שבת דף עז – חללי עלמא

  • הרב אברהם סתיו
בסוגייתנו (עז ע"ב) ישנן מספר התייחסויות של רב יהודה למעשי הבריאה. נביא כאן את מקצתן:
"אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה. ברא שבלול – לכתית, ברא זבוב – לצירעה, יתוש – לנחש, ונחש – לחפפית, וסממית – לעקרב...
רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא...
מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה? משום דאכל כיסי.
מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי..."
מבלי להיכנס לפרטי ההסברים שמציע רב יהודה לדרכי התנהלות הבריאה, נראה שעולות מדבריו שלוש דרכים עקרוניות להתמודד עם שאלות העולות מתוך ההתבוננות בטבע.
הדרך הראשונה היא מצד התכלית שיש במעשי הבריאה עבור האדם, "לא ברא דבר אחד לבטלה". דרך זו מובאת בגמרא במקומות נוספים, כגון במסכת כתובות (ה ע"ב):
"תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון – יכוף אליה לתוכה".
הנחת המוצא שעומדת בבסיסה של דרך זו היא שצריך אדם לומר "בשבילי נברא העולם", וממילא יש לבחון את מעשי הבריאה מנקודת מבט של צרכי האדם.
נקודת מבט נוספת מציע רב יהודה ביחס לסדר הליכת העיזים, אשר מזכיר את סדר בריאת העולם. נראה שהנחת המוצא של נקודת מבט זו היא "איסתכל באורייתא וברא עלמא", היינו שהבריאה מביאה לידי ביטוי חומרי עקרונות ורעיונות רוחניים העומדים בפני עצמם.
נקודת המבט השלישית שניתן למצוא בדברי רב יהודה היא נקודת המבט של הבריות עצמן: זנבו של השור ארוך מפני שהוא דר באגם וצריך לסלק זבובים. בשפה מודרנית ניתן לומר שרב יהודה מאתר את 'הערך ההישרדותי' שיש בתכונותיהם של בעלי החיים, וכך מסביר את קיומן. דרך זו נקט גם הלל (לעיל לא ע"א), אשר הסביר את רוחב רגליהם של האפריקאים בכך שהם גרים בבצעי המים וזקוקים לרגליים רחבות (יש להעיר שבדברי רש"י שם ד"ה שדרים מובא גם הסבר שונה לדברי הלל, על דרך הלאמארקיזם, עיין שם).