שימוש במוקצה בלי לטלטלו
שימוש במוקצה בלי לטלטלו
האם מותר להשתמש במוקצה בלי לטלטלו - לדוגמא, לשבת על סלע גדול המונח בצד הדרך? מדברי הרשב"א בשבת מט ע"א משמע שיש לחלק בין שני סוגי שימוש: מותר ליהנות ממוקצה "הנאה הבאה מאליה", כלומר - הנאה עקיפה, אך אסור ליהנות ממנו הנאה ישירה אף בלי לטלטלו. ואכן, כך פסק להלכה ה"משנה ברורה" (סי' תק"ז).
ובכן, האם ישיבה על סלע נחשבת להנאה ישירה או עקיפה? לכאורה, זוהי הנאה ישירה, שכן האדם משתמש בגוף הסלע. למרות זאת, פוסק ה"משנה ברורה" כדברי ה"מגן אברהם", שמותר לשבת על סלע אם לא מזיזים אותו. כיצד, אם כן, מתיישבים שני הפסקים הסותרים? שאלה זו נשאלה בספר "שמירת שבת כהלכתה" (כ', הע' ז), ונותרה ב"צריך עיון".
לענ"ד, ניתן למצוא פתרון נאה לקושייה זו בדברי ה"קהילות יעקב" (ביצה סי' ד'). ה"קהילות יעקב" מחלק בין שני סוגים של מוקצה: מוקצה מחמת נולד - הכולל את כל הדברים שלא היו מוכנים מבעוד יום, שאסור לטלטלם בשבת כנלמד מהפסוק "והכינו את אשר יביאו"; ומוקצה מחמת שביתה, שטלטולו עלול לפגוע בצביונה של השבת, ומקורו בסברא המובאת ברמב"ם (הל' שבת פכ"ד): "ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת".
כעת, נראה שהרשב"א שאסר ליהנות ממוקצה הנאה ישירה דיבר רק על מוקצה מחמת נולד, שבו עסקה הגמרא שם. מוקצה כזה, מאחר שהכנתנו לא נסתיימה מבעוד יום - נאסרה כל הנאה ישירה מגופו. אולם סלע אינו מוקצה מחמת נולד, שהרי הוא היה גמור ומוכן כבר מערב שבת, ועל מוקצה כזה גזרו חכמים רק שלא לטלטלו, ולא שלא ליהנות ממנו. לכן, פסק ה"משנה ברורה" שמותר לשבת על סלע בלי לטלטלו, למרות שזוהי הנאה ישירה מהמוקצה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)