שולחנו של אדם מכפר

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

מנחות צז – שולחנו של אדם מכפר

הגמרא (צו:-צז.) עוסקת בהגדרת השולחן שבמקדש ככלי שמקבל טומאה, ואגב כך הגמרא אומרת שהשלחן נחשב ככלי עץ למרות שהוא מצופה מתכת, וזאת על פי פסוק ביחזקאל:

"שאני שולחן, דרחמנא קרייה עץ, שנאמר: 'המזבח עץ שלש אמות גבוה ארכו שתים אמות ומקצעות לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'."

מיד לאחר מכן מביאה הגמרא את דרשתם של רבי יוחנן ורבי אלעזר על פסוק זה:

"פתח במזבח וסיים בשולחן!
ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו: בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים - שולחנו של אדם מכפר עליו."

כיצד ומדוע שולחנו של אדם מכפר עליו?

ניתן לענות על שאלה זו על פי דברי המשנה באבות (ג, ג):

"שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר: 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'."

כך גם פירש המהרש"א על אתר, שדברי התורה שנאמרים על השולחן הם שמקדשים את האכילה על גביו. אמנם רש"י (ד"ה שולחנו) פירש באופן אחר:

"שולחנו של אדם מכפר עליו – דנותן פרוסה לאורחים."

כדברי רש"י משמע גם בגמרא בברכות (נה.), שם הובאה דרשה זו בסמוך לאמירה שטוב להאריך בסעודה שמא יבוא עני ויאכל.

ייתכן ששני הפירושים הללו נובעים משתי דרכים שונות בהבנת דרשת הפסוק. נקודת המוצא של הדרשה היא בעובדה שאותו חפץ עצמו נקרא בתחילת הפסוק בשם 'מזבח' ובסופו בשם 'שולחן'. בפשט הדרשה נראה שסתירה זו נפתרת על ידי ההבנה שהחפץ שעליו מדובר הוא המזבח, וכינויו בשם 'שולחן' רומז לכך שלאחר החורבן יש כוח לשולחנו של האדם להחליף את המזבח ולקדש את האוכל שעליו. נראה שהבנה זו עומדת בבסיס דברי המשנה באבות שהבינה שדברי התורה יכולים להפוך את השולחן לשולחנו של מקום, היינו למזבח.

אך הבנה זו קשה מאוד לאור הקשרם של הדברים בסוגייתנו. שהרי הפסוק מיחזקאל הובא בסוגיה דווקא כדי להוכיח שהשולחן שבמקדש נחשב ככלי עץ, וממילא הבנת הפסוק הפוכה: החפץ שעליו מדובר הוא השולחן, אלא שבתחילה הפסוק הוא נקרא בשם 'מזבח'. משום כך צריך לפרש את הדרשה של רבי יוחנן ורבי אלעזר שלא כפשוטה, ולהבין שהפסוק עוסק בשולחן שבמקדש וממנו ניתן ללמוד לגבי שולחנו של כל אדם. קידוש לחם הפנים שבשולחן שבמקדש נעשה על ידי הקטרת הבזיכים על המזבח המתירה אותו באכילה ומגדירה אותו כשיריים משולחן גבוה. בדומה לכך גם האכילה על שולחנו של האדם מתקדשת על ידי אותה פרוסה המופרשת מן האוכל וניתנת לעני, כפירושו של רש"י.

הרב אברהם סתיו