שבת דף קנא – טועמיה חיים זכו

  • הרב אביהוד שורץ
שלוש המשניות שבדף קנ"א עוסקות בטיפול במת ובסדרי הקבורה בשבת. כלל עקרוני אחד מנחה את הסוגיה כולה:
"תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תינוק בן יומו חי – מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת – אין מחללין עליו את השבת.
תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת – אמרה תורה: חלל עליו שבת אחד, כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו – כיון שמת אדם, בטל מן המצות".
הברייתא קובעת שמחללים שבת על תינוק חי "כדי שישמור שבתות הרבה". על פי נימוק זה אין להציל אדם שלא ישמור שבתות נוספות, כגון אם ברור שאף אם יצילו אותו, אין סיכוי שיחיה עד השבת הבאה. מן הסוגיה ביומא (פה ע"ב) עולה כי שיקול זה נדחה למסקנה, ומצילים אדם גם לחיי שעה, ואף אם לא יספיק לשמור שבתות נוספות. הביאור הלכה (סימן שכ"ט) הסביר זאת כך:
"לדינא לא תלוי כלל במצות, דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצות אלא דחינן כל המצות בשביל חיים של ישראל, וכדיליף לה שמואל מ'וחי בהם', כדכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות שבת: שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".
לעניות דעתי, לאור האמור בסוגייתנו ניתן לבאר גם את ההיגד "כדי שישמור שבתות הרבה" על פי הדרך שמציע הביאור הלכה. הגמרא בסוגייתנו מבקשת להדגיש את כוח החיים והחיות: כל עוד נשמת רוח חיים באפיו של אדם מישראל, הוא מוכן לשמירת שבת. אף אם בפועל לא ישמור את השבת או לא יקיים מצוות אחרות, הרי שקדושת ישראל שבו היא קדושה המאפשרת שמירת שבת. לשון אחרת: "כדי שישמור שבתות הרבה" איננה הסיבה להיתר להציל את נפשו, אלא סימן לכך שעדיין מפעמת בו קדושת ישראל, ומשום כך מותר להצילו בשבת.
בתפילת מוסף של שבת אנו מזכירים "טועמיה חיים זכו". על פי דרכנו יש לומר שאפילו מי שרק טועם מן השבת זוכה לטעום את טעם החיים. השבת והחיים אחוזים וקשורים בקשר בל ינתק. השבת מביאה "נשמה יתירה" ומוסיפה חיים בעולם, ועל כן ברור שהיא נדחית כדי להוסיף בחייו של אדם מישראל. על אף הכבוד הגדול שרוחשת היהדות לנפטר, הרי שסוף סוף הוא בטל מן המצוות, בטל מעולם של קדושת שבת, ועל כן השבת אינה נדחית למענו.
עומדים אנו לקראת סיומה של מסכת שבת, וכעת הזמן לעמוד להתבונן: האם תרמה מסכת שבת לאווירת השבת שלנו? האם שיפר לימוד המסכת את ההקפדה בהלכות שבת את העונג מקדושתה? התורה היא תורת חיים, והשבת היא שבת המביאה חיים לעולם. חיבורם של שני אלה הוא שהוביל אותנו במחצית השנה האחרונה, שבה למדנו את מסכת שבת בדף היומי, ומי יתן ונהיה מאלה אשר זכו לטעום מטעמה של השבת – טעם החיים.