דילוג לתוכן העיקרי

כיבוד אב ואם | 4

קובץ טקסט

כיבוד אב ואם (ד')

בשיעור שעבר העלנו עיקרון מתודולוגי חדש המסייע לנו בלימוד מדרשי ההלכה - ההשוואה של הדרשה הנלמדת למקבילותיה ברחבי ספרות חז"ל. ניסינו ליישם עיקרון זה על ידי השוואה של דרשות הספרא שלמדנו בשיעורים הראשונים, לדרשות המקבילות במכילתא דר' ישמעאל[1]. בשיעור זה נשלים את הדיון בדרשות המכילתא, וביחס שלהן לדרשות שבספרא.

המשך ההשוואה בין המדרשים

נחזור לעיין בדברי המכילתא כאן פרשת יתרו, מסכתא דבחודש פרשה ח':

"רבי אומר: חביב כיבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כבודן ככבודו, ומוראן כמוראו וקללתן כקללתו:
כתיב 'כבד את אביך ואת אמך', וכנגדו כתיב 'כבד את ה' מהונך',
הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום.
כתיב 'איש אמו ואביו תיראו', וכנגדו כתיב 'את ה' א-לוהיך תירא',
הקיש מורא אב ואם למורא המקום.
כתיב 'ומקלל אביו ואמו', וכנגדו כתיב 'איש כי יקלל א-לוהיו',
הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.
בוא וראה מתן שכרן:
נאמר 'כבד את ה' מהונך', וכנגדו כתיב 'וימלאו אסמיך שבע',
ואמר 'כבד את אביך ואת אמך', וכנגדו 'למען יאריכון ימיך';
'את ה' א-לוהיך תירא' - 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה'.
'איש אמו ואביו תראו', מה אמור בשבת? 'אם תשיב משבת רגליך... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ."

בשיעור שעבר דנו בחלקה הראשון של הדרשה - סדרת ההיקשים בין האב והאם לקב"ה, ועמדנו על הדומה והשונה בין סדרה זו לסדרה המקבילה לה בספרא. חלקה השני של הדרשה, בו נדון היום, עוסק בשכר המובטח למכבד והירא את ה', והמכבד והירא את אביו ואימו.

נציג שוב את טבלת ההשוואה, כדי שנוכל לעמוד על ההבדלים:

מכילתא דר' ישמעאל

ספרא 

רבי אומר: חביב כיבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כבודן ככבודו, ומוראן כמוראו וקללתן כקללתו.

 

כתיב: "כבד את אביך ואת אמך", וכנגדו כתיב: "כבד את ה' מהונך" - הקיש כיבוד אב ואם לכבוד המקום.

נאמר 'איש אמו ואביו תיראו' ונאמר 'את ה' א-להיך תירא'

הקיש מורא אב ואם למורא המקום. 

כתיב: "איש אמו ואביו תיראו", וכנגדו כתיב: את ה' א-לוהיך תירא" - הקיש מורא אב ואם למורא המקום.

נאמר 'כבד את אביך ואת אמך' ונאמר 'כבד את ה' מהונך' - הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. 

כתיב: "ומקלל אביו ואמו מות יומת", וכנגדו כתיב: "איש כי יקלל א-לוהיו" - הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.

נאמר 'מקלל אביו ואימו מות יומת' ונאמר 'איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו'

הקיש קללות אב ואם לקללת המקום. 

 

אבל אי אפשר לומר 'מכה' כלפי למעלה.

 

וכן בדין מפני ששלושתם שותפים בו  

בא וראה מתן שכרן: נאמר "כבד את ה' מהונך", וכנגדו כתיב: "וימלאו אסמיך שבע"; ואמר "כבד את אביך ואת אמך", וכנגדו "למען יאריכון ימיך".

"את ה' א-לוהיך תירא" - "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה";

"איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו", מה אמור בשבת? "אם תשיב משבת רגליך... אז תתענג על ה' "

 

דברי המכילתא על שכרו של המכבד והירא, מהווים המשך של המגמה שפותחה בחלק הראשון: בחלק הראשון למדנו שישנה הקבלה בין חובותיו של הבן כלפי אביו ואימו, לחובותיו כלפי הקב"ה. כעת המכילתא צועדת צעד נוסף, ומקבילה גם בין שכרו של המכבד והירא את אביו ואימו, לשכרו של המכבד והירא את ה'.

מעניין שפסקה זו מופיעה רק בדרשת המכילתא, אך לא במקבילתה שבספרא.

ננסה לבחון את הפסקה לפרטיה. פסקה זו מורכבת משני חלקים: כבוד ומורא; בכל אחד מהם היא מתארת את המצווה ושכרה ביחס לה', ומשווה לה ("וכנגדו כתיב") את המצווה ושכרה ביחס לאביו ואמו.

על שבע ואריכות ימים

נפתח בכבוד. ההשוואה שיוצרת המכילתא בין השכר המובטח למכבד ה' - "וימלאו אסמיך שבע"[2], לשכר המכבד אביו ואימו - "למען יאריכון ימיך" לא מובנת: הרי מדובר בשכר מסוג שונה לחלוטין - אריכות ימים לעומת עושר כלכלי! מדוע, אם כן, המכילתא רואה דימיון ביניהם?

כדי להבין זאת, ניזכר בשיעור הראשון בסדרה זו. בשיעור זה עסקנו בהיקשים שבספרא בין האב והאם לקב"ה. בין היתר, ניסינו להבין את משמעותו של ההיקש בין כיבוד אב ואם לכיבוד ה' (= "כבד את ה' מהונך" שבמשלי). הצענו שהדרשן בספרא בונה היקש זה לא רק על הפסוק המצוטט במפורש בדרשתו ("כבד את ה' מהונך"), אלא על קריאה כוללת יותר של הפסוקים. לטובת מי שלא שמר על דפי השיעור הראשון, אצטט מתוכו את ההצעה שהעלינו בשיעור הראשון על כיבוד אב ואם:

"פסוק זה - "כבד את ה' מהונך" - הוא חלק ממסגרת רחבה יותר בה הוא כלול - יחידת הפרקים א'-ט' של ספר משלי. פרקים אלו מהווים יחידה תוכנית וסגנונית מיוחדת, המובחנת משאר הספר[3]. ראשית, הם עוסקים בנושא אחד רציף, ולא לקט של נושאים בפרק אחד כמקובל בספר משלי. רוב הדיון הוא סביב עניין החכמה וחשיבות ההליכה בדרכיה. הדברים מושמים בפי חכם = המורה, הפונה בלשון נוכח אל תלמידו, וקורא לו 'בני'. הוא מזהירו ביותר מחברת החטאים ומזרזו לשמוע בקול ה'חכם' ובקול ה'חכמה' עצמה:

"שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך." (א, ח)

"בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם." (א, טו)

"בני אם תקח אמרי ומצוותי תצפון איתך." (ב', א)

"בני תורתי אל תשכח ומצוותי יצור ליבך. כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך." (ג', א)

"מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה." (ג', יא-יב)

"שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה." (ד', א)

"כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אימי." (ד', ג')

דרך החכמה מתוארת כאן כדרכם של האב והאם, ועל הבן ללכת בה ולדבוק בם. אנו רואים, אם כן, שהקשרו הרחב של הפסוק העוסק בכיבוד ה' ("כבד את ה' מהונך") הוא עניין ההליכה בדרך החכמה. ובהקשר רחב זה משתמש המחבר בשורת ביטויים הלקוחים מהעולם של כיבוד אב ואם!"

יתכן מאד, שהקריאה הרחבה הזו של הפסוקים, לא היתה נחלתו הבלעדית של הדרשן בספרא, אלא עמדה גם לעיני הדרשן במכילתא: מעיון בפרקים אלו במשלי ניתן לראות שגם השכר המובטח למכבד את ה' וההולך בדרך החכמה דומה לזה של מכבד אביו ואימו:

"כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך." (ג', א)

"אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד." (ג', טז)

"שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים." (ד', י)

אם נכונה הנחה זו, שגם דרשת המכילתא מבוססת על קריאה כוללת של הפסוקים במשלי, הרי שהתשובה לשאלתנו לעיל - על הקשר בין "וימלאו אסמיך שבע" ל"למען יאריכון ימיך" - מובנת: הדרשן אמנם מציין במפורש רק את הפסוק "וימלא אסמיך שבע", אך דרשתו לוקחת בחשבון גם פסוקים נוספים מספר משלי שלא צויינו, המבטיחים גם אריכות ימים להולך בדרך ה'. ההקבלה בין שכר מכבד ה' למכבד אביו ואימו היא, אם כן, מלאה יותר מכפי שנראה ממה שהדרשן חושף בפנינו.

כיבוד הורים ושמירת שבת

חלקה השני של פסקה זו עוסק בשכרו של ה'מורא'. אולם בקריאה של חלק זה מתעורר קושי: החלק הקודם בנוי היה באופן סימטרי למדי: הפסקה פותחת במצוַת כיבוד ה', ומציינת את השכר המובטח למכבד ה'. ולאחריה מובאת מצוַת כיבוד אב ואם, והשכר של מכבד אביו ואימו שמקביל לשכרו של מכבד ה'.

החלק השני, לעומת זאת, חורג מתבנית זו: הוא פותח במצוַת מורא ה', ומציין את השכר המובטח לירא מה' - "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", ולאחריה מובאת מצוַת מורא אב ואם. כאן היינו מצפים שהדרשה תתאר גם את שכרו של הירא מאביו ואימו, המקביל לשכרו של ירא ה'. אולם הדרשה פונה לכיוון אחר, ובמקום להשלים את ההקבלה היא מציינת את השכר על שמירת השבת! ולא מובן, מה עניין השבת לכאן?!

לא הצלחתי למצוא הסבר מלא לשאלה זו, אולם דומני שניתן להצביע על שני כיווני חשיבה שאולי יפתחו פתח לפתרון:

1. יתכן שהעובדה שהדרשן בחר לציין את שכרו של שומר השבת, במקום לתאר את שכר הירא מאביו ומאימו - משקפת תפיסה הגורסת שישנה זיקה מהותית בין מורא אב ואם לשמירת השבת. בשיעורים הקודמים ראינו הדים שונים לתפיסה זו, במספר מקומות, ויתכן שאף הדרשן כאן אוחז בתפיסה מעין זו. אשר על כן, יתכן שהסיבה לכך שהדרשן בוחר בסיום שונה מהצפוי לדרשתו, היא כדי לבטא נקודה זו.

2. הפסוק המובא לתיאור שכרו של שומר השבת - "אם תשיב משבת רגליך... אז תתענג על ה'", מקורו בדברי ישעיהו נ"ח, (יג - יד). כאמור, במבט פשוט אין קשר בין פסוק זה לדרשתנו, שעוסקת בהשוואה בין שכר כיבוד ה' לכיבוד ההורים. אולם בדיקה של הפסוקים המובאים בסופה של הדרשה בהקשרם (הפסוק הנזכר מישעיהו נ"ח, והפסוק "וזרחה לכם ירא שמי שמש צדקה" ממלאכי ג', כ), מגלה שישנן זיקות הקושרות ביניהם:

א) מסגרת הנבואה של שני הפסוקים דומה: בשני המקומות הנבואה נאמרת כתגובה לטענה מסויימת של ישראל. יתר על כן - שתי התלונות גם דומות בתוכנן - טענה על יחס לא הוגן, כביכול, של הקב"ה למעשיהם הטובים:

בישעיהו, תלונת העם היא על שהם צמים וה' אינו משגיח עליהם ואינו עונה אותם: "ואותי יום יום ידרשון, ודעת דרכי יחפצון, כגוי אשר צדקה עשה ומשפט א-לוהיו לא עזב, ישאלוני משפטי צדק קרבת א-לוהים יחפצון. למה צמנו ולא ראית, עינינו נפשנו ולא תדע?" (שם פס' ב - ג). במלאכי, מובאת תלונת הצדיקים על כך שלמרות ששמרו את משמרת ה' רע להם: "אמרתם שוא עבוד א-לוהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות?"

ב) תשובת הנביא בשני המקומות כוללת תיאור של הישועה וההצלחה הצפויים להולכים בדרך ה'. ובשניהם - הדימוי לתיאור הישועה הוא של זריחת השמש:

בישעיהו - "וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהריים" (פס' י),

ובמלאכי - "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפה בכנפיה" (פס' כ).

יש לציין שדימוי זה נדיר למדי בספרי הנבואה, וחוזר פעמים מועטות בלבד.

אם כן, במבט שני שהפסוק המובא מישעיהו - "אם תשיב משבת...", נקשר בכל זאת לדרשתנו באופנים שונים, חלקם סמויים יותר[4].

 

חיספוס בסיגנון

בהמשך המכילתא מובא:

"רבי אומר:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאדם מכבד את אמו יותר מאביו לפי שהיא משדלתו בדברים,
לפיכך הקדים את האב לאם בכיבוד;
וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו לפי שהוא מלמדו תורה, לפיכך הקדים האב לאם במורא,
מקום שהחסר השלים.
או כל הקודם במקרא קודם במעשה?
תלמוד לומר: 'איש אמו ואביו תיראו' - מגיד ששניהם שקולין זה בזה."

הרעיון שבדרשה זו ברור למדי, אך יש לעמוד כאן על חספוס מסויים בסגנונה של הדרשה. ניתן להבחין בשני חלקים המרכיבים דרשה זו: חלקה הראשון - דברי רבי "גלוי וידוע לפני..." עד "מקום שחסר השלים", והשני - "או כל הקודם במקרא קודם במעשה...".

מטרתו של החלק הראשון היא להסביר את השינוי בין "כבד את אביך ואת אמך" - בו האב מוזכר קודם לאם, ל"איש אמו ואביו תראו" בו האם קודמת. דומה שבַפשר שרבי מעניק לשינויי הסגנון, הוא גם דוחה את האפשרות להסיק מסקנות מעשיות משינויים אלה: העובדה שהאב מוזכר קודם לאם, למשל, לא גורמת לכך שיש לכבד את האב יותר מהאם, אלא נובעת מהצורך להדגיש נקודה מסויימת.

אך חלקה השני של הדרשה מעלה אפשרות זו באופן מפורש: "או כל הקודם במקרא קודם במעשה?" מיקומו של חלק זה כאן לא מובן: לאחר שבחלק הראשון הסביר רבי בטוב טעם שהקדמת האב לאם והאם לאב נועדה רק להדגיש נקודות מסויימות, ולכן אין לראות בשינויי הסדר ביניהם סיבה לכך שאין ההורים שקולים, מדוע הדרשה שואלת שוב "או כל הקודם במקרא קודם במעשה"? הרי זה עתה הוסבר שאין להפיק מסקנות מעשיות מהקדמה זו?!

יתר על כן: כדי לדחות את השאלה "או כל הקודם במקרא קודם במעשה?" מביאה הדרשה את הפסוק מויקרא - "איש אימו ואביו תיראו", שבו, בניגוד ל"כבד את אביך ואת אמך", האם קודמת לאב - ועל כן אין להסיק שאחד מהם עדיף של השני. מניסוח זה מתקבל הרושם, שבתשובה זו הדרשן מחדש דבר שלא ידענו קודם - שישנו פסוק בספר ויקרא בו הסדר הוא הפוך. אך לא מובן, מה חידוש ישנו בדחיה זו, הרי כבר קודם לכן הדרשה הביאה את הפסוק מויקרא, והסבירה אותו לשיטתה?!

ואמנם, דומה שגם ה"איפת צדק" (הגהות המיוחסות לגר"א) היה ער לקושי זה, כאשר הוא מציע, כדרכו, לתקן את נוסחה של הדרשה. הפתרון שהוא מציע - פשוט להפוך את הסדר בין שני חלקי הדרשה, ולהעביר את סופה של הדרשה ("או כל הקודם במקרא...") לתחילתה! על פי תיקון זה, ניתן לקרוא את הדרשה באופן חלק: בשלב ראשון, הדרשה שואלת האם יש בהקדמת האב לאם בפסוק "כבד את אביך ואת אמך" רמז גם להעדפה של האב על האם, ושוללת זאת מהפסוק שבויקרא "איש אמו ואביו תראו". לאחר שנשללת הוא אמינא זו, מובאים דברי רבי שמסביר את פשרו של סדר הקדימויות בכל פסוק.

אולם, על פי העיקרון המתודולוגי שהעלינו בשיעור שעבר, נזכור שעלינו להימנע מלהגיה את נוסח הדרשות על פי שיקול דעתנו. לפני כל הצעת תיקון, יש לבדוק את כתבי היד ולראות האם ישנו בסיס להצעה זו.

ואמנם, כל כתבי היד הטובים של המכילתא גורסים כמו הנוסח שלפנינו, ולכן נראה שקשה לקבל את ההצעה המשנה את מבנה הדרשה. דומה שאת הפשר לבעיה זו עלינו לחפש בכיוון אחר.

תופעת ההעברות

כאן עלינו לעמוד על תופעה נוספת הרווחת מאד במדרשי ההלכה, והיא תופעת ההעברות. פעמים רבות אנו מוצאים דרשה על פסוק מסויים, המובאת כלשונה גם במקום אחר. למשל, אם ישנה גזירה שווה הנלמדת משני פסוקים המופיעים במקומות שונים, נמצא את אותה דרשה על שני הפסוקים. דרכם של עורכי מדרשי ההלכה להעביר דרשה שנדרשה במקום אחד, גם למקומות נוספים, אם הם רואים שהיא שייכת גם אליהם[5].

כאשר אנו נתקלים בדרשה שכזו, המופיעה כלשונה במקום אחר, עלינו לנסות לברר היכן הוא המקום בו הדרשה נאמרה במקורה, והיכן הוא המקום אליו היא הועברה מאוחר יותר. עמידה על נקודה זו יכולה לעיתים לפתור קשיים רבים בהבנת תוכנן של הדרשות.

דוגמא לתופעה זו ישנה בדרשתנו. סופה של הדרשה, שמיקומו בסופה, כאמור, לא מובן, נמצא כלשונו במקום אחר במכילתא:

"דבר אחר: 'אל משה ואל אהרן',
שומע אני כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה?
כשהוא אומר 'הוא אהרן ומשה' - מגיד ששניהם שקולים זה כזה.
כיוצא בזה אתה אומר: 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ',
שומע אני כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה?
כשהוא אומר 'ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמים' - מגיד ששניהם שקולין כאחד זה כזה...
כיוצא בדבר אתה אומר: 'כבד את אביך ואת אמך',
שומע אני כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה?
כשהוא אומר 'איש אמו ואביו תראו' - מגיד ששניהם שקולין זה כזה."
(מכילתא, מסכתא דפסחא פרשה א')

בדרשה שם, קטע זה משתלב היטב, ומתאים מאד להקשר שבו הוא נאמר - רשימה של מקרים בהם היתה הוא אמינא לראות בסדר הקדימות בפסוק רמז לעדיפות של האחד על השני. מסתבר, אם כן, שקטע זה נאמר במקורו בתחילת המכילתא כחלק מרשימה ארוכה של דוגמאות, ורק בשלב מאוחר יותר עורך המדרש "שלף" דוגמא זו מתוך הרשימה, והעבירה לכאן.

הפתרון, אם כן, לבעיית הזיקה בין שני חלקי הדרשה, הוא לראות את סופה של הדרשה כגוף נפרד מחלקה הראשון, שהתווסף מאוחר יותר בשלב עריכת המדרש. שיבוצה של הדרשה כאן על ידי העורך שלא במקומה הטבעי, היא זו שיוצרת את הקושי המסויים בהבנת הרצף.

ניתן לחזק השערה זו על ידי בחינת מקבילתה של דרשתנו, המופיעה בגמרא בקידושין ל ע"ב:

"תניא רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם.

וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האב למורא האם."

דרשה זו זהה לדרשה של המכילתא, אך רק בחלקה הראשון. חלקה השני של דרשת המכילתא - "או כל הקודם במקרא...", לא נזכר בדרשת הגמרא. השוואה זו מחזקת את השערתנו, שדרשה זו במקורה לא כללה את הקטע שבסוף, ובמכילתא, בשלב מאוחר יותר, הוא התווסף על ידי העורך.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש כאן נקודה נוספת. הסבר מסוג זה, התולה את הצרימה בלשון הדרשה בפעולת העריכה, פותח אמנם פתח להבהרת הקושי, אך אינו מספיק: עלינו להסביר גם מה ראה עורך המדרש עצמו לשלב פסקה זו, הלקוחה ממקום אחר, בתוך דרשתנו. פעולה מסוג כזה, נבעה מן הסתם, משיקול דעת כלשהו, שעלינו להתאמץ ולחשוף גם אותו[6].

סיכום

לסיכום שני השיעורים (הארוכים...) האחרונים, ניסינו לעמוד על הדומה והשונה שבין הדרשות המקבילות במכילתא ובספרא. ראינו שבין המקבילות מתקיימות זיקות סגנוניות ותוכניות. עמדנו על נקודות דומות, אך גם על הבדלים. לעיתים היסודות הרעיוניים דומים, אך בכל מקום מפותחים יסודות אלה בכיוונים שונים.

ניתן להפיק עוד רבות מהשוואות מסוג זה, המאפשרות להשקיף על הנושא בכללותו במבט רחב ומעמיק יותר. ולא עלי המלאכה לגמור.

לתגובות, הארות והערות: [email protected]

מקורות לשיעור הבא:

ספרי דברים, פסקאות ר"נ - רנ"ב

בשיעור זה אנו חותמים את סדרת העיונים שעסקה בכיבוד אב ואם. בשיעור הבא אי"ה נעבוד לדון בנושא חדש.


 

[1] ההשוואה שערכנו בשיעור שעבר היתה מצומצמת למדי - התמקדנו אך ורק במכילתא דר' ישמעאל, וביחסה לספרא. כדי לקיים דיון מקיף יותר בנושא זה (שאין מקומו כאן) יש להביא בחשבון מקורות נוספים: משנה, תוספתא, מדרשי אגדה, והתלמודים - בבלי וירושלמי.

[2] פסוק השכר - "וימלאו אסמיך שבע" מופיע בספר משלי ג', י', כהמשכו של הפסוק "כבד את ה' מהונך": "כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך. וימלאו אסמיך שבע, ותירוש יקביך יפרוצו".

[3] להרחבה בעניין זה עיין במבוא לפירוש 'דעת מקרא' לספר משלי עמ' 34-35.

[4] שיש עוד לעמוד על טיבם. שני כיווני החשיבה שהצענו כדי להסביר את הקשר של הפסוק מישעיהו לדרשתנו, הם ראשוניים בלבד, וזוקקים עוד בירור ופיתוח.

[5] תופעה זו אינה ייחודית דווקא למדרשי ההלכה. היא נפוצה בכל ספרות חז"ל. בירושלמי למשל, ישנן סוגיות שלמות החוזרות כלשונן במקומות שונים!

[6] במשימה זו, של הסבר שיקול דעתו של העורך, לא הצלחתי. וה' יאיר עינינו בתורתו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)