שבת דף קב – בניין בכלים

  • הרב אביהוד שורץ
המשנה בדף קב עמוד ב עוסקת בשתי מלאכות קרובות: בונה ומכה בפטיש. בסוגיית הגמרא כאן מצאנו פעולות אחדות שרב ושמואל נחלקו בהגדרתן – האם יש לראות בהן בונה או מכה בפטיש. בין הפעולות הללו אנו מוצאים "עייל שופתא בקופינא דמרא", דהיינו חיבור הדוק של מוט המעדר. לדעת רב חיבור כזה אסור משום בונה, ואילו לדעת שמואל הדבר אסור משום מכה בפטיש. רש"י מסביר ששמואל חולק על רב משום "דלאו בנין הוא", אך סתם ולא פירש מדוע לדעת שמואל חיבור מהודק כזה איננו בניין.
הרמב"ן ותלמידיו ציטטו את דברי רב האי גאון, שהוסיף הסבר בהערתו של רש"י. לדעת רב האי המחלוקת בין רב ושמואל מבוססת על הסוגיה במסכת ביצה (כא ע"ב), שבה למדנו כי "אין בניין בכלים". שמואל מקבל את הכלל הנקבע שם, ולדעתו מלאכת בונה במהותה נוגעת לבניין בדברים המחוברים לקרקע. רב חולק על האמור שם, ולדעתו מלאכת בונה נוהגת בכלים בדיוק כפי שהיא נוהגת בבניין שבקרקע. מסתבר שמחלוקתם תלויה בשאלה מהי ההגדרה העקרונית למלאכת בונה: האם מדובר על חיבור מהודק, ומלאכת בונה היא למעשה מלאכת "מרכיב ומחבר"; או שמא מלאכת בונה עוסקת, כשמה, בבניין דווקא, ובניין הוא דבר המחובר בקרקע.
רוב הראשונים בסוגייתנו שללו את דעת רב האי, וקבעו שהיסוד שלפיו אין בניין בכלים מוסכם לכולי עלמא. לדעת הראשונים החולקים על רב האי יש להטיל סייגים ליסוד זה, ועל פיהם ניתן להסביר את דברי רב בסוגייתנו. כך למשל כותבים התוספות:
"ואף על גב דקיימא לן אין בנין בכלים... אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע".
התוספות אינם נותנים שיעור להבחנה שבין בנין רגיל ובין "בנין גמור", אך לדעתם חיבור המעדר הנידון בסוגייתנו הוא בוודאי חיבור מושלם, אשר כולי עלמא מודים שיש בו מלאכת בונה.
הרמב"ן הציע הסבר שונה מזה של התוספות:
"ויש לנו לתרץ דכי אמרינן אין בנין בכלים הני מילי בכלי שנתפרק, כגון מנורה של חליות, אבל הכא עושה כלי או מתקן כלי מתחלתו אין לך בנין גדול מזה, ואין זה נקרא בנין בכלים, שהרי אינו כלי, אבל עושה כלי מיקרי".
יש להעיר שהתוספות לעיל בדף עד עמוד ב פירשו פירוש קרוב לזה של הרמב"ן, ואף העירו שרש"י שם חולק על כך. אם רש"י אכן שולל את דברי הרמב"ן, מסתבר מאוד שפירש כרב האי גאון, ששאלת בניין בכלים שנויה במחלוקת בין האמוראים.
לגופו של עניין, לאור דברי הרמב"ן ניתן להציע הסבר מחודש למלאכת מכה בפטיש. כפי שהסברנו לעיל, אם יש בניין בכלים משמע שהגדרתה של מלאכה זו אינה כוללת דווקא את הבניין שבקרקע, אלא כל חיבור והרכבה. מהו, אם כן, יסודה של מלאכת מכה בפטיש? בגמרא בדף עה עמוד ב נקבע שמלאכת מכה בפטיש היא "כל מידי דאית ביה גמר מלאכה", כלומר מלאכת מכה בפטיש מהווה השלמה סופית של יצירת הכלי: הכלי כמעט מוכן, וכעת יש צורך בפעולה אחת ויחידה להשלמת צורתו. מסתבר שהרמב"ן קידם הבנה זו צעד נוסף, ועל כן קבע שהיוצר כלי יש מאין איננו חייב משום מכה בפטיש. אמנם, הוא השלים את צורת הכלי, אך עשה זאת במהלך ארוך ויסודי, ולא בפעולת השלמה אחרונה. הבנה זו מפורשת גם בספר היראים (סימן רעד; וראה בערוך השולחן שיג, טו שהרחיב בכך והכריע כך להלכה), ושם נקבע בפירוש:
"שאינו נקרא מכה בפטיש אלא בדבר שאינו מחוסר בנין, שהכאת פטיש הוא לאחר גמר בנין".
ובכן, מתוך הדיון בבניין בכלים עמדנו על שתי שאלות עקרוניות ביחס לשתי המלאכות שבסוגייתנו –מלאכת בונה ומלאכת מכה בפטיש.