סוכה | דף לח | שומע כעונה

בסוגייתנו, מונה רבא מספר מנהגים הנהוגים בקריאת ההלל בציבור; אחד המנהגים הוא שהשליח ציבור אומר 'ברוך הבא' והציבור אומר אחריו רק 'בשם ה'', בלא לחזור אחר הנוסח אותו אומר אחרי שליח הציבור. קביעה זו של רבא מכריעה שלמעשה בקריאת הלל בציבור מרבית הציבור יוצא ידי חובה על ידי ההקשבה לתפילתו, ולא על ידי דיבור עצמאי. קביעה זו מובילה את הגמרא להסיק את המסקנה המתבקשת:

הוא אומר ברוך הבא, והן אומרים בשם ה'. מכאן לשמוע כעונה.

נראה כי מהאמור כאן אנו למדים גם את הדין של שומע כעונה – כאשר אדם אשר אינו יודע לקרוא או אף לענות שמע משליח הציבור או מפי אדם אחר את ההלל והתכוון לשמוע ולצאת, יצא בכך ידי חובתו.

מדברי חלק מהראשונים והפוסקים מובן כי דין זה מתקיים רק במידה ואותו אדם אינו יודע לקרוא או לענות, אך אם הוא יודע, עליו לענות אמן - וכן גם בשאר התפילה.

בנוסף, מהאמור לעיל משמע כי די בשמיעת חצי דבר בלבד והשלמתו בפה על ידי האחר בכדי לצאת ידי חובה מדין שומע כעונה. נראה שניתן להוכיח זאת מהסוגיה בתלמוד הירושלמי (סוכה פרק ג, הלכה י) העוסקת בנושא זה:

אמר לון מן מה דאנן חמיין רבנין רברבייא קיימין בציבורא ואילין אמרין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואלו ואלו יוצאין ידי חובתן"

אם נדייק בדברי הגמרא, נמצא כי יתכן לומר, כפי שאמרנו למעלה, שניתן לצאת בחצי אמירה ובחצי שמיעה. אולם, יתכן לסייג את האמור רק לדין הלל, ולקבוע כי רק בתקנת ההלל התירו דו שיח מסוג זה, אך אין להוכיח מדיני ההלל לשאר ברכות.