המקום אשר יבחר ה' | 1

פתיחה

בשיעור זה ברצוננו להתבונן במשמעות הביטוי "המקום אשר יבחר ה'", ביטוי המופיע בספר דברים 21 פעם. נבקש לבחון את ההקשר הכללי בו מופיע הביטוי, את מיקומו ואת משמעותו.

במבט ראשון, ניתן לראות שביטוי זה מופיע אך ורק בספר דברים, עובדה הקשור מן הסתם לכך שספר דברים נאמר ערב הכניסה לארץ.

אמנם, גם בספר שמות עוסקת התורה במשכן, אך אין היא מציינת את מיקומו. בספר דברים אין התייחסות כלל למשכן, אך יש התייחסות רחבה אל המקום אשר יבחר ה'.

מהשילוב בין הספרים ניתן להסיק שיש מקום בו עתיד ה' לבחור ושם יבנה המקדש העתידי, אולם התורה אינה מציינת את מיקומו המדויק.[1]

א. ההופעות השונות של הביטוי

בפרק זה נעמוד על המקומות השונים בהם נזכר הביטוי "המקום אשר יבחר ה'" בספר דברים, ועל ההקשר בו הוא מופיע בכל אחת מהפעמים.

המקומות בהם מופיע ביטוי זה הינם:

· פרק י"ב - חובת ההקרבה והאכילה במקום זה, וכן בנוגע לאכילת בשר תאווה.

· פרק י"ד - אכילת מעשר שני.

· פרק ט"ו, כ - אכילת בכור.

· פרק ט"ז, ב-טז - שלשת הרגלים.

· בפרק י"ז, ח-י - בית הדין הגדול היושב שם.

· בפרק כ"ו, ב - העלאת הביכורים.

· בפרק ל"א, יא - מצות הקהל.

לכל המצוות בהן מוזכר ביטוי זה, קיימת זיקה ישירה אל המקום אשר יבחר ה'.

על מנת להבין היטב את משמעות הביטוי, נבחן את משמעותו בפעם הראשונה שהוא מופיע בדברים י"ב. לשם כך נעיין תחילה בפסוקים עצמם:

"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא: לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם: וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו: כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה'
אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לה': וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה: כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ: רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ: כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ" (דברים י"ב, ב-יט).

מפרק זה עולות כמה נקודות הנוגעות לענייננו, ואנו ננסה לעמוד על כמה מהם בשורות הבאות.

ב. הביטוי "המקום"

הביטוי "המקום" מופיע בתורה בספר בראשית בכמה הקשרים, אך ברצוננו להתעכב על איזכור זה ביחס להר המוריה ולבית אל.[2]

אברהם מצטווה ללכת אל ארץ המוריה ולהעלות את יצחק בנו לעולה על אחד ההרים. מן הפסוקים נראה כי 'ארץ המוריה' היא מקום מוגדר, וככל הנראה ידוע לאברהם. בהמשך, בהגיעו לארץ המוריה, מצטווה אברהם להעלות את בנו לעולה על הר מאוד מוגדר וספציפי: אחד ההרים אשר יאמר לו ה'.

לכאורה, היינו מצפים כי הכתוב יגלה לנו היכן הוא אותו המקום, אך הדברים נשארים מעורפלים :"וילך אל המקום אשר אמר לו הא-לוהים". מחד, הדברים סתמוים, אולם מאידך גיסא מדובר במקום מאוד מסויים וברור. נראה כי אם נסקור את הפרק כולו, נוכל להבחין כי התורה לאורך כל הפרק, נמנעת באופן שיטתי מציון שמו המדויק של ההר ומיקומו בארץ המוריה.[3]

נקודה נוספת העולה מתוך קריאת הפרק הינה חזרתה של המלה "מקום", כמה פעמים במהלך הפרק:

- "וילך אל המקום אשר אמר לו הא-לוהים " (ג).

- "וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" (ד).

- "ויבואו אל המקום אשר אמר לו הא-לוהים" (ט).

- "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (יד)

מן הפסוקים עולה בבירור כי כוונת הביטוי הינה אל המקום אליו התכוון ה' שיגיע אברהם "על אחד ההרים אשר אומר אליך".[4] אולם, מה פירוש המילה 'מקום' בהקשרה כאן?

במקרא, מצינו שני מובנים יסודיים למילה זו:

* מקום - ציון מקום, אתר על גווניו השונים.

* מקום - אתר פולחני, מקום קדוש ואפילו מקדש[5]. במספר מקומות במקרא משמש הביטוי 'מקום' ציון למקום מקודש. כך למשל בתפילת שלמה בחנוכת המקדש: "להיות עיניך פתוחות אל אל הבית הזה לילה ויום, אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם" (מלכים א' ח', כט).

אותו מקום מיוחד אליו אברהם הולך, נושא את עיניו ובא הינו מקום מיוחד .

מה קורה באותו "מקום"? אחרי כל הכנותיו של אברהם להקרבת הקרבן (בראשית כ"ב,ט-י) בנין המזבח, עריכת העצים, עקידת יצחק, שימתו על העצים ולקיחת המאכלת לשחוט את בנו, מתגלה מלאך ה' ואומר לאברהם לא לעשות ליצחק מאומה. אברהם מגלה בכוחות עצמו את ייחודיותו של "המקום" באופן שהתורה אינה מפרטת ומכח מסירות נפשו זוכה להתגלות.

התגלות זו היא זו שמגלה לאברהם את את אופיו האלוקי של ה"מקום". בעקבות התגלות זו, אברהם נושא את עיניו רואה איל ומקריב אותו, ואחר כך קורא שם מיוחד למקום: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה " (כ"ב, יד). משמעות קריאת השם[6] בהקשר שלנו, הינה הענקת משמעות חדשה למקום. בעקבות הההתגלות שהיתה לאברהם במקום זה, התבררה הזיקה המיוחדת בין מקום זה לקב"ה.

מקרה דומה לתופעה שראינו בסיפור עקידת יצחק, מצויה בחלומו של יעקב בבית אל (בראשית כח,י-יב). כמו בסיפור עקידת יצחק, גם שם התורה מכנה את המקום בשם "המקום" ולא מגלה לנו היכן הוא, וגם שם בעקבות התגלות אלוקית, יעקב קורא למקום בשם, לאחר שהתבררה ייחודיותו וקדושתו של המקום:

"…וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא… וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם… וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל…." (שם, פסוקים יא,טז-יז,יט).

ההקבלות העולות משתי הפרשיות, הביאו את חז"ל לזהות את מקום ההתגלות אצל יעקב, בהר המוריה (כך לדוגמה בחולין צא:). על אף שמפשט הכתובים נראה כי ההתגלות מתרחשת בבית אל בצפון נחלת בנימין ולא בהר המוריה, [7] מתוך ההקבלות שראינו לעיל, וממהות ההתגלות הזהה באופיה ובמהותה למקדש, הסיקו חז"ל כי מדובר באותו מקום.

בעקבות פרשיות אלו, ההתייחסויות להר המוריה כאל "מקום" בעל משמעות ייחודית מבחינת ההתגלות האלוקית, תקבל לדורות משמעות נוספת. במהלך המקרא כולו, מכונה הר המוריה "המקום", וכינוי זה נושא בתוכו משמעות רחבה הרבה יותר מאשר סתם מקום.

כך למשל באזכרות שציינו לעיל בספר דברים, המזכיר כעשרים פעם את הביטוי "המקום אשר יבחר ה' ".

וכך גם בתפילת שלמה בחנוכת בית המקדש:

"לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה... וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ" (מלכים א, ח, כט-לה).

בעקבות פרשיות אלו מקבל הביטוי "מקום", גם משמעות נוספת של מקום מקודש, גם כאשר אין מדובר דוקא בהר המוריה[8].

כך למשל בהתגלותו המיוחדת של ה' אל משה בהר האלקים "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג' , ה). וכן ביהושע בגלגל שומע מפי המלאך כי "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא..."(יהושע ה', טו).[9]

כך גם בספר שמואל בהחזרת הארון לישראל על ידי פלשתים: "וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי" (שמואל א ה', יא) וכן בנבואת ישעיהו הידועה: "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (ישעיהו ס"ו, א). כאן ההקבלה היא בין בית לבין מקום מנוחה. מקום המקדש הינו מקום מנוחה לה', וכפי שאומר דוד בתפילתו: "... אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה'..." (דברי הימים א' כ"ח ב).

כך גם בספר ירמיהו "יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה, וּמָלְאוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם" (ירמיהו י"ט, ד), וכן בנבואתו המפורסמת של יחזקאל:"וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל - בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמו" (יחזקאל ג', יב).[10]

הנביא ישעיהו אף מקביל בבירור בין המקום בו שוכן ה' צבאות לבין האתר הגיאוגרפי: "בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה' צְבָאוֹת עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וּמֵעַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ אֶל מְקוֹם שֵׁם ה' צְבָאוֹת הַר צִיּוֹן" (ישעיהו י"ח, ז).

לעניננו,הר המוריה הינו "המקום" בה"א הידיעה. זוהי האזכרה הראשונה בתורה של המלה "מקום" במשמעות מקום קדוש, ועל כן, ההתגלות המיוחדת וקריאת השם על ידי אברהם, רומזת על משמעות עניינו של המקום לדורות.

מאלפת העובדה כי בלשון חז"ל אחד מכינוייו של הקב"ה הוא "מקום". וכך לשון המדרש:

"ויפגע במקום, ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. מן מה דכתיב (שמות ל"ג) 'הנה מקום אתי', הוי הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה (וילנא) פרשה סח).

אין העולם מלוא גילויו של הקב"ה אך הוא מתגלה בעולם. כינויו של הקב"ה "מקום", מבטא את הופעת ה' בעולם וזיקתו אליו. לכן מענין כי בלשון המקרא המלה מבטאת התייחסות למקום קדוש, כלומר מקום שיש לו קשר עם הקב"ה. במובן זה אין כהר המוריה לבטא את זיקת הקב"ה לעולם בכלל ולמקום הזה בפרט. לא במקרה טענו חז"ל כי זהו מקום בריאת העולם והאדם,' כביכול מקום המפגש הראשוני, הבראשיתי בין הקב"ה לבין כלל הבריאה.

ג.משמעות הביטוי "המקום" בפרקנו[11]

בספר דברים, מצווים בני ישראל:

"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא: לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (י"ב, ב-ה).

לעומת הציווי לאבד את כל המקומות בהם עבדו הגויים עבודה זרה, מצווים בני ישראל לעבוד את הקב"ה ב'מקום' אשר יבחר ה'. מהם ה'מקומות' המוזכרים בפסוק?

לגבי מקומות העבודה זרה אותם מצווה התורה לאבד, נראה שהיא מתייחסת למקומות הפולחן עם פסילי העבודה הזרה ותשמישיה ולא לקרקע עצמה.[12] באופן זה מבאר החזקוני על אתר:

"בכלים שנשתמשו בהם לעבודת כוכבים הכתוב מדבר, דאילו המקומות אי אפשר לאבדן, ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת".

כלומר הציווי מתייחס למקום הפולחן וחפצי העבודה, אולם אין כאן הגדרה מדוייקת של היקף המקום.

מהו ה'מקום' בו אמורים בני ישראל לעבוד את תהקב"ה? האם בפסוקים אלו ישנו רמז לבחירת הר במוריה כמקום הקדוש? לדעת הרב הופמן התשובה לכך הינה שלילית, וכך הוא מסביר: הדבר ברור, שאיו המקרא קובע לעת עתה שום מקום. "המקום אשר יבחר", נאמר כאן רק בניגוד ל"הרים וגבעות ועץ רענן", שהם מקומות שנבחרו בידי אדם.

מהו היקפו של ה"מקום" עליו מדובר? במפרשים לא מצינו התייחסות מדוייקת וישירה לשאלה זו, ובאופן תיאורטי, ניתן היה לדבר על היקפים שונים: ממזבח בו מקריבים בפועל את הקרבנות ,דרך מקום העזרה המרכזית, מחנה לויה ועד העיר כולה.

על פי פרשנות חז"ל (על המשך הפרק לעיל, פס' ו-ז) משתמע כי אוכלים קודשים קלים ומעשר שני במקום אשר יבחר ה'. לפי זה, מתברר כי כוונת התורה בביטוי המקום אשר יבחר ה' אינה רק למזבח, לעזרה או למקום המקדש, אלא לירושלים כולה.[13]

ייתכן מאוד כי קיימת כאן אף מגמה מכוונת של התורה לא רק להעלים את ירושלים ולא להזכירה, אף לציין בכוונה ביטוי כללי מאוד "המקום אשר יבחר" מבלי להגדירו. זיהוי ביטוי זה על ידי חז"ל כעיר, מבאר ומפרש דבר שהתורה בכוונה לא פירטה.

בהמשך לעובדה כי ירושלים לא הוזכרה בשמה לא במפגש אברהם עם מלכיצדק מלך שלם ולא בעקדה, סביר להניח כי גם כאן התורה מעלימה את שמה בכוונה ואפילו העלמת העובדה שמדובר בעיר הינה בכוונה תחילה. בצורה כזו, התורה מעצימה את העובדה כי מדובר במעשה אנושי שלא נקבע מראש.

רק בימי שלמה יתברר אכן כי הבחירה הינה בחירה בעיר: "וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ" (מלכים א ח' מח).

והדבר מסתבר כי דווקא בימי שלמה, כאשר ישנה עיר ובלבה מקדש, המקדש מטביע את חותמו על העיר כולה, וה' בוחר בכל העיר, מקום חיי חולין המתקדש מכח המקדש שבלבה.

ד. "בשעריך" - המקום אשר יבחר ה'

בהמשך הפרק בו עסקנו לעיל (דברים י"ב) אנו מוצאים התיחסות לשני למקומות שונים: 'שעריך' ו'המקום אשר יבחר ה' '. אולם, ישנו הבדל יסודי בין שני המקומות, הבולט מאוד מתוך הפרק: 'המקום אשר יבחר ה'', הינו מקום אחד והוא נבחר על ידי הקב"ה. מאידך, שערים ישנם בכל עיר ועיר, ובכל עיר יש להם אופי אחר, עיר עיר ושעריה. השערים הם מקום הכניסה אל העיר, וכידוע שם מתקיים המשפט. כלומר, ניתן לומר שהשערים מייצגים את העיר בה חי ושוכן האדם, לעומת 'המקום אשר יבחר ה'' שכוונתו לירושלים והמקדש, עיר בה בחר הקב"ה להשכין את שכינתו. כפי שהוסבר לעיל, השערים מכוונים לעיר במשמעותה האזרחית, לעומת המלה 'מקום' המכוונת למקום מקודש.

בשיעור הבא נמשיך לעסוק בנושא זה, ונתמקד בבחירתה של ירושלים ובמעמדה של שילה במקרא.

בנימה אישית

ברצוני להודות מקרב לב לעורך שיעורנו בועז קלוש זו השנה הרביעית ברציפות, שנאלץ להפסיק את עריכת השיעורים. אני מכיר לו תודה רבה על עבודה מקצועית, יסודית ורצינית, ובה, מעבר לאירגון נכון של הכתוב ועריכתו הלשונית, סייע רבות בליבון העיוני של הנושאים עצמם, בזיכוכם ובירורם וכך יצאה מתחת ידינו עבודה מתוקנת יותר. ברצוני לאחל לו בהזדמנות זאת הרבה הצלחה בכל עשייתו בעתיד בכל תחומי פעולתו.

ברצוני לאחל לעורכנו החדש, אביעד ביננשטוק, ברכה והצלחה בכל, ובעריכת שיעורנו מכאן ולהבא, ולהודות לו על שלקח על עצמו את משימת עריכת השיעור.

בברכת טוב, יצחק לוי.

 

---