שבת תשובה

  • הרב נחמיה רענן
חסידות בפרשת השבוע
פרשת נצבים
"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו"[1]
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
 וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:
(דברים, ל', יא - יד).
לעיתים מלווה את האדם הדתי המחשבה שהוא איננו מסוגל לצאת ידי חובתו כלפי בוראו. החובות הדתיות רבות מספור, והיעדים הרוחניים גבוהים ונשגבים, עד שאין סיכוי להצליח לצאת ידי חובה. מחשבה זו עלולה לגרום לתסכול ולחוסר סיפוק בעבודה הרוחנית. הבעש"ט ותלמידיו יצאו כנגד תפיסה שגויה זו, ולימדו שכל אדם צריך לעבוד את ה' בהתאם למקומו ודרגתו. אחד המקורות החשובים למסר הזה הוא הפסוק שמופיע בפרשתנו:
כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.
(דברים, ל', יד).
וכך ניסח את הדברים ר' נתן מנמירוב בליקוטי הלכות:
...וְסִיֵּם הַמִּקְרָא, "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". הַיְנוּ כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ מֵהָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת דַּוְקָא מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת. רַק ה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ מֵהָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בִּבְחִינַת "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה" (בראשית, כ"ח, יב), שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. נִמְצָא שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ כִּי אִם לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּמְשֹׁךְ עַצְמוֹ מְעַט מְעַט כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּכָל בֹּקֶר "שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ", "שֶׁתַּרְגִּילֵנו"ּ דַּיְקָא כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ כִּי אִם לְהִתְקָרֵב וְלַעֲלוֹת לְהַמַּדְרֵגָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו מְאֹד כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "לֹא בַּשָׁמַיִם הִוא" (דברים, ל', יב) וְכוּ' שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם כַּנַּ"ל, "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְקַיֵּם כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא קָרוֹב אֵלֶיךָ מְאֹד, כִּי אֵין אַתָּה צָרִיךְ רַק לְהִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה לַמַּדְרֵגָה הַסְּמוּכָה, שֶׁהִוא קְרוֹבָה אֵלֶיךָ מְאֹד. וְעַל זֶה אַתָּה מֻזְהָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ...
(ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג' אות י) .
דברים דומים כותב ר' צדוק הכהן מלובלין:
וכדי שלא יפול לב האדם עליו מזה שרואה ומרגיש בנפשו שיש לו נפש נמוכה שאין בכוחו להגיע למדריגות הנ"ל, וגם אין לו רב כזה שיוכל ללמוד ולקבל מאתו. ועם כל זה לא יאמר נואש לנפשו ועל זה אמר "לא בשמים" וגו', דבאמת דברי תורה קרובים לכל אדם, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך" דייקא, כל אחד כפי מה שהוא. ועל כן אמר זה לשון יחיד, אף שפתח לשון רבים, "לנו" "וישמיענו", "ונעשנה" (שם, יב). דרצה לומר דגם כי רחמנא ליבא בעי, ואיך שהוא עומד, גם אם יש לו נפש נמוכה מאד, אם יתן על לבו לעשות עבודתו המוטלת עליו לפי כוחו ושכלו, יהולל בפיו על ידי תורה ותפילה, הוא חשוב מאד לפניו יתברך...
(פרי צדיק, דברים, פרשת נצבים, אות י"ז).
ר' צדוק מפנה את תשומת הלב לכך שבניגוד לפסוקים הקודמים, אשר נוסחו בלשון רבים - "מי יעלה לנו", "וישמיענו" (יב) וכו', פסוק יד מנוסח בלשון יחיד - "כי קרוב אליך...בפיך ובלבבך לעשותו". ר' צדוק מוכיח מכך ש"רחמנא לבא בעי", וה' מצפה מכל אדם לעבוד כפי מצבו בהתאם למקום שבו הוא נמצא. בהמשך התורה לומד ר' צדוק הוראה נוספת, מהמילה "בפיך", המופיעה בהמשך הפסוק:
ומסיים "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך", היינו על ידי תפילה. שדייקא על ידי שמכיר את שפל ערכו וישפוך את נפשו לפני ה' יתברך הוא חשוב מאד לפניו יתברך. כמו שנאמר "תפילה לעני כי יעטוף" (תהלים ק"ב, א), שהוא עוטף את כל התפילות שבעולם, מפני שתפילתו מקובלת לפניו יתברך. כמו שמצינו במנשה מלך יהודה שהוא היה בין הנמנים שאין להם חלק לעולם הבא, ועם כל זה דרשו עליו במדרש שוחר טוב (תהלים ק"ב) פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם. וגם דרשו זאת (ויקרא רבה ל', ג) על הדור הזה שהוא ערער ממעשים טובים ואין לנו על מה להשען, ולא נשאר לנו רק התפילה, ועם כל זה לא בזה את תפילתם, שכל פרט נפש מישראל איך שהוא עומד תפילתו מקובלת לפניו יתברך להוושע בכל עניניו.
הסיבה לכך ש"קרוב אליך הדבר מאוד" קשורה לכך ש"בפיך ובלבבך לעשותו", כלומר התפילה רצויה תמיד ולכן תמיד יש אפשרות להתפלל ולהוושע.
הפסוקים בהם אנו עוסקים פותחים במילים "כי המצוה הזאת", ולדעת הרמב"ן (דברים, ל', יא) הכוונה היא למצוות התשובה. ה"ערבי נחל" מפרש את משמעות הפסוקים בהקשר של מצוות התשובה:
...יש לדקדק בהאי "כי המצוה", דמשמע שהוא נתינת טעם אל הקודם, ובאמת אינו אלא סותר הקודם, דאם הוא דבר קל כל כך מדוע הפליג תחלה בשכרה. ותו מאי "ובלבבך לעשותו", איך שייך עשיה בלב.
ונראה לבאר, כי ידוע מה שכתבו המפרשים שעם היות התשובה דבר הכרחי מאד לכל בני אדם או רובם, אף על פי כן נמנעו רוב בני אדם מלעשות תשובה. וזה לב' סבות, או לפי שכל דרך איש ישר בעיניו ואינו מוצא את עצמו מוצרך אל התשובה. או להפך, שמשים ללבו כל מעשיו ורואה שאלף שנים לא יספיקו לו לתשובה כפי הקצבה מתעניתים וסגופים המבוארים בספרים לכל עון ולכל חטאת, ועבור זה מתיאש בעצמו מלשוב. וכמאמר יחזקאל עליו השלום "כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאותינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה" (ל"ג, י)...
ולכן רוב הנחדלים מעשות תשובה הוא לסבה השניה שנתבאר, ולכן הנביאים כולם חיזקו ידי העם בתשובה בל יתיאשו. ואף אם עונותם רבו עד שלא יספיקו ימי חייהם לתעניות המוטל עליהם, הלא מיד בקבלתו בלב שיגמור כל התשובה המוטלת עליו. ואם בתוך כך כלו ימי חייו, כבר נתקבל בתשובה ונחשב לו כאלו עשה הכל, כיון שגלוי לפניו שאם היה חי עוד היה גומר הכל נחשב לו כאלו עשה. והרי כיון שעיקר התשובה חרטה ווידוי וזה יכול להיות על ריבוי עונות גם יחד, ורק התשובה התלויה במעשה, דהיינו תעניות וסיגופים, לזה צריך משך זמן ואולי לא יוכל לגומרן בחיים; ממילא, כיון שקיבל בלב לעשותן נחשב למעשה ...
(ערבי נחל, דברים, שבת שובה, דרוש ד').
על פי הרמב"ן, הפסוקים שבהם אנו עוסקים נאמרו ביחס למצוות התשובה. ה"ערבי נחל" מסביר שהפסוקים הללו באים להוציא מטעותם של האנשים שמתייאשים מהתשובה בגלל החובות המעשיות הכרוכות בה. התורה מלמדת שמצוות התשובה קרובה לכל אדם, כיוון שעיקר התשובה הוא "בפיך ובלבבך". עיקר התשובה הוא באמירת הווידוי בפה והרצון לתקן בלב, ומתוך כך מגיעים גם למישור המעשי - "לעשותו", דהיינו להשלים את התשובה המעשית. לכן נאמר בפסוקים שמצוות התשובה "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". על האדם לעשות את מה שבכוחו מבחינת הרצון בלב והווידוי בפה, וה' יזכה אותו להשלים גם את המימד המעשי של התשובה.
יהיה רצון שנזכה לשוב בתשובה שלמה.
שבת שלום, שנה טובה ומתוקה וכתיבה וחתימה טובה.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ב
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 

[1]   דברים, ל', יד.