חולין | דף קיח | שיעור האוכלין שיש להם דין יד

הגמרא דנה בשאלה האם חפץ צריך להיות בשיעור מסוים כדי שיהיו לו יד ושומר. לדעת רב יש יד רק לחפץ הגדול מזית, ואילו שומר קיים רק בחפץ הגדול מפול (חצי זית). לדעת רבי יוחנן יש שומר לכל חפץ, ואילו יד קיים גם בחפץ הקטן מזית. הראשונים נחלקו האם לדעת ר' יוחנן יש יד לכלשהו (רמב"ן) או רק לחפץ הגדול מפול (רש"י). את הצורך בשיעור ניתן לנמק בשתי דרכים: ניתן לומר שההלכה של יד או של שומר לא נאמרה בכל חפץ, אלא רק בחפץ חשוב. מדברי רש"י משמע שהצורך בשיעור אינו נובע מן ההלכה אלא מן המציאות, כלומר, שבחפץ קטן כל כך לא שייך לדבר על פונקציה של יד או של שומר.

יש להבין מדוע יש מקום לחלק בין יד לשומר בעניין השיעור הנדרש, במיוחד לאור הבנת רבי יוחנן בדעת רש"י (הסובר שיד צריכה שיעור ושומר לא). לפי רש"י ההבדל נעוץ במציאות: תפקיד של יד שייך רק בחפץ בגודל מסוים, מה שאין כן לגפי תפקיד השומר, ששייך גם בחפצים קטנים מאוד. ברם, אם נבין שהצורך בשיעור בדין יד נובע מקביעה הלכתית, נאמר שההלכה מתייחסת למציאות של שומר שהוא חלק מן החפץ, מציאות כזו יכולה להתקיים גם בחפץ קטן. לעומת השומר, בדין יד ההלכה מתייחסת לדרכי העברת הטומאה ולכן מגבילה את הדין בהתאם לקריטריונים הלכתיים מקובלים (למשל, הגמרא בברכות לו עמוד ב, מדברת על פול הלבן כשיעור הלכתי מקובל).