שיעור 11 - איגרת מד פִסקה ה - תורת הא-לוהות

  • הרב תמיר גרנות

איגרת מד פִסקה ה - תורת הא-לוהות

· לפני קריאת השיעור אני חוזר וממליץ ללמוד שוב את האיגרת, ובעיקר את פסקה ה.

· כהקדמה לשיעור רצוי לקרוא את הנספח על קנט ותורת ההכרה שלו, שהרב עוסק בה באיגרת (הנספח צורף לפסקה עצמה).

הגענו לדבריו של הרב על תורת ההכרה ועל תורת הא-לוהות. הרעיון העיקרי בפסקה הוא הדמיון בין תורת ההכרה הקנטיאנית לבין תורת ההכרה הקבלית. נקודת הדמיון המרכזית היא הזהות בין קטגוריות התבונה הקובעות את צורת ההכרה שלנו לפי קנט לבין ספירת המלכות, זהות שמשמעותה היא ההכרה המשותפת לקנט ולקבלה כי ידיעותינו הן סובייקטיביות. כפי שהערתי בביאור לפִסקה, אין הכוונה שהידיעה היא אישית או יחסית: כל בני האדם תופסים לפחות קטעים של המציאות בדיוק באותה צורה; אך תפיסת המציאות - ההכרה - נתונה בתבניות הקבועות והאפריוריות (הקודמות לניסיון ובלתי-תלויות בו) של התבונה (מקום, זמן, סיבתיות) ושל התחושה.

מכאן הסיק קנט את המסקנה - שהרב אומר כי היא גם דעתה העתיקה של חכמת האמת - שכל התיאורים שלנו את המציאות אינם מתייחסים למציאות כשלעצמה, למציאות האמתית (neomena), אלא רק לאופן שבו היא מופיעה ומתגלה לנו דרך צורות התפיסה שלנו, דהיינו, לעולם התופעות (phenomena).

קנט אף הרחיק לכת יותר וטען כי אין לנו - ואין יכולה להיות לנו - כל ידיעה פוזיטיבית באשר לטיבו של העולם האמתי, שמחוץ לתבניות ההכרה, מלבד הידיעה על עצם קיומו. בנקודה אחרונה זו נפער פער חשוב בינו לבין חכמת האמת, ועל כך בהמשך.

מבוא: על אילן הספירות ומשמעותו

על מנת להבין את הזיקה בין תורת ההכרה הקנטיאנית לבין הקבלה נצטרך לעמוד כאן על כמה ממושגי היסוד של תורת האצילות והשתלשלות העולמות בקבלה, בייחוד במה שנוגע לתורת הספירות. למי שמצוי בתמונת העולם היסודית של הקבלה מומלץ לדלג הלאה, לדיון בדברי אדמו"ר הזקן. אני בוחר להרחיב כאן בגלל חשיבותם העקרונית של הדברים לעצמם ולהבנת תורת הרב קוק בכלל (דברים אלו יעזרו לנו גם בסוגיות נוספות).

ודאי הזדמן לכם להיתקל בסידור, בציור או מתוך לימוד בסכמה זו: