שבת | 4 | קבלת שבת וסעודת שבת
על פי חכמי הסוד, כאשר נכנסת השבת, אנחנו נמצאים באופן אובייקטיבי במדרגה אחרת. אפילו אם אנחנו לא מרגישים זאת. זוהי ההזדמנות שלנו להשיל מעלינו את כל מלבושי החול, את כל ההתנהגות ה"חולית" שלנו, ולהכניסם פנימה אל תוך הקודש. זהו גם הזמן שלנו להיזכר בדבריו של הרבי מסלונים שמעיד שהוא פגש יהודים פשוטים שבגלל שלקחו על עצמם את השבת ברצינות זכו להגיע למדרגות רוחניות גבוהות מאוד. יש לנו את האפשרות להיהפך למי שאנחנו חולמים להיות, לפחות לפעם בשבוע.
ברוב בתי הכנסת תפילת שבת מתנהלת לה על מיני מנוחות ואף אחד לא ממהר במיוחד. על כן, יש לנו זמן להתרכז במילים של התפילה, יש זמן "לנשום עמוק" ולתת לקדושת השבת להיכנס עמוק פנימה (אינני חושב שהביטוי "לנשום עמוק" הוא רק מטאפורה, שכן ריכוז ונשימות עמוקות מסיעות מאוד להיכנס לאווירה של שבת מנוחה, של אטמוספרה אחרת לגמרי).
בתפילת עמידה אנחנו אומרים: "אתה קדשת את יום השביעי לשמך (השבת מוקדשת כולה לקב"ה) תכלית מעשה שמים וארץ (בשביל הרגע הזה בדיוק נברא העולם) וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים". מה עוד יש לומר – אנחנו עכשיו ממש בשיא!
לאחר תפילת העמידה חוזרים הביתה, אחרי כל ההכנות האחרונות, שירת "שלום עליכם" והכרת הטוב לאישה בשירת "אשת חיל'"(ראיתי מנהג יפה אצל משפחה אחת שבמילים "קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה" כל הילדים והבעל קמים ונעמדים מסביב לאישה) אנו עומדים לקידוש. הקידוש היא מצווה מדאוריתא בה אנו משתתפים במשהו ביצירת קדוש השבת. לטעמי, כדאי לא להתייחס אל הקידוש כפתיח לסעודה (בלשון הלמדנית של עולם הישיבות "מתיר לאכילה") אלא לראות את הקידוש כקריאת כיוון, כמעצב ויוצר את כל אופייה של הסעודה בפרט והשבת בכלל. אגב, אולי כדאי ללמוד פעם ברצינות את המשמעות של הקידוש ופרושי המילים. להכניס ללב את "ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו... כי בנו בחרת ואותנו קדשת... ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו..". אפשר תוך כדי הברכה לעבור במבט על כל הילדים ואישה, ולחייך לכל אחד חיוך אישי.
באופן כללי אני מציע רעיונות איך להפוך כל שלב למשמעותי יותר, אבל כמובן שאלו רק הצעות, ובוודאי שכל אחד צריך לצור לעצמו שבת בצלמו וכדמותו, לחשוב כיצד הוא מתרומם ומרומם את כל משפחתו לשבת שהיא מעין עולם הבא.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)