שיעור 12 - נוסחי התפילה בעדות שונות

  • הרב חיים נבון

נוסחי התפילה בעדות שונות

עקב קיבוץ הגלויות, נאספו לארץ עולים רבים מגלויות שונות, כשלכל אחד מנהגי תפילה שונים. בשיעור זה נדון בשאלה האם עלינו לשאוף לאַחד את כל המנהגים, או שמא מבחינה הלכתית חובה על כל אדם לדבוק במנהג אבותיו. לא נעסוק כאן בשאלת אדם הנקלע באופן חד-פעמי למניין המתפלל בנוסח אחר, אלא בשאלה העקרונית: האם אדם וציבור יכולים או צריכים להחליף את נוסח תפילתם באופן קבוע.

שיקול רעיוני

לכאורה מבחינה רעיונית נשאף לאחד את כל שבטי ישראל בנוסח אחד. אך האר"י ז"ל טען שאין הדברים כך בנוגע לנוסח התפילה:

"יש שינויים רבים בין סידורי התפילות, בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטלוניא ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה; הנה בעניין הזה אמר לי מורי [=האר"י] ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער א' מיוחד לו; והוא סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל. והנה אין ספק, כי אם תפילות כל השבטים היו שוות, לא היה צורך לי"ב חלונות ושערים, וכל שער יש לו דרך בפני עצמו; אלא ודאי מוכרח הוא, שכיוון שתפילותיהם משונות, לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט. כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא, כך צריך להיות סדר תפילתו. ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק כמנהג סדר תפילתו כמנהג אבותיו, לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה, וכיוון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא, אולי הוא מן השבט ההוא, הראוי לו אותו המנהג, ועתה בא לבטלו, ואין תפילתו עולה למעלה, אם לא בדרך הסדר ההוא" (שער הכוונות, עניין נוסח התפילה).[1]

יש כאן עמדה רעיונית מרתקת, הרואה בגיוון ובריבוי תופעה של לכתחילה: בעם ישראל יש גוונים שונים, ולכל אחד מהם דרך אחרת בעבודת ה'. אך אווירה שונה לחלוטין מצאנו בדבריו של ר' אברהם מבוצ'ץ', בספרו "אשל אברהם":

"...על פי זה יש יישוב קצת לההתפשטות שכעת (=למנהג שפשט) להקדים (='הודו' ל'ברוך שאמר'), כי יש בזה מעין 'בשעה שהציבור מתפללים', להיות נכלל בהתפילה עם בני מדינות ספרדים ויושבי ארץ הקודש, שלשם עולים כל התפילות, ובני ארץ הקודש ידם ראשונה בזה בצד מה" (אשל אברהם, סי' נ"א).

ה"אשל אברהם" רואה ערך מיוחד באחדות נוסח התפילה, שיש בזה מעין "תפילה עם הציבור" כללית של כל עם ישראל, עם דגש מיוחד על ארץ הקודש. בעזרת נימוק זה הוא מתיר שינוי מנוסח התפילה שהיה מקובל בארצות אשכנז. הרב יעקב אריאל חלק בפירוש על הגישה המובאת בשם האר"י:

"...לעניות דעתי עמדת ההלכה שונה:[2] אחדות הקהילה נחשבת בעיניה ערך עליון יותר משמירת מסורת המנהגים השונים. אחדות זו אין פירושה בהכרח אחידות של טשטוש המסורות המפוארות והמקודשות. בכלל ישראל יימשך הגיוון הססגוני של כל העדות, וכן בקרב כל משפחה ומשפחה בביתה פנימה. אולם בקהילה המקומית - עמדת ההלכה היא שהאחדות חשובה יותר, לפחות בחיי הפרהסיא של הקהילה, כגון - בית הכנסת המשותף לכל חברי הקהילה.
דברי המג"א הידועים בשם האריז"ל, שיש בשמים י"ב שערים כנגד י"ב שבטים, וכל אחד יש לו שער ומנהג משלו, אינם פשוטים כלל ועיקר. הרי ידוע לנו שאנשי כנה"ג הם שתיקנו את נוסח התפילה. האם הם תיקנו שנים עשר נוסחאות תפילה? והרי בבית שני היו השבטים מעורבבים, ואיך היה אפשר לעמוד בכך? וכן מצינו לחז"ל שלא ראו בעין יפה את ההתגודדות השבטית בישראל, ואמרו שט"ו באב נקבע ליום שמחה, בין היתר משום שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה" (הרב יעקב אריאל, תחומין ט', עמ' 200-201).

שינוי מנהג אבות

מעבר לשאלה הרעיונית, עיקר השאלה הוא כמובן הלכתי. בירושלמי מופיע איסור על שינוי מנהג אבות:

"ר' יוסי מישלח כתיב להון: אף על פי שכתבו לכם סדרי מועדות, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש"
(ירושלמי עירובין פ"ג ה"ט).

הפרשנים נחלקו מהו ההקשר של מאמר זה. הפני-משה קושר זאת לדין יום טוב שני של גלויות, שלגביו נאמר בבבלי שיש להקפיד עליו גם בתקופתנו, כשטעם הדין בטל: "היזהרו במנהג אבותיכם בידכם" (ביצה ד:). אך הגהות מיימוניות (סוף "סדר תפילות של כל השנה", אות ה') ואחרים פירשו אמירה זו בקשר לסדר התפילות במועדים. המגן אברהם (ריש סי' ס"ח) הביא אמירה זו כחיזוק לאיסור לשנות ממנהגי התפילות. הפרי מגדים שם פסק זאת במישרין בנוגע להחלפת הנוסח מנוסח אשכנז לנוסח ספרד. וכך סיכם זאת מהר"ם שיק:

"והנה המגן אברהם בסי' ס"ח הביא הירושלמי ששלחו מתם אע"ג שאנו שולחים לכם נוסח התפילה, אל תשנו ממנהג מקומכם... וכבר כתב הפרי מגדים דמהתם מוכח דאין לשנות מנוסח אשכנז לנוסח ספרד; וכן באמת מוכח לכל הרואה" (שו"ת מהר"ם שיק, או"ח סי' מ"ג).

החתם סופר, רבו של מהר"ם שיק, פסק שככלל אין להחליף את הנוסח, אך במקום שיש סיבה טובה של התעלות בתפילה אפשר לשנות:

"כבר גיליתי דעתי לכל העומדים לפני, כי כך קיבלתי מרבותיי זצ"ל... כי כל הנוסחאות שוות זו כזו, וכל שיש בזו יש בזו, אלא שאין אתנו יודע עד מה... וכשבא נר האלקים האר"י זצ"ל ואיזן וחיקר ותיקן, כי הוא ידע תוכן הדברים, הוא העמיד בסידורו כל דבר על מכונו, וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית, יען כי היה ספרדי;[3] ואילו הוא היה אשכנזי, או היה נמצא באשכנזים איש כמוהו, היה עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי. ועתה בדורות האחרונים, הבאים בסוד ה' די להם שמבינים דברי האר"י זצ"ל, אבל אין אתנו יודע להוציא כן מנוסח אשכנזי. על כן, טוב להם להתפלל מסידור ספרדים, שנרשם שם מקום ההיכלות והייחודים על פי האר"י ז"ל, ממה שיתפללו אשכנזי, אע"פ שגם שם נרמז הכל, והמתפלל על דעת המתקן הנוסחא ההיא, עד מהרה ירוץ דברו; ומכל מקום, נוח להם להתפלל מה שמבינים, ממה שמתפלל על דעת המתקן.
ועל כן מורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלער זצ"ל, הוא בעצמו עבר לפני התיבה והתפלל ספרדי בסידור האר"י זצ"ל, וכן מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל, כי רק אך המה התפללו בנוסח האר"י, ושום אחד מהאנשים המצורפים להמניין לא התפללו כי אם אשכנזי... כי מי שאינו יודע עד מה אין לו לשנות נוסחתנו, כמצווה עלינו במג"א ריש סי' ס"ח בשם ירושלמי, ושכן כתב האר"י עצמו" (שו"ת חתם סופר ח"א או"ח סי' ט"ו).

החתם סופר מצביע על תופעה ידועה: חכמים רבים שינו את תפילתם לנוסח האר"י ז"ל. החתם סופר מציג פה גישה סלחנית, ואומר שחכמים הבאים בסוד הקבלה יכולים לשנות תפילתם לנוסח האר"י, כיוון שנקל להתפלל בכוונות שייסד על נוסח ספרד; אך אנשים רגילים כמונו (והוא כולל עצמו בכלל זה) - אין להם לשנות תפילתם, מהטעמים שכתב המגן אברהם. אין עדיפות עניינית לנוסח ספרד, אלא פשוט על נוסח זה נכתבו כבר כוונות זמינות. מכאן עולה שלדעתו סיבה טובה הקשורה בעבודת ה' מצדיקה שינוי הנוסח, אף שכללית אסור. פירש זאת יותר המהר"ם שיק תלמידו:

"ואע"ג שכתב המגן אברהם הנ"ל דלכל מנהג יש שער למעלה ואין לשנות, מכל מקום נראה לי מי שנפשו חשקה למנהג האחר, על זה לא אמר המג"א, דמצינו בגמרא, וכן הוא בחובת הלבבות, שלמצווה או מעשה שהאדם מוצא בנפשו חשק, בוודאי יש לזאת המצווה והמעשה שייכות לנשמתו טפי. ואני מפרש בזה כוונת הכתוב 'מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ', דהיינו, ששם השם יתברך בנפשו החפץ לאותו דבר כו'. וכבר נתפשט הדבר בהרבה קהילות, כי האנשים שרוצין להתפלל נוסח ספרד עושין להם מניין בפני עצמם" (שו"ת מהר"ם שיק חו"מ כ"ד).

חכמים אלו הקלו בנסיבות מסוימות, אך ככלל טענו שאסור לשנות את נוסח התפילה. לעומתם, היו חכמים שטענו שאין שום איסור להחליף מנוסח אשכנז לנוסח ספרד, ולהפך. כך כתב בהקשר זה המהרשד"ם:

"קהל אחד שסדר תפילתם כפי מנהג אבותיהם היה על דרך א', ולאורך הזמן וטלטול הגלויות באו במלכות הלזו מלכות תוגרמה יר"ה, ונתבלבלו המנהגים, וכמעט נתהפך כל העולם לסדר תפילת ספרד, יען כי הם הרבים במלכות זה, ותפילתם צחה ומתוקה...
תשובה - נראה דאע"ג שיש עניינים שהדבר הגון ונראה טוב לאחוז האדם במנהג אבותיו, וקרוב הוא שנכנס זה באזהרת 'ובל תטוש תורת אמך', מכל מקום בכי האי גוונא בעניין זה טוב ויפה להניח המנהג ההוא, לאחוז בסדר מנהג ספרד. והטעם שאני אומר כן, כי לעניות דעתי לא מצאנו ולא ראינו שאין לשנות מנהג אבותינו, כי אם בדבר שיש בו נדנוד איסור...
שידוע שבתפילות כמו י"ח שבחול ושבע שבשבתות וימים טובים ותשע שבראש השנה איני רואה שיש בהן שינוי כלל, כי תורה אחת לכולנו, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים - טועה, ואינו יוצא ידי חובת תפילה. ואין הפרש אלא בפיוטין וקרוב"ץ שאומרים בתוך התפילה, וזה יכול האדם לראות כי העדרם טוב לנו ממציאותם, ובפרט בזמן הזה, שאין אחד מעיר שיודע ומבין מה שאומר... ידוע כי בכל תפילות שק"ק ספרד אומרים, אין להם רק אותם שתקנו חכמים; ואפילו הפיוטים שאנו אומרים לבד התפילה... כולם לשון הקודש צח מובן לכל. ואפילו סדר קדושה שאנו אומרים ביום הכיפורים בחזרת ש"צ, הכל בלשון הקודש פשוט.
אשר מטעם מה שכתבתי, נראה בעיני שלא די שאין לגנות לאותם העוזבים סדר שאר מנהגי התפילות ותופסים סדר תפילות ספרד, אלא יש לשבח להם" (שו"ת מהרשד"ם, או"ח ל"ה).

המהרשד"ם מאריך לבאר את עדיפות נוסח ספרד, שהוא בהיר ומובן, ואין בו את הפיוטים האשכנזיים, שקשה להבינם. אך לענייננו חשוב יותר היסוד העקרוני שהוא מעלה: לטענתו, אין איסור נטישת מנהגים אלא בדבר שיש בו "נדנוד איסור". אך בנוגע לנוסחי התפילה, כולם כשרים וכולם דומים בדברים העיקריים. השינויים אינם משמעותיים, ועל כן אין איסור להחליף נוסח, ואדם יכול להחליף לנוסח שיותר טוב להתפלל בו.

"לא תתגודדו"

שאלה נוספת שעולה בהקשר זה היא האם יש איסור "לא תתגודדו" בקיום מספר מניינים בנוסחים שונים במקום אחד. כדי לברר שאלה זו, יש לשוב אל מקור הדין בגמרא:

"אמר אביי: כי אמרינן 'לא תתגודדו', כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל; אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה... אמר רבא: כי אמרינן 'לא תתגודדו', כגון ב"ד בעיר אחת, פלג מורין כדברי ב"ש, ופלג מורין כדברי ב"ה; אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה" (יבמות יד.).

למעשה, פסקו בדרך כלל כרבא. לפי זה, במקום שיש שני בתי דינים, אין כל מניעה לנהוג שני נוסחי תפילה שונים. כאשר הייתה סכנה שיתבטל בית הדין האשכנזי בירושלים, התריעו שמעתה לא יוכלו האשכנזים לנהוג כמנהגיהם:

"ורעה חולה מזה, שבהיפרדם וברחקם ק"ק אשכנזים מירושלים ח"ו, הנה יתבטל בית הוועד שלהם, ועד עכשיו נידונים כשני בתי דינים בעיר אחת, שכל אחת עושה כמנהגה, ואין בזה משום 'לא תתגודדו', ויש להם מן הדין להחזיק בכל מנהגי חומרות האשכנזים, כאילו הם בתוך איפרכיא שבאשכנז, כקוליהון וחומריהון. לא כן כשיתבטל ח"ו בית הוועד שלהם, שיהיו מוכרחים להתערב עם הספרדים ולנהוג כמנהגם כקוליהון וחומריהון" (גינת ורדים, כלל ג', סי' ט').

ולכאורה משמע מדברי הפוסקים שבמקום שיש מנהגים מוגדרים וברורים, מנהג אשכנזים ומנהג ספרדים, לא שייך איסור "לא תתגודדו", גם כשאין שני בתי דינים:

"וליכא משום 'לא תתגודדו', דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון, הווה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת... וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו" (שו"ת אבקת רוכל, ל"ב).

"בנידון דידן, שהקהילות הם נפרדים לעצמן כמנהגן, לא ראי זה כראי זה, לכולי עלמא אפילו בדבר איסור אין כאן משום 'לא תתגודדו'... ובעיר אחד שתי קהילות כתבו כל החכמים פה אחד דהוו כשתי בתי דינין" (שו"ת מהרשד"ם יו"ד קנ"ג).

אמנם, יש מקום לדון האם צריך שבאותו יישוב יהיו שתי קהילות נפרדות לגמרי; שהרי במקומות קטנים בזמננו יש הפרדה רק בתפילות בבית הכנסת, ואין מקווה ורב נפרדים לכל עדה וכו'. ועדיין נראה להקל, כיוון שכל אחד ממשיך מנהגו ממקום אבותיו, ומדובר בחילוקים ידועים ומקובלים.

לזה יש לצרף את הסברה שלא שייך איסור "לא תתגודדו" אלא בדברים שהם מעיקר הדין, אך לא במנהגים (אמנם, זה שנוי במחלוקת הפוסקים).

מההיבט הרעיוני, הראשונים הביאו שני טעמים לאיסור "לא תתגודדו". רש"י פירש שהטעם הוא שלא תיראה תורה כשתי תורות, והרמב"ם (עבודה זרה י"ב, יד), פירש שהבעיה היא "שדבר זה גורם למחלוקת גדולה". לכאורה בעייתו של הרמב"ם אינה שייכת בחילוקי תפילה ידועים ומוסכמים מדורי-דורות. לגבי בעייתו של רש"י - יש מקום לומר שגם זה אינו שייך בחילוקי מנהגים עתיקים, אך לכאורה יש מקום לומר שעדיין התורה נראית כשתי תורות מבחינה מסוימת, ויש עניין לאחד ולגבש.

לסיכום עניין זה, מסתבר שיש כאן מקום רב לשיקולים ציבוריים וחברתיים שונים.

ניתן לשלוח תגובות או שאלות למחבר, בכתובת:
[email protected]



[1] והביאו המג"א בריש סי' ס"ח, ורבים מהאחרונים ציטטוהו והסתמכו עליו. האר"י מוסיף עוד שבמה שנאמר בדינא דתלמודא כל השבטים שווים.

[2] מגישתו של הרב דרייפוס, שאותה הוא שולל.

[3] יש להעיר שאביו של האר"י היה אשכנזי, ואמו ספרדייה. היו שראו בו אשכנזי, והביאו ממנו ראיה הפוכה לזו שמביא החתם סופר: גם אשכנזי כמו האר"י, בחר בנוסח ספרד (יביע אומר ח"ו או"ח סי' י' - ומכאן הוכיח שלאשכנזים מותר לשנות לנוסח ספרד). מעניין שגם בין החוקרים המודרניים אפשר למצוא "מחלוקת" דומה: פרופ' משה אידל טען שיש הגזמה בהשפעת גירוש ספרד על האר"י, שהיה בכלל דמות אשכנזית; פרופ' תשבי השיב שהאר"י היה בעל אוריינטציה ספרדית בעיקרה (ציון נד (ב, ד)).