שבת | דף כח | שימוש בעור בהמה טמאה
בסוגייתנו הגמרא דנה האם התחש שעורו שימש לבניית המשכן היה חיה טמאה או טהורה. ההשלכה של שאלה זו היא האם ניתן ללמוד מן המשכן שעור חיה טמאה מטמא טומאת אהל (שהרי טומאת אהל הוקשה לאהל המשכן). בשלב זה לא מכריעה הגמרא בדבר זהותו של התחש אך מסקנתה היא שאפשר ללמוד ממקורות אחרים שעור חיה טמאה מטמא טומאת אהלים.
בהמשך לדברים אלו דנה הגמרא (כח עמוד ב) בברייתא ששנה רב יוסף:
"ואלא הא דתני רב יוסף: לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד, למאי הלכתא?
לתפילין.
תפילין? בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך - מן המותר בפיך.
אלא לעורן. והאמר אביי: שין של תפילין הלכה למשה מסיני!
אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידן. - הא נמי הלכה למשה מסיני הוא, דתניא: תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, נכרכות בשערן ונתפרות בגידן!
אלא לרצועות. והא אמר רבי יצחק: רצועות שחורות הלכה למשה מסיני! - נהי דגמירי שחורות - טהורות מי גמירי?"
לאור מסקנת הגמרא בעניין טומאת אהל של עור חיה טמאה, היא מקשה לאיזה עניין נאמרו דברי רב יוסף. מהו הקשר בין שני חלקי הסוגיה?
רש"י על אתר (ד"ה אלא) מסביר זאת באופן הבא:
"אלא הא דתני רב יוסף כו' - כיון דרבינן עור בהמה טמאה לאהל המת, הא דתני רב יוסף למאי הלכתא, מאי דהוה הוה, אי לאו למילף מיניה לטומאה".
כלומר, ברור לרש"י שדברי רב יוסף נאמרו גם ביחס לאהל המשכן שצריך להיעשות מעור בהמה טהורה, ושאלת הגמרא נובעת רק מכך שאין משמעות הלכתית מעשית לקביעה זו, שהרי אהל המשכן כבר היה ואיננו.
אמנם רב האי גאון (המובא ברשב"א ד"ה אלא) פירש באופן אחר:
"גמרינן אהל דמשכן מאהל המת - מה להלן באהל המת עור בהמה טמאה אף באהל דמשכן עור בהמה טמאה, הרי מן הדין הזה הוכשר לאהל משכן עור בהמה טמאה, ואם כן הוא אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא הואיל ולאהל משכן הוכשר עור בהמה טמאה!"
בניגוד לדעת רש"י, סבור רב האי גאון שמסקנת הגמרא היא שאהל המשכן יכול להיעשות מעור בהמה טמאה, ועל רקע זה שאלה לאיזה עניין נאמרו דברי רב יוסף.
מהו יסוד המחלוקת בין המפרשים?
בדברי הגמרא, אשר הובאו לעיל, הוצע להעמיד את חידושו של רב יוסף ביחס לעור התפילין, שצריך להיעשות מבהמה טהורה. על כך אמרה הגמרא שאין בדברים שום חידוש שהרי "שין של תפילין הלכה למשה מסיני". לכאורה קשה להבין את דברי הגמרא: וכי מה בכך ששין של תפילין הלכה למשה מסיני? כיצד זה משפיע על שאלת הצורך בעשיית התפילין מעור בהמה טהורה?
ניתן להבין זאת בשתי דרכים (עי' ריטב"א ד"ה נהי):
א. מכיוון שהשין נאמר למשה מסיני הרי שהיא חלק מ"תורת ה'" שכתובה בתפילין ועליה נאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך – מן המותר בפיך".
ב. השין מעידה על כך שהעור הוא חלק מקדושת התפילין ולא רק תשמיש קדושה, וממילא ברור מסברה שהוא מקבל את כל דיני התפילין.
אם נקבל את הפירוש האחרון, הרי שדווקא חפצים המהווים חלק מעצם הקדושה צריכים להיעשות מעור טהור, ולא חפצים שרק משמשים את הקדושה. ממילא נראה שהמפרשים נחלקו האם תפקיד העורות במשכן היה רק להוות את "מכסה האהל" כתשמיש קדושה או שהיו חלק מקדושת המשכן עצמו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)