דילוג לתוכן העיקרי

בא | ותהי צעקה גדולה במצרים

קובץ טקסט
השיחה נאמרה בסעודה שלישית פרשת בא ה'תשס"ט, סוכמה על ידי בנימין פרנקל ונערכה ע"י אלישע אורון. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.
 

מכת בכורות

בפרשה מתוארת בפירוט רב מכת בכורות. הן באיום של משה באזני פרעה: 
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף."  (שמות י"א, ד-ו)
 
והן בתיאור המכה עצמה:
"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת:
וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם: גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי: וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. (שמות י"ב, כט-לג)
 
עלינו להבין שמדובר בכאב אמתי. "צעקה גדולה במצרים" אין הכוונה לדמעות תנין. מדובר ברחמי האב על הבן במובן הפשוט ביותר. יש כאן פגיעה אנושה וקשה ביותר במצרים, ועלינו להיות רגישים לכך. מציאות של "אין בית אשר אין שם מת" קשה להבנה ולתפישה.
לאור פסוקים אלה, עולה שאלה כבדת משקל. פשוט לנו מדוע נענש בכור פרעה – כבן המלך, הוא היה מן הסתם חלק ממנגנון הרשע ששעבד באכזריות את עם ישראל. אולם מה טעם נענשו בכורות השפחות והשבי ובכורות הבהמה – אם מצרים חטאו, בני השפחות והבהמות מה חטאו?
נבקש לעמוד על שני כיווני תשובה שונים.

פרעה בגיבוי של העם

ראשית, אני מבקש להזכיר מציאות שאיננה רחוקה מאתנו כרונולוגית. הרב סולובייצ'יק זצ"ל סיפר שבעת היותו תלמיד צעיר בחסלוביץ', מי שפגע בו לא היה הצאר הרוסי אלא דווקא ילדי השכנים הפשוטים. כאשר יש אוכלוסייה שנתונה תחת דיכוי, כולם חושפים את יצריהם האלימים ומטילים קוצים וברקנים בעיני העם המדוכה. אף שליט לא יכול לשעבד לבדו אוכלוסייה, והוא זקוק לתמיכה נרחבת מהשכבות התחתונות. בתחילת ספר שמות פרעה פונה לעם המצרי:
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ." (שמות א', ח-י)
 
פרעה מקבל תמיכה נרחבת מכל עמו, בדומה לתמיכה שקיבלו משטרים טוטליטאריים אחרים במהלך ההיסטוריה. כל שליט זקוק לגיבוי, וגם פרעה, היטלר וסטלין לא היו יכולים לפעול בהתאם לחפץ ליבם אלמלא התמיכה הפסיבית או האקטיבית שקיבלו.

גירוש הגר

שנית, נבקש לבצע 'חילוק' בסיסי בין שני סוגי מאבקים. לצורך הבהרת הנושא, אני מבקש לפנות לשני סיפורי גירוש הגר שבחומש בראשית. הסיפור הראשון מופיע בפרשת לך לך:
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי: וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ: וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ." (בראשית ט"ז, א-ט)
 
שרה אמנו לא סתם נותנת לבעלה את השפחה; מדובר במסירות נפש של ממש והקרבה אישית אדירה. שרה, שהיא האישה הבכירה, מוותרת בריש גלי על מעמדה לטובת שפחתה, וכל זאת בשביל אברהם אבינו. ברגע שהגר מגלה שהיא בהריון, היא מתחילה לזלזל בשרה. שרה, שכבר הקריבה מספיק, פונה לאברהם בבקשה לגרש את הגר.
אברהם מבין את שרה ומשלח את הגר מביתו. בשלב זה מתערב הקב"ה לטובת הגר. למרות שהגר סובלת אצל שרה הקב"ה מכריז כי אין השילוח רצוי במצב כזה. הגר חוזרת לבית אברהם ושרה, המכניעים את רצונם מפני רצון ה'.
לכאורה הכול ברור. אמנם שרה נפגעת מהגר, אבל אין בכאב האישי שלה כדי לחפות על הפגיעה באדם אחר – הגר. הקב"ה מורה לאברהם שהכאב האישי של שרה לא גובר על זה של הגר ועל שרה להפסיק לענות את הגר. בדבריו הידועים מעביר הרמב"ן ביקורת נוקבת על שרה ואברהם במקרה זה: "חטאה אמנו בעינוי הזה וגם אברם בהניחו לעשות כן. ושמע ה' אל עניה ונתן לה שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי"  (בראשית ט"ז, ו ד"ה ותענה שרי)
הרמב"ן בעצם מבקש לטעון שהגר אמורה לחזור לבית אברהם ושרה ועל שרה לסבול את נוכחות שפחתה על אף הקושי.
 
אברהם אבינו מבין את הלקח גם לפעם הבאה: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ." (בראשית כ"א, ט-יא)
שוב אנו נתקלים במקרה דומה – משפחת הגר עושה בעיות ושרה מבקשת להוציא אותם מהבית. אברהם, שכאמור כבר הבין את רצונו של הקב"ה מהמקרה הקודם, מסרב. אולם כאן הקב"ה מתערב בצורה מפתיעה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא" (שם, יב-יג)
לכאורה הדברים קשים. מה ההבדל בין הפגיעה של הגר בשרה ובין הפגיעה של ישמעאל ביצחק? הרי שני המקרים יש לנו פרט שפוגע בפרט אחר, והקב"ה אומר שאין להעדיף איש על רעהו. מה החילוק בין המקרים?
כדי לענות על השאלה, עלינו לפנות להמשך הפסוק – "כי ביצחק ייקרא לך זרע". בגירוש השני מדובר על מאבק מסוג אחר. לא עוד איסור פגיעה בפרט מתוקף היותו פרט; המאבק כאן הוא בין יצחק וישמעאל כנציגיהם של תפישות עולם העתידות להתפתח.
הקב"ה מכריע שעל אברהם להעדיף את יצחק ובעיקר את מה שהוא מסמל, על פני ישמעאל והעומד מאחוריו. לא מדובר בילד יצחק שרב עם הילד ישמעאל. יש כאן התלבטות בין הקולקטיב 'יצחק' ובין הקולקטיב 'ישמעאל'.
כאשר יש מאבק בין תאגידים גדולים, לעיתים נפגעים פרטים "חפים מפשע". כך אנו יכולים לראות את מכת בכורות; הקב"ה לא העניש את המִצְרִים אלא את מִצְרַיִם. זהו הבדל משמעותי – הנידון כאן הוא לא האם איש מצרי פלוני אכן פגע בעברי כזה או אחר. הדיון כאן נסוב על ההשתייכות לקולקטיב השלם.[1]
 

מחיית עמלק ועיר הנידחת

נבקש להביא לכך עוד שתי דוגמאות:
בעמלק מצינו ששאול נצטווה על ידי שמואל:
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה': כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם: עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר."  (שמ"א ט"ו, א-ג)
עמלק עומד כנגד הקב"ה, ולכן עלינו לפגוע בכל האומה העמלקית.
בעיר הנידחת (להבדיל) יש גם ציווי דומה: "הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב: וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד." (דברים י"ג, טז-יז)
 
יש לציין שלגבי עיר הנידחת משתדלים לשמור גם על הפרטים כפי שמצינו בסנהדרין (קיב:) לגבי צדיקים שנפלטים וממונם אבד. הממון שלהם שייך לקולקטיב של עיר הנידחת ולכן מושמד כחלק מהציווי, אולם הם עצמם ניצלים שכן לא חטאו.
 
במלחמות ברחבי העולם נהרגים אלפי בני אדם, והתמונות שמציגה התקשורת העולמית מזעזעות. קודם כל ברור שהכאב שחשים שני הצדדים בכל סכסוך וסכסוך הוא אמתי וכן. לא מדובר בסתם הצגות תקשורתיות ודמעות תנין, אלא בייסורי נפש קשים שהם הרובד הפשוט ביותר של רחמי ההורים על ילדיהם. אין משהו קשה יותר מהורה שעומד בחוסר אונים מול הסבל של ילדיו.
אולם אף על פי כן, ישנם צדדים צודקים מבחינה מוסרית. כאן נבקש לחזור לשני ההסברים שהובאו לעיל. ראשית, עלינו לדעת שאין יותר מידי צדיקים בסדום. אוכלוסיות שונות בעולם תומכות בטרור ומעודדות אותו. גם אלה שאינם לוחמים ממש של הצדדים, שותפים ללחימה בצורה אקטיבית (כתומכי לחימה) או פסיבית.
אבל אין די בהסבר זה. במלחמה נפגעים גם אנשים חפים מפשע על פי כל קריטריון. אנשים שלא תומכים בשלטון הטרור שבסביבתם או בפעילי טרור, אלא נפגעו מטיל תועה או משום שנתפסו כמטרה לשמש חומה אנושית. עלינו לפנות אל ההסבר השני שהזכרנו. המלחמה של הצד הצודק אינה נגד פעילי הטרור בלבד אלא נגד אומה מסוימת.
ברמה האידיאית, היינו מבקשים לפגוע רק בעמים ה'רעים' מבלי לפגוע באף אזרח חף מפשע כלל ועיקר, אלא שהדבר בלתי אפשרי. בדיעבד, בעולם שבו מדינות מיוצגות על ידי בני אדם, פגיעה באותן ישויות איומות ואלימות מתבטאת גם בפגיעה באנשיהן.
 
ועדיין, חשוב להדגיש שני עקרונות. העולם אינו יכול להרשות לעצמו לפגוע בצורה משמעותית באומות שמנוהלות על ידי ארגוני טרור, טרם שיתמלאו שני תנאים חשובים:
התנאי הראשון הוא הימנעות מוחלטת מפגיעה במזיד בחפים מפשע. אסור לנו לפגוע באנשים שלא עשו כלום לכתחילה, בדומה לכך שהתורה חסה על הצדיקים שבעיר הנידחת. החלטה על פגיעה צריכה להיות מוצדקת לגמרי ואלמלא כן אין לנו את החותם המוסרי.
התנאי החשוב השני הוא שצריך לשמור על ההתנהגות האנושית והמוסרית שלנו. אבי מורי אמר פעם על הגמרא בבבא קמא (לב.) האומרת: "הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו". הרב אמר שכאשר שליח בי"ד מוסיף רצועה נוספת, איגלאי מילתא למפרע שכל המכות שנתן קודם לכן לא היו לשמה אלא "מכה אכזרית". לכן גם נפסק בגמרא במכות (כג.) בפירוש: "תנו רבנן אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע". וכאן בא "מדע" בהוראת המתינות ומנוחת הדעת – שליח בית דין שלא יכה מתוך ניצול האמוציות הרעות שבאדם אלא מתוך הכרה שזהו הצורך ברגע הנתון.
רק כאשר נדאג באמת ובתמים לאומות שהעולם מבקש להישמר מפניהן, נבין באמת את הכאב והקושי שבמימרא "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!".
 
 
 
[1]     ובעניין זה יש להזכיר את הכלל המובא בשם רב יוסף במסכת ב"ק (ס.) על הפסוק "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר": "כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים". רעיון זה מופיע גם בהמשך הגמרא בב"ק (צב.) – "מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא?".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)