שבת דף פט – שאילת שלום: תורה עם דרך ארץ

  • הרב אביהוד שורץ
האגדתא שבדפים פח ע"ב – פט ע"א מתארת את הדו-שיח שבין משה רבנו ובין מלאכי השרת. דו-שיח זה מבקש להדגיש את משמעותה העמוקה של התורה הקדושה כתורה של בני אדם, ולא כתורה של מלאכים. משה הסביר למלאכי השרת כי התורה במהותה היא בת יישום אך ורק בארץ, בעולם האנושי.
משה מציין היבטים שונים להבדל שבין בני האדם ובין המלאכים: בני האדם יודעים סבל (השתעבדות לפרעה), מוכרחים לעמול למחייתם ולפרנסתם (שביתה בשבת), ומעל לכל – הם מצויים במלחמה מתמדת בין יצר הטוב ויצר הרע. דומני שהצד השווה לכל אותם היבטים שמציין משה רבנו הוא שמדובר על תהליכים דינמיים. ההבדל הבסיסי והעמוק שבין אדם ומלאך הוא בכך שהמלאך "עומד" ואילו האדם הולך – צועד ומתקדם. כך אומר הנביא זכריה (ג, ו-ז):
" וַיָּעַד מַלְאַךְ ה' בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה".
המלאכים מכונים "העומדים האלה", ואילו מי ששומר את דבר ה' והולך בדרכיו זוכה להיבדלות של ממש מן המלאכים.
עדיפותם של בני האדם על המלאכים איננה נוגעת רק לסיבה שבזכותה זכו הם לקבל תורה, אלא גם להנהגתם הלכה למעשה. את זאת ניתן ללמוד מן האגדה שבהמשך סוגייתנו (פט ע"א):
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: משה, אין שלום בעירך? אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? אמר לו: היה לך לעזרני".
מפרשים רבים עמדו על החידוש מרחיק הלכת שבאגדה זו. כך ניסח זאת השל"ה הקדוש (תולדות אדם, השער הגדול, אות שיג):
"כי זה הענין קשה עד מאוד, לא יפול תחת רשתן שום שכל".
אכן, הדברים תמוהים: וכי משה צריך לברך ב"שלום עליכם" את ריבון העולמים הקושר כתרים לתורה? וכי איזו "עזרה" לריבונו של עולם ישנה בברכה שכזו?
רבי אברהם יהושע השל מאפטא, בעל "אוהב ישראל", מסביר (במדבר, פרשת שלח לך) שאף שהתורה היא שפע א-לוהי היורד לעולם, יש צורך ב"אתערותא דלתתא" הבאה לידי ביטוי באותה ברכת שלום שהורה הקב"ה למשה. המהר"ל (באר הגולה – באר רביעי, פרק י) מסביר הסבר דומה, ולפיו השלום מבטא השלמה, דהיינו שיתוף והשתתפות, וברכת השלום של משה מבטאת את השתתפות התחתונים עם העליונים ברצון ובנכונות לקבל את התורה.
אך לאור דברינו לעיל בדבר ההבדל שבין האדם והמלאך, דומני שניתן להציע הסבר פשוט יותר לאגדתא זו, אשר רמוז כבר במילותיו הקצרות של הריטב"א בחידושיו כאן:
"אין שלום בעירך – פירוש למדתך תורה דרך ארץ".
הקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות. ה"כתר" מסמל את הנקודה הגבוהה ביותר, הן על פי עשר הספירות, והן על פי פשט: על גבי ראשו של המלך מונח הכתר, ואין שום דבר מעליו. ובכן, הקב"ה יושב ועוסק בעניינים הנשגבים ביותר שבכל העולמות – כתרי האותיות. משה רבנו נכנס ומתפעל מן המראה, ועל כן "שוכח", כביכול, את החיים האנושיים, הפשוטים, הארציים. ה' יתברך מעיר לו על כך, ומלמדו דרך ארץ. עניינה של אותה דרך ארץ פשוט בתכלית: אף בשעה שעוסקים בכתרי אותיות שבתורה, אסור לשכוח כי התורה היא אנושית, וכי גם העוסק בתורה מוכרח לעסוק גם בדרך ארץ.