עירובין | דף עד | שיהו בתים וחצרות פתוחים לתוכו

הגמרא (עג עמוד ב – עד עמוד א) מביאה מחלוקת אמוראים בגדרי מבוי שאפשר להתירו על ידי לחי:

"אמר רב: אין מבוי ניתר בלחי עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו. ושמואל אמר: אפילו בית אחד וחצר אחת. ורבי יוחנן אמר: אפילו חורבה".

דעת רב היא שהיתר לחי נאמר דווקא במבוי שפתוחות אליה שתי חצרות שלכל אחת מהן פתוחים בתים, דעת שמואל היא שדי בחצר אחת שלה פתוח בית אחד ועוד בית אחד בלא חצר, ואילו רבי יוחנן מסתפק בחצר אחת וחורבה אחת שפתוחות אל המבוי.

מדבריהם של האמוראים לא ברור מהו הטעם לדרישות אלו ומהן הסברות העומדות בבסיס מחלוקתם, אך ניתן ללמוד על כך מהמשך דברי הגמרא (עד עמוד א):

"אמר רב הונא בר חיננא: ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דתנן רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד קרפיפות ואחד חצירות - רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית.
ואמר רב: הלכה כרבי שמעון, והוא שלא עירבו, אבל עירבו - גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר.
ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו. וכן אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי שמעון, בין עירבו ובין לא עירבו. אלמא: לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. הכא נמי: לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה".

רב הונא בר חיננא מסביר את דעת רבי יוחנן לאור המשנה לקמן (פט עמוד א). במשנה שם התיר רבי שמעון לטלטל כלים ששבתו בחצר לחצר אחרת. לדעת רב היתר זה קיים דווקא כאשר אין עירוב בין הבית לחצר, ואילו כאשר יש עירוב כזה אנו חוששים שמא יוציא האדם כלי מן הבית לחצר ואחר כך יוציא את אותו כלי לחצר אחרת, ולכן גוזרים ואוסרים כל טלטול מחצר לחצר. אך לדעת רבי יוחנן אין אנו חוששים לכך, ומותר לטלטל מחצר לחצר גם כאשר יש עירוב בין הבית לחצר.

מחלוקת זו משליכה גם על הנידון דידן: לדעת רבי יוחנן אין מניעה שחורבה תהיה פתוחה למבוי והוא יותר בלחי, למרות שהחורבה לא השתתפה במבוי. זאת משום שאין הוא גוזר שמא האדם יעביר חפצים מביתו אל המבוי ומן המבוי אל החורבה.

השאלה שנשארה פתוחה בדברי רב הונא היא: מהי סברת רב?

יש מקום ללמוד מתוך דברי רב הונא שרב חולק על רבי יוחנן בדין מבוי מאותו טעם שבשלו הוא חולק עליו בטלטול מחצר לחצר. כלומר, רב גוזר שמא האדם יטלטל את החפץ אל החורבה, כפי שהוא חושש ביחס למשנה הנ"ל שהאדם יטלטל חפץ מביתו לחצר אחרת. כך באמת סבור המהרש"א (צב עמוד ב) וכן עולה מדברי רבנו חננאל כאן שגרס בדברי רב הונא "ואזדו לטעמייהו", היינו שדבריו מסבירים גם את עמדת רבי יוחנן וגם את עמדת רב.

אמנם, בכך יש להסביר רק מדוע רב לא יודה בחורבה, ואין בכך הסבר לדרישה שיהיו שתי חצרות פתוחות למבוי. משום כך גרסו רוב הראשונים, כפי שמובא בדפוסים שלנו, שדברי רב הונא נאמרו רק כדי להסביר את דעת רבי יוחנן ואין בהם כדי לנמק את דעת רב. הסבר לדעת רב עצמה הובא בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' רג):

"ומה ששאלת: למה אמרו במבוי, דבבתים וחצרות פתוחות לתוכו, שניתר בלחי וקורה. וכשאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו, וכן חצר שאין ניתרין בלחי וקורה, אלא בפס ד'? דאדרבה, איפכא מסתברא! כל דאושי דיורין בעי הכרה טפי?
מסתברא כל שהוא עשוי יותר לדירה, ולתשמישי הצנע, ולאכול בהם, צריך יותר מחיצות גמורות. ולפיכך, החצרות של בעלי בתים, שדרכן להשתמש בהן יותר בתשמיש הצנע, ולאכול בהם, צריכות המחיצות יותר גמורות. וכן הדין במבואות, שאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו, דיוריהן מועטין, והם משתמשין בהם יותר, דאינן בושין כל כך לאכול ולהשתמש בהן. לפיכך, הרי הן כחצר. וכענין שאמרו בעלמא: מבוי שהוא בוש לאכול בתוכו, אין תשמישן בהם כל כך, כי לפי רבוי הדיורין מתמעט תשמיש המובאין, ובמחיצה כל דהוא סגי".

כלומר, יש צורך בבתים ובחצרות כדי שיתרבו דיורי המבוי וכך המבוי לא יהיה ראוי לתשמישי דירה ולכן לא יצטרך מחיצות חמורות.

לסיום נעיר שייתכן שטעמו של הרשב"א תלוי בפער שבין דברי רש"י בשני מקומות שונים בהסבר דעת רב. בסוגייתנו כתב רש"י (ד"ה בתים) שלדעת רב יש צורך בשתי חצירות שבכל אחת מהן שני בתים, ואילו לעיל (יב עמוד ב ד"ה ובתים) כתב רש"י שדי בבית אחד בכל חצר. נראה שדברי הרשב"א מתיישבים דווקא עם דברי רש"י בסוגייתנו, שלפיהם רב דורש שיהיו במבוי בסך הכל ארבעה בתים, ולא עם דברי רש"י לעיל שלפיהם אין כל הבדל במספר הבתים במבוי בין רב ושמואל.