שבת | דף לא | הלל, שמאי והנכרי (1)
"תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתיים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך; גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל, גייריה. יומא קמא [ביום הראשון] אמר לו: א"ב ג"ד. למחר אפיך ליה [= הפך לו]. אמר לו: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי! [אם אתה סומך עלי, סמוך עלי גם בתורה שבעל פה].
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך - לא תעביד [=מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]; זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא - זיל גמור [= והשאר פירוש הוא, לך ולמד]". (שבת לא ע"א)
בסיפור הראשון, הלל מעדיף ללמד את הגוי נקודה עקרונית, ולא להתעמת אתו בויכוח מילולי. הוא מלמדו שכל לימוד מבוסס על מסורת. הרי לא נעלה על הדעת שסטודנט לביולוגיה ישאל את המרצה שלו "מאיפה אתה יודע את זה?" בכל שלב של הלימודים. כשלב ראשון של קבלת התורה, על הגוי ללמוד את ערכה של המסורת בעולם היהדות.
בסיפור השני, הגוי מבקש שילמדוהו את כל התורה כולה על רגל אחת. לכאורה נראה שהוא חסר סבלנות ואינו מעוניין ללמוד את התורה לעומקה. אולם פרשנים רבים הבינו את שאלתו באופן סמלי - לדבריהם, הגוי מבקש לצמצם את היהדות לרעיון אחד מרכזי, ואינו מוכן לקבל שהתורה מורכבת מהרבה אידיאלים שונים וכוללת את כל תחומי החיים. לפי המהרש"א, הסיבה לכך ששמאי דחה אותו דווקא "באמת הבנין שבידו" היא שהוא רצה ללמדו הלכות בנייה: בנאי טוב אינו מבסס את בניינו על יסוד אחד, וגם את התורה אי אפשר לבסס על כלל אחד בלבד.
עלינו ללמוד מכאן, שהתורה היא כוללת ורחבה יותר מהאופן שבו רואים אותה אלו המבקשים להעמידה על יסוד אחד - ויהי זה תלמוד תורה, חסד או יישוב ארץ ישראל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)