שיעור 10 - תשובה

  • הרב עזרא ביק

תשובה

הברכה החמישית בתפילת העמידה היא ברכת התשובה.

בקשת תשובה מעוררת מיד בעיה. מה בדיוק אנו מבקשים? ברור שתשובה היא דבר שאנו חייבים לעשות בעצמנו, אחרת אין לה משמעות. אם ה' מבצע את התשובה בשבילנו, אם הוא "מחזיר אותנו בתשובה שלמה לפניו", אין זו תשובה שלנו. אם כן, מה בדיוק אנו מבקשים ממנו בברכה הזאת?

נדמה שנוסח הברכה, לפחות בחתימה, רגיש לשאלה הזאת. כל בקשה אחרת בתפילת העמידה נחתמת בחתימה קבועה - "ברוך העושה את מה שביקשנו". אם בקשתי רפואה, החתימה היא "רופא חולי עמו ישראל". אם התפללתי לבנין ירושלים, החתימה היא "ברוך בונה ירושלים". בברכת התשובה יש חתימה ייחודית - "ברוך הרוצה בתשובה". חתימה אינה קובעת מה עושה הק-ל, אלא רק את יחסו כלפי נושא הברכה. לפי המטבע הקבוע, החתימה הייתה צריכה להיות "ברוך המחזיר בתשובה", כמו ה"מעין חתימה"; אך כנראה חז"ל הרגישו שזה בלתי אפשרי ובלתי מתאים. לא ניתן לבקש מה' שיבצע את התשובה בשבילנו. אלא שזה רק מחריף את השאלה העיקרית. מה באמת אנו מבקשים מה' בברכה הזאת? ועתה שראינו את המטבע המיוחד של החתימה, מה הקשר בין בקשתנו לרצון ה'?

אני רוצה להציע ארבע תשובות לשאלה הזאת. אין התשובות סותרות זו בזו; אדרבא, הן משלימות אחת את השניה, כפי שאני מקווה שתראו. לצורך הבנת הברכה ננתח את מושג התשובה, ונציג את התשובה כמורכבת מארבע שכבות. ברור שלא נצליח בזה למצות את הנושא החשוב הזה, שעליו נתחברו הרבה ספרים. אנו נצליח, אני מקווה, רק להבהיר את קצה המושג, החשוב להבנת הברכה בתפילת העמידה.

1. איחוי הקרע

יש להניח שכשאדם חוזר בתשובה, הוא מצפה לסליחה ומחילה. אך ברור שאלו לא המטרות של ברכה זו, מהסיבה הפשוטה שהן מטרות הברכה הבאה. לסליחה הוקדשה ברכה נפרדת. אז מה בדיוק אנו רוצים בברכה הנוכחית?

התשובה היא שתשובה איננה רק תהליך פנימי של חרטה ותיקון מדות. החטא גורם לקלקול אובייקטיבי ביחסים בינינו לבין הבורא. זה נכון ברמה המטפיזית, כי החטא פוגם בצלם אלוקים שבו נברא האדם, אך במידה רבה יותר זה נכון ברמה החברתית. בין האדם לקב"ה יש מערכת יחסים אישית, ומערכת זו נפגעת כשאדם חוטא - "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוקיכם, וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע" (ישעיהו נ"ט, ב). החוטא הוא, בלשון הרמב"ם, "מובדל מה' אלוקי ישראל... צועק ואינו נענה... עושה מצוות וטורפין אותן בפניו" (הל' תשובה פ"ז ה"ז). יתר על כן, הוא "שנוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה" (שם ה"ו). אם כן, אין תפקיד התשובה רק לשנות את אופי האדם כלפי עצמו, אלא גם לתקן את היחסים בינו לבין הקב"ה ולאחות את הקרע ביניהם. בלשון הרמב"ם, לאחר התשובה, הוא "אהוב ונחמד קרוב וידיד" (שם ה"ו), הוא "מודבק בשכינה... צועק ונענה מיד... עושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ושמחה" (שם ה"ז). איננו מבקשים עזרה בתהליך הפסיכולוגי הפנימי, אלא שה' יקרב אותנו, על ידי התשובה, בחזרה אליו.

השיבנו אבינו לתורתך
וקרבנו מלכנו לעבודתך

אין הניסוח דרך מליצתית לאמר השיבנו לדרך שמירת המצוות, אלא הכוונה להשיבנו ממש לתורה שלך, קרבנו, תביא אותנו קרוב, לעבודה שלך. במלים אחרות, קבל אותנו בחזרה לשירותך ולעבדיך הנאמנים. בלשון הרמב"ם, ובהשתמש באותו הפועל של הברכה, "התשובה מקרבת את הרחוקים" (שם, ה"ו).

נדמה שזה מסביר למה בברכה הזאת (וברכת הסליחה), בניגוד לכל שאר ברכות העמידה, ה' מכונה בכינוי "אבינו". שאר הבקשות מופנות לק-ל בעל הכוח, למלך בעל עוצמה, שיכול לפעול ולעשות דברים גדולים. אך כאן אין אני צריך לכוח ואין אני פונה למלך. אני פונה לאב ומבקש שיקח אותי בחזרה. כאשר פונים בהמשך הברכה לה' בכינוי "מלך", הכוונה אינה למלך אשר יצווה על פעולה מסוימת, אלא למלך שיקח את האדם בחזרה לעבודתו.

מאחר שהיחסים הם אישיים, אין ההחלטה שלי לחזור בתשובה מתקנת את היחסים בצורה אוטומטית. היחסים תלויים בשני הצדדים. בעצם, הם תלויים בעיקר בצד של הקב"ה, כי היחסים הם יחסי קדושה המבוססים על היות האדם צלם אלוקים, מרכבה לשכינה ובסיס לקדושה. אנו מבקשים להתקבל לעדת הקדושים[1], ושהפגמים בנשמותינו יתוקנו בנוכחות שכינה.

ממילא אין אנו פונים לאלוקים שעושה משהו, אלא לאלוקים שרוצה בתשובה. יסוד הקבלה לעבודתו איננה בכוח האלוקי אלא ברצון האלוקי. אם הוא רוצה, אני אתקבל בחזרה, ואין צורך בעשייה נוספת. מאחר שהבקשה כאן היא לקבלת תשובתנו, אנו חותמים "הרוצה בתשובה", שזהו בדיוק המקור לקיום משאלותינו. ה' רוצה בתשובתנו, כלומר, הוא רוצה בנו בדרך תשובתנו, והוא מתרצה בנו ומתרצה בתשובה. כיוון שכך, אנו יכולים להתפלל שכך אכן יקרה, ואת עצם פעולת התשובה אנו מבצעים מתוך בחירה חופשית.

2. עולם המעשה ועולם הרצון

קיימת רמה שנייה שבה הרצון האלוקי הוא הכרחי ליכולתנו לחזור בתשובה. ב"פחד יצחק" ליום כיפור, הרב יצחק הוטנר זצ"ל מסביר את הרעיון שתשובה מבוססת על העיקרון ש"עקירת הרצון היא עקירת המעשה". היהדות גורסת שהתשובה גורמת ליותר משינוי החוטא מכאן ולהבא. התשובה עוקרת את העובדתיות ההיסטורית של החטא ומבטלת את מציאותו. הסיבה שהיהדות מעניקה לתשובה את היכולת הזאת נעוצה בהבנה שהחטא אינו רק מעשה היסטורי, אלא גם פגם וקלקול בנשמה, מין ארס שמפעפע בתוך נבכי נפש החוטא ופוגם ומקלקל אותו. התשובה עוקרת מהנפש את החטא ואת השפעותיו ההרסניות והופכת אותו ללא-עובדה; היא מבטלת את המציאות של החטא. עתה ברור שלפי חוקי הטבע הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. בעולם המעשה העבר אינו ניתן לשינוי, מה שהיה היה. הפעולה של התשובה מבוססת על נס, נס שמתנגד לזרימת הזמן בעולם הטבע. מה שכן בכוח האדם לעשות הוא לשנות את הרצון שלו. הוא יכול לעקור את רצון החטא. בתשובה יש פעולה אלוקית המקבילה את עולם המעשה לעולם הרצון, כך שעקירת הרצון על ידינו משתקף מיד בעקירת המעשה. בעולם הרצון, מציאות החטא תלויה ברצון, כאילו החטא יונק את חיותו מן הרצון. בהתייבש הרצון, החטא נחנק ומת, הוא מתנוון ומתבטל. החטא ההיסטורי של אתמול נעלם בעולם הרצון. עד כאן ההסבר של ה"פחד יצחק".

מהו העולם הזה שרב הוטנר זצ"ל קורא לו "עולם הרצון", עולם אשר אין הבדל בין המציאות בפועל והרצון של היחיד. זהו כמובן עולם הבריאה של הקב"ה, הוא שאמר והיה העולם. במעשה בראשית, רצון ה' הוא המציאות. אצל הבורא אין פער בין רצון ומציאות. כדי שעקירת הרצון תהיה שווה לעקירת המעשה, אנו צריכים להיות כבורא, לא כנברא. אם כן, למי נפנה כדי שזה יקרה? לאלוקי עולם הרצון, למי שרוצה בתשובה. אין אנו פונים לאלוקים ש"עושה", אלא לאלוקים ש"רוצה", כי רצון ה' בתשובה היא הפועלת שרצוננו יהיה עקירת מעשה החטא עצמו, וממילא טהרת נשמתנו.

כמו בתשובה הראשונה, עצם מעשה התשובה אינו נושא הברכה. את זה אנו חייבים לעשות בעצמנו. אך תוצאת התשובה, במקרה הזה עקירת המעשה, היא בידי ה'. אליו אנו פונים שירצה בתשובה, כי רצונו הוא המעשה.

3. סיוע לשוב

למרות מה שהנחתי למעלה, שבעצם מעשה התשובה אין לאדם לבקש סיוע, כי זה תלוי רק בו, חז"ל הורו שגם לתשובה דרושה סייעתא דשמיא, כמו לכל דבר אחר. השאלה היא, כמובן, איך זה אפשרי בלי לבטל את הבחירה החופשית שהיא לב לבה של התשובה?

כמובן שהאדם חייב ליזום את צעד הראשון. רק אחר ההתחלה של האדם אפשר לאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". הברכה מלמדת שסיוע זה, אשר שייך להמשך, חיוני גם לצעד הראשון. היכולת לנקוט בצעד ראשון תלויה ביכולת האדם לחוש באמיתות של תהליך התיקון והאיחוי.[2] רעיון זה נכון גם ברמה הפסיכולוגית וגם ברמה המטאפיזית.

פסיכולוגית - תשובה שלמה אינה נובעת רק מהרצון לשמור מצוות, או להימנע מהעונש המגיע לעוברי רצונו. המוטיבציה האמיתית לתשובה צומחת מרצונו של האדם להיות יותר טוב, כלומר להתקרב אל ה'. ההרגשה, בחלקה אינטלקטואלית ובחלקה אינטואיטיבית, שעל ידי תיקון מעשי אני משנה את משמעות חיי, מכניס את עצמי לנוכחות שכינה ומתחבר לקדושה, היא היא הכח המניע מאחרי תשובה עמוקה, תשובה מהפכנית. זהו פשר הלשון המיוחדת של המאמר שציטטתי למעלה - "הבא לטהר מסייעין אותו". אם אדם מקיים מצוות אך אינו מרגיש את הקדושה וההיטהרות בצעד הזה, הוא לא יוכל להמשיך להתפתח ולהשלים את עצמו. הסיוע שמוענק לבא לטהר הוא הקדושה והטהרה. תוצאה זו של התשובה היא תנאי חיוני לעצם מעשה התשובה. קבלת התשובה כפי שתוארה בהסברים הקודמים, היא תנאי ליכולת האדם להניע את עצמו לשוב.

מטאפיזית - הסיוע אינו נדרש רק ברמה הפסיכולוגית, ואינו רק עונה על הצורך של האדם לתמיכה ועידוד בדרכו. הקרבה לאלוקים היא צורך מטאפיזי להצלחת התשובה כי התשובה היא יצירה אמיתית של האדם. אדם השב מתעלה על עצמו, יוצר טוב שלא היה בו קודם. היסוד הזה, שהיה עקרון בסיסי בהבנתנו את מושג הקדושה, הוא המבדיל בין תשובה לבין החלטות אחרות של האדם. היכולת להיות יותר טוב ממה שאתה, איננה יכולת טבעית הנובעת ממה שיש בפועל באדם הטבעי, כי בהגדרה השב נהיה יותר טוב ממה שהוא בהווה. מאיפה אם כן מקבל האדם היכולת הזאת להשלים את עצמו, להתעלות מעבר לעצמו? זהו יסוד של צלם האלוקים, שכפי שהסברתי לפני כמה שבועות: האדם אינו מוגבל על ידי תכנית קובעת כלשהו, כי הדמות והצלם בו נברא הוא האלוקים. היכולת להתעלות אינה נובעת ממה שיש באדם בפועל אלא מהקשר שלו לאלוקים, מההצמדה שלו לייעודו הרוחני, מהיותו מכוון אל האלוקים. המדרש מסביר את הפסוק "הוא עשנו ולו אנחנו" (תהילים ק, ג): "לו אנחנו משלימים את נפשותינו" (ב"ר ק', א). התשובה היא יצירת טוב על ידי האדם, ואם כן היא השתקפות של הטוב האלוקי. כפי שהדגשנו בשיעורים על הקדושה, ההשתלמות (התשובה) אינה יכולה להיות אמיתית אם אינה יונקת מן השלימות. לכן אם התשובה מקרבת לאלוקים, היא יכולה להצליח, כי הקירבה הזאת מעצימה את המעשה. התוצאה היא זו שנותנת את הכוח למעשה.[3] לכן, ה' חייב להתקרב אלינו כדי שנוכל באמת לשנות ולהיטיב. הקרבה הזאת, שתלויה ברצון האדם, היא שמאפשרת את נס ההתעלות, את פריצת חוק הסיבתיות ויצירת תוספת ערך ותוספת קדושה.

לזה אנו מתפללים. אנו מבקשים שה', הרוצה בתשובה, ימציא לנו את קירבתו כדי שנוכל לחזור בתשובה שלימה ואמיתית. בלי הסיוע הזה, שהוא בפועל נמצא בהמשך התשובה, לא נוכל לעשות את הצעד הראשון.

4. רצון הבריאה

יש משמעות נוספת לחשיבות רצון הקב"ה בתשובה, והיא המשך של הרעיון הקודם. הרצון האלוקי בתשובה איננו רק רצון פרטי שה' מפנה כלפי האדם השב בתשובה ברגע מסוים, אלא הוא הרצון הכללי בבריאה כולה. לאלוקים תארי עשייה רבים, וברכות תפילת עמידה מדגימות רק חלקם - חונן הדעת, סולח ומוחל, גואל ישראל, מקבץ נדחי עמו ישראל וכו'. תואר רצון יש רק אחד - הרוצה בתשובה. הסיבה לכך היא שהתשובה אפשרית רק כיוון שהיא מושרשת ברצון ובסיבה של הבריאה. העולם נברא מתוך רצון ה' שהאדם ייצור תוספת טוב ותוספת ערך, מרצונו החופשי. אין ה' רוצה שנהיה טובים - כי אז היה בורא אותנו כך, אלא שנהיה יותר טובים, כלומר שנתגדל ונשתפר ונשתלם ונתעלה בסולם הטוב, ובכך נתקרב אליו יתברך. תשובה, הפנייה החופשית אל הטוב, היא אם כן השתקפות של הרצון העמוק בבריאה. אפשר לאמר שעולם נברא בשביל התשובה, או, בלשון חז"ל, שהתשובה נבראה לפני שנברא העולם.[4]

המשמעות היא שבבסיס יחס ה' לעולם נמצא הרצון לתשובה. בסיס זה מאפשר את התשובה בפועל. אם חס ושלום יתייאש האלוקים מן האדם ולא יצפה לתשובתו, התשובה תהיה בלתי אפשרית, כי בהעדר הטוב אין בסיס אחר לקיום מלבד הצפייה להיות יותר טוב בעתיד. מי שהוא עתה רע ובא לשוב, מצליח להתקיים ולהצליח בתשובתו רק בגלל שהוא קיים באורו של מי שרוצה בתשובה והרצון ההוא מקיים את כל העולמות. אכן השב חייב לברך "ברוך הרוצה בתשובה".

מהו פירוש הביטוי "תשובה שלמה" בברכה? אני רוצה להציע שתשובה לא שלמה היא התשובה הפסיכולוגית, הפנימית לאדם עצמו, שבו הוא מתקן ומשנה את רצונו כלפי העתיד. תשובה שלמה היא תיקון היחס בין האדם לאלוקים והחזרתו לתוך שורת עבדיו, לעבודתו ולתורתו. הצעד הראשון נעשה על ידי האדם עצמו, לפחות ברמת היוזמה הראשונית. בשביל ההמשך אנו פונים אל ה', לגילוי רצונו בתשובה, רצונו שנתקרב אליו ונדבק בו.

"והחזירנו בתשובה שלמה לפניך" - כיוון שאין התשובה מסתכמת בתהליך הפנימי, אלא חייבת להגיע לתיקון היחסים בין האדם לבין הבורא, היא מצליחה רק במידה והאדם מחובר לכוחו וטובו של הקב"ה. לוגית, זה אפשרי רק לאחר התשובה, כי החטא דווקא מרחיק ומבדיל את האדם מהאלוקים. בכל זאת, אנו מתפללים שנוכל לשוב לפניו, בנוכחותו, שהוא יעניק מן הקרבה הזאת אלינו כדי שנוכל לחזור אליו. אם אין התשובה "לפניו", היא לא תצליח להיות "אליו". "לפניו" כאן פירושו שאנו עומדים לפניו, בנוכחות שכינה, בעצם ובזמן שאנו עושים את התשובה.

בשבוע הבא, אנו ניגשים לברכת הסליחה. ננסה להבין, מעבר לנקודות הספציפיות העולות מתוך דקדוק בלשון הברכה ("חנון המרבה לסלוח") את עצם הכפילות בברכה אחת לתשובה וברכה אחת לסליחה.


[1] המוזכרת במדרש שהובא בשיעור לברכת הקדושה

[2] כפי שתואר לעיל.

[3] זה נוגד את הכלל האריסטוטלי שאין המסובב יכול להקדים את הסיבה, אך זה בדיוק ייחודו של צלם האלוקים בתוך עולם הטבע. אלוקים, היעד והתכלית, הוא הגורם המעצב בהגדרת האדם שנברא בצלם.

[4] בראשית רבה א, ד.