שילוח טמאים וטבילה לקראת עלייה להר הבית

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

פסחים דף ס"ז, שילוח טמאים וטבילה לקראת עלייה להר הבית

הסוגיה בדף ס"ז עוסקת בהרחבה במצות שילוח טמאים ממקום המקדש. ההלכה מבחינה בין הטומאות השונות: מצורע אינו רשאי להיכנס לירושלים (מחנה ישראל), זב אינו רשאי להיכנס להר הבית (מחנה לויה), ואילו טמא מת אינו רשאי להיכנס לעזרה (מחנה שכינה). הברייתא בדף ס"ז עמוד ב' קובעת:

"אמר קרא זב וכל זב - לרבות בעל קרי".

כלומר, גם בעל קרי אינו רשאי להיכנס להר הבית, כדין כל אלה שטומאתם יוצאת מגופם. קביעה זו משמעותית ביותר ביחס לעלייה להר הבית בזמן הזה: כולנו טמאי מתים, ורוב הגברים הבוגרים נטמאים גם בטומאת בעל קרי (כל אדם נשוי המקיים יחסי אישות נטמא בטומאה זו). האם חובה לטבול קודם הכניסה להר הבית? בסוגייתנו מפורש, שבעל קרי אינו רשאי להיכנס להר הבית, ולכן חובה לטבול טבילה חמורה קודם העלייה להר, כפי שנוהגים העולים בימינו.

עם זאת, הרמב"ם השמיט הלכה זו, וכך פסק (הלכות ביאת מקדש, פרק ו' הלכה ג'):

"ומשלחין זבין וזבות נדות ויולדות חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית".

הרמב"ם מונה את אלה שטומאתם יוצאת מגופם, אך אינו מתייחס לבעל קרי. בעל משנה למלך על אתר משתומם על פסק זה של הרמב"ם, הסותר חזיתית את סוגייתנו!

בספר "מי נפתוח" (לרבי יהודה ליב עדל, מחכמי ליטא לפני כמאתיים שנה. הספר מי נפתוח הוא פירוש להקדמתו היסודית של הרמב"ם לסדר טהרות. מורנו הרב ליכטנשטיין נוהג להגדיר ספר זה כספר "מעולה", ומספר שכאשר עסק ר' חיים מבריסק בענייני טהרות, הספר לא מש מעל שולחנו) הוסבר, שהרמב"ם אכן דחה את העולה מסוגייתנו, וזאת לאור משנה מפורשת במסכת כלים (פרק א' משנה ח'):

"הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם".

גם במשנה זו נמנים אלה שטומאתם יוצאת מן הגוף, אך המשנה אינה מתייחסת לבעל קרי.

אלא, שאף אם מקור זה מיישב את הסתירה בין פסק הרמב"ם לבין סוגייתנו, עדיין יש לבאר גם את סברתו. בביאור העניין הציע מורנו הרב ליכטנשטיין להבחין הבחנה עקרונית בין בעל קרי ובין טמאים אחרים. לדבריו, זב או זבה הם טמאים בטומאה של ממש, בעוד שבעל קרי מוגדר בפרשת "כי תצא" כ"איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה". הקרי איננו טומאה של ממש, אלא פגם בטהרה. מצות שילוח טמאים מבוססת על כך, שהנכנס למקדש מביא "רוח טומאה" (ביטוי השגור בספר יחזקאל) אל המקום, ועל כן אף אם בפועל המקום אינו נטמא, הרי שרוח הטומאה חדרה אליו ופגעה בקדושתו. במישור ההלכתי הצרוף, בעל קרי טמא ומטמא, ואולם היות שאין טומאתו טומאה גמורה, אלא רק בדרך של "לא טהור", אין הוא נושא עימו את אותה רוח טומאה. משום כך, נקטו המשנה בכלים והרמב"ם בעקבותיה כי יש להקל יותר בכניסת בעל קרי למחנה לויה ולהר הבית, אף שכניסת אלה שטומאתם יוצאת מגופם נאסרה.

אם כנים הדברים, נמצא שאליבא דהרמב"ם ישנה קולא גדולה בעניין הכניסה להר הבית בזמן הזה. כאמור, העולים כיום מקפידים לטבול, אך דברי הרמב"ם פותחים פתח להקל בנושא (וראה עוד במאמרו של הרב זלמן קורן ב"תחומין" כרך ג', שדן בדברי הרמב"ם והדגיש כי זו דעת יחיד).

הרב אביהוד שורץ