שבת דף פד – טומאת מפץ וכלי חרס

  • הרב אברהם סתיו
כאשר זב נישא על גבי כלי הראוי לשכיבה הוא מטמא אותו בטומאת מדרס. הגמרא בסוגייתנו דנה בשאלה האם יש דין מדרס בכלי חרס:
"תנו רבנן: מדרס כלי חרס טהור...
ומדרס כלי חרס מנלן דטהור?
אמר חזקיה: דאמר קרא 'ואיש אשר יגע במשכבו', מקיש משכבו לו; מה הוא – אית ליה טהרה במקוה, אף משכבו נמי אית ליה טהרה במקוה".
חזקיה מסביר שמדרס כלי חרס טהור משום שאין לו טהרה במקוה, וכל שאין לו טהרה במקוה אינו מקבל טומאת מדרס. על דברים אלו הקשה רבי אילעא:
"מתיב רבי אילעא: מפץ במת מנין? ודין הוא: ומה פכין קטנים – שטהורין בזב – טמאים במת, מפץ – שטמא בזב – אינו דין שיהא טמא במת?
ואמאי? הא לית ליה טהרה במקוה!
אמר ליה רבי חנינא: שאני התם – הואיל ואיכא במינו.
אמר ליה: רחמנא ליצלן מהאי דעתא!
אדרבה, רחמנא ליצלן מדעתא דידך! וטעמא מאי? תרי קראי כתיבי: כתיב 'ואיש אשר יגע במשכבו', וכתיב 'וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא'. הא כיצד? יש במינו – אף על גב דלית ליה טהרה במקוה, אין במינו – מקיש משכבו לו".
מסקנת הויכוח הסוער בין רבי אילעא לרבי חנינא היא שיש לחלק בין כלי חרס, שאין במינו טהרה במקוה ועל כן הוא אינו מקבל טומאת מדרס, ובין מפץ, שיש במינו טהרה במקוה ועל כן יש בו טומאת מדרס אף שהוא עצמו אינו נטהר במקוה.
מהי הסיבה לחלק בין הדינים?
נראה שמוקד החילוק נעוץ בשתי הבנות בנוגע לסיבה שבגללה כל אחד מן החפצים הנ"ל אינו נטהר במקוה:
א. המפץ אינו נטהר במקוה משום שאינו נחשב כלי, וטהרת מקוה נאמרה בנוגע לכלים בלבד. דבר זה נכון הן ביחס לשיטת רש"י (פד ע"ב ד"ה והא) שמדובר במפץ של עץ, הנחשב כפשוטי כלי עץ שאין להם שם כלי, ובין לשיטת התוס' (פד ע"א ד"ה מפץ) שמדובר במפץ של גמי, שאינו נחשב כלי (פיהמ"ש לרמב"ם כלים כד, י).
ב. כלי חרס נחשב כלי, ולכן באופן עקרוני שייכת בו פרשת טהרת מקוה. למרות זאת חידשה התורה שכלי חרס יישבר ולא ייטהר במקוה, והדבר עשוי לבטא את מעמדו הנחות של החרס בעולמו של האדם, אשר דומה לאוכל ומשקה יותר מאשר לכלים רגילים (עיין בספר 'מנחה טהורה' פרק א).
לאור זאת ניתן להבין את ההבדל בין החפצים ביחס לטומאת מדרס. דין טומאת מדרס אינו תלוי בשם כלי אלא בשם מדרס, וממילא אין מניעה שמפץ ייחשב מדרס למרות שאין בו דיני כלי. לעומת זאת, מעמדו הנחות של כלי החרס, המונע ממנו את הטהרה במקוה, יכול להשליך גם על ההתייחסות אליו כשהוא בצורת מדרס.