שבת | דף מד | שימוש בשמן של נר

בסוגייתנו מובאות מספר דעות בנוגע לטלטול נרות בשבת. רבי אליעזר סובר שמותר לאדם לקחת שמן מנר דולק הנמצא בתהליך כיבוי, וכן מותר לקחת שמן שמטפטף מהנר. סיבת האיסור לקחת שמן מנר דולק היא, כפי שלמדנו במסכת ביצה (דף כב עמוד א), שנטילת השמן ממעטת את אורו של הנר, וזה בכלל כיבוי (ראה עוד בעיון על מסכת שבת דף כט ). נראה לומר שדברי רבי אליעזר באים ללמדנו שכאשר הנר כבר בתהליך כיבוי אין במעשה נטילת השמן השפעה על אור הנר ולכן אינו בכלל פעולת כיבוי. בכך ממשיך רבי אליעזר את שיטת אביו, רבי שמעון, הסובר שכל דבר העומד לשימוש בשבת לא נחשב מוקצה. לדידו, אין לאסור חפץ רק משום שהיה אסור בשעת בין השמשות, ולכן השמן של הנר שדלק בבין השמשות אינו מוקצה. מאידך, רבי אליעזר חולק על דברי רבי שמעון אביו, בכך שהוא מתיר לקיחה מהשמן כשהנר טרם כבה:

"ופליג עליה בחדא, דאילו אבוה סבר: כבה - אין, לא כבה - לא, ואיהו סבר: אף על גב דלא כבה".

כלומר, לשיטת רבי שמעון השמן אסור כל עוד הנר דולק משום שהוא מוקצה לצורך הנר; כשהנר כבה השמן חדל מלהיות מוקצה לנר ומותר לשימוש היות ובשום שלב לא נאסר לכל השבת. רבי אליעזר הרחיב את ההיתר לשימוש בשמן של נר דולק כל עוד אין מדובר בכיבויו של הנר.

מדברים אלה מובן שרבי שמעון אוסר שמן שמטפטף מהנר, שכן בזמן שהנר דלוק השמן מוקצה. השאלה היא האם דעתו של רבי אליעזר, להתיר שמן המטפטף מהנר, היא משום שלדעתו, אדם חושב על השמן המטפטף או שלדעתו אין כלל מוקצה ולכן גם שימוש בשמן שמלאו בכוס קערה ועששית מותר. מהאופן שבו הובאו הדברים – לאחר דברי רבי שמעון, אין לומר כן שאם הכוונה הייתה לרבות זאת בדברי רבי אליעזר הם היו מובאים לאחר דבריו.