטתו, שבה עסקנו בעיונים הקודמים, פירש הרמב"ם (שבת יט, יג) הלכה זו כך:
"ובכל דבר שתולין אותו משום רפואה, והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל".
לדעת הרמב"ם, דבר שיש בו משום רפואה הוא דבר המוכח מבחינה רפואית צרופה, ולא בדרך סגולית. כמובן, אם מדובר על רפואה גמורה, אין כל סיבה לחשוש בה ל"דרכי האמורי".
אך דומה שלאור עיון ביסודו של איסור "דרכי האמורי" ניתן לפרש את הדברים באופן אחר. רש"י בסוגייתנו כתב:
"דרכי האמורי – ניחוש הוא, וכתיב 'ובחוקותיהם לא תלכו'".
רש"י מזכיר את איסור הניחוש, אשר מהווה איסור עצמאי שאין כאן המקום לעסוק בו, אך מוסיף שדרכי האמורי אסורות משום "ובחוקותיהם לא תלכו" (ראה דיון נרחב בכך באנציקלופדיה התלמודית, ערך "דרכי האמורי"). ביסוד איסור זה כתב הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה, ל):
"והמצוה השלושים היא שהזהירנו מלכת בדרכי הכופרים ומהתנהג במנהגותיהם, ואפילו במלבושיהם וקבוציהם במושבם. והוא אמרו יתעלה 'ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם', וכבר נכפלה אזהרה זו ואמר 'ובחוקותיהם לא תלכו'".
לדעת הרמב"ם ישנו איסור לחקות את מנהגי הגויים המובהקים. יש מן הראשונים שקשרו איסור זה למנהגים של עבודה זרה ומשמשיה, אך הרמב"ם מדגיש שאין זה כך: האיסור נוגע אף למנהגים סתמיים, שאין בהם שמץ עבודה זרה, אלא שהם מנהגים נכריים מובהקים.
הבאנו לעיל את פירוש הרמב"ם לסוגייתנו, אך דווקא לאור דבריו בספר המצוות ניתן להציע פירוש נוסף. ניתן לומר שכאשר אדם מחקה מנהג נכרי, ואפילו במלבוש או ב"קיבוץ", הוא עובר על איסור. עם זאת, כאשר אדם עוסק ברפואה, ואין זה משנה אם מדובר על רפואה טבעית או על רפואה סגולית, הוא איננו מחקה את הנכרים, אלא פועל להנאת עצמו. מסתבר שבפעילות כזאת אין כל איסור.
על פי הפירוש שהצענו, משמעותה של ההיבדלות ממנהגי העמים זו היא התרחקות מן השוטטות בשדות זרים. אין כל פסול בקבלת מנהגים נכריים שיש בהם טעם, והם מסייעים לאדם מישראל ומשרתים אותו, אך לעיתים ישנה מגמה של "הידמות לשם הידמות", מתוך רצון לצמצם את הפער המהותי שבין ישראל לעמים. מגמה כזאת היא היא המוגדרת "דרכי האמורי".