שיעור 2 - מהיכן להתחיל את הסיפור?

  • פרופ' יונתן גרוסמן

מהיכן להתחיל את הסיפור?

השאלה שניצבת בכותרת שיעורנו יכולה להתמיה מי מן הקוראים, שהרי יש להתחיל לספר סיפור מתחילתו, מנקודת הראשית שלו. אולם דומה, כי עלילה הבנויה מיחידות קטנות שהאחת נגררת מרעותה, דורשת הכרעה שאינה תמיד מובנת מאליה - וכפי שנעלה בהמשך זוהי הכרעה רוחנית! - מהי התמונה הראשונה בה ראוי לפתוח את הסיפור.

דרך משל, יחשוב נא כל קורא מהי הנקודה בה היה בוחר לפתוח את סיפור חייו, או שמא את עלילת חייו הנוכחית שהביאה אותו לתחום עיסוקו או למקום מגוריו. יהיה מי שיבחר לפתוח את הסיפור בראיון שערך בקיץ עם מנהל העבודה - אז הוחלט על קבלתו לתפקיד; יהיה מי שיפתח את הסיפור בחוויה רבת משמעות שעבר בגיל נערותו, שהיא זו שהביאה אותו להתעניין בתחום עיסוקו (ומשם הלוא הכול התגלגל צעד אחר צעד); יהיה מי שיתחיל לספר את הסיפור מימות ילדותו, אז עוצבה אישיותו על פניה השונות, ואולי יהיה מי שיתחיל את סיפור חייו מסיפור מפגש הוריו, שהרי הם הניצבים בתשתית עולם ערכיו ותרבותו. אני מעריך שקוראי הדברים יסכימו שבמובן מסוים כל סיפור מתחיל מנקודת הראשית הגדולה מכולם: "בראשית ברא אלקים" (בר' א', א), אולם אני גם מעריך, שמי שיתחיל את סיפור חייו מנקודה זו לא יזכה לשומעים רבים...

שאלה זו יכולה להיראות מתחכמת, אולם שאלות הרות גורל מושפעות ממנה. כך למשל שאלת פתיחת סיפור ברכת יצחק (בראשית כ"ז) תשפיע באופן ניכר על שיפוט הדמויות בסיפור זה. מי שיבחר להתחיל את הסיפור בראש פרק כ"ז ("ויהי כי זקן יצחק") סביר שיגיע לידי שיפוט ביקורתי על יעקב ועל רבקה. כיצד זה בן ואמו מנצלים את חולשת האב הזקן, ובניגוד לרצונו 'גוזלים' את הברכה מהבן האחר?! מי שיתחיל בנקודה זו יחוש שיעקב ואמו עברו על הצו המצפוני, שבספר ויקרא ינוסח לידי חוק עקרוני: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא י"ט, יד).

אולם, ראוי לקחת בחשבון גם את מה שסיפרה התורה בתחילת מחזור הסיפורים, כלומר, את מכירת הבכורה על ידי עשו, ליעקב אחיו, ואת הנבואה שקיבלה רבקה בדבר עדיפותו של האח הצעיר על פני זה הבכור ("ורב יעבד צעיר")[1]. אין צורך לומר, שבשתי תמונות אלו יש בכדי סנגוריה על יעקב ורבקה. כך, אם כן, בדוגמה זו נקודת פתיחת הסיפור תשפיע באופן ניכר על שיפוט הדמויות.

במובן מסוים, ניתן לבחון את המחלוקת הערכית-הפוליטית החריפה של מדינת ישראל כיום - היחס לחבלי עזה, יהודה ושומרון - כנגזרת מהשאלה מהיכן יש להתחיל לספר את הסיפור. כידוע, יש מי שבוחר להתחיל את הסיפור ממלחמת ששת הימים; יש מי שמתחיל אותו מהקמת המדינה; יהיו שירחיקו נדוד להתנחלות ישראל בארץ בימי יהושע, ובמובן מסוים רש"י בחר להתחיל את סיפור ישיבת ישראל בארצו בתיאור בריאת העולם, שם למדנו כי כל הארץ של ה', והוא המכריע מי יישב היכן. אין צורך לומר, שמסקנות הסיפור שונות לגמרי (הן בהקשרים מוסריים והן בהקשרים פרגמאטיים) על פי ההתחלות השונות.

הארכנו בדבר זה, מפני שזוהי שאלת יסוד בבואנו לפתוח את דיוננו בסיפור המגילה. העלילה בנויה כידוע מיחידות קטנות, שניתן לבחון כל אחת בפני עצמה, אולם כל אחת משפיעה על חבירתה, ומהווה לה יסוד ורקע. סיפור שבנוי באופן כזה, מעלה את השאלה בה אנו דנים בשיא תוקפה.

ואומנם, בבואנו לבחון את סיפור המגילה מתוך פרספקטיבה זו נגלית לנגד עינינו תופעה מעניינת. כידוע, המגילה מרבה בהבאת תאריכים שונים, של צמתים חשובים בסיפור. דבר זה עצמו מדגיש את שרשרת המאורעות, הנגררים האחד מרעהו והמשפיעים אחד על רעהו. רצף הזמן, רומז מחבר המגילה, הוא יסוד לסיפור שכזה, ויש לקרוא את המגילה על פי סדרה.[2]

בכל אופן, דבר זה מקל על המעקב אחר הסיפור. העלילה גופה מתרחשת בשנה השתים-עשרה למלכות אחשורוש: בתחילת אותה שנה (ניסן) החליט המן להתנקם ממרדכי ומעמו והפיל את הפור ("בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן" - ג', ז). בהמשך אותו חודש שלח את גזירותיו הזדוניות (בי"ג בניסן - ג', יב). לא חלף זמן רב והמן נתלה על העץ אשר הכין למרדכי, ובחודש סיוון של אותה שנה שלח מרדכי את האגרות המתירות ליהודים להילחם ולעמוד על נפשם ("וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ" - ח', ט). בחודש האחרון של שנת השתים-עשרה למלכות אחשורוש, בחודש אדר, התרחשו המלחמות, שם עמדו היהודים על נפשם והרגו בשונאיהם (פר' ט').

ניתן היה לפתוח את סיפור המגילה, אם כן, בשנה זו (כלומר, באירועי פרק ג'), וגם אם הקורא לא היה יודע את נסיבות הגעתה של אסתר לארמון לא היה נגרע מהבנת הסיפור דבר.

לאידך גיסא, ניתן היה לבחור נקודת ראשית מוקדמת יותר מכפי שמתחיל הסיפור בפועל. יכול היה הכתוב לספר כיצד מתו הוריה של אסתר וכיצד מרדכי אימץ אותה; כיצד עלה אחשורוש לשלטון; כיצד המן התגלגל למשרתו הבכירה, וכד'.

ייתכן, והתלבטות זו ניצבת בתשתית מחלוקת התנאים, מהיכן צריך אדם לשמוע את המגילה ולצאת בה ידי חובתו:

"ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? רבי מאיר אומר כולה, רבי יהודה אומר מאיש יהודי, רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה" (משנה מגילה פ"ב מ"ג).

בגמרא, מובאת דעה רביעית: "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר מבלילה ההוא" (מגילה דף י"ט, ע"א).[3] ארבע דעות מובאות אם כן מהיכן יש להתחיל את הסיפור על מנת 'לצאת ידי חובה'. לפי ר' מאיר יש לקרוא את כולה; לפי ר' יהודה יש להתחיל את הסיפור מאותו רגע בו מרדכי עולה על הבמה הספרותית; לפי ר' יוסי, יש לקרוא לפחות מעליית המן לשלטון, כלומר מאירועי השנה השתים-עשרה. כפי שהצענו לעיל, ובאופן נועז טוען רשב"י שגם מי שקרא רק את חצי הסיפור שהתהפך לטובה - מ"בלילה ההוא נדדה שנת המלך" - יצא ידי חובה.[4]

מה פשר מחלוקת זו? דומה כי דיון זה הוא שיקוף של הדיון שהעלנו למעלה. מאחר ועלילת המגילה היא מחרוזת העשויה אבנים בודדות, יש לברר מהי אותה אבן, שבחסרונה שוב לא נוכל להבין את עיקרו של הסיפור.

אין צורך לומר, שלמרות מחלוקת תנאים זו, מחבר המגילה הכריע מהיכן הוא מתחיל לספר את עלילת המגילה, ומבחינה פרשנית יש כמובן לנתח את כולה. אולם המחלוקת הנזכרת היא רבת חשיבות מפני שהיא מחדדת בפנינו את העובדה שאומנם ניתן היה להתחיל את הסיפור במקומות אחרים.

מה משמעותה של הכרעה המגילה לפתוח במשתה אחשורוש ובסילוק ושתי? מדוע המשתה ניצב כראשית לסיפור כולו?

לשם דיון בדבר יש לברר מהן הנקודות אותן 'מרוויח' הקורא עת הוא מתחיל את הסיפור מנקודה זו. לשון אחר, מה היה הקורא חסר אילו הסיפור היה פותח מהשנה השתים-עשרה, מעליית המן לגדולה (מפרק ג')?

שתי תמונות היו נעלמות מתודעתנו במקרה זה: ראשית, משתה אחשורוש ודרך סילוקה של ושתי (פ"א); שנית, אופן בחירת אסתר למלכה (פ"ב).

ממילא, יש לברר מדוע תמונות אלו כה חשובות להבנת הסיפור? כאמור קודם לכן, עצם תיאור האופן בו הגיעה אסתר לארמון אחשורוש אינו מעלה ואינו מוריד מעצם העלילה. די היה באזכור כללי: 'ובימים ההם הדסה היא אסתר היהודייה יושבת בבית המלך וכתר מלכות לראשה', או ניסוח דומה.

דומני כי בדבר זה עולים כמה עקרונות יסוד של הסיפור. ראש וראשון להם, מה שחז"ל כינו: 'הקדמת תרופה למכה':

"אחר הדברים האלה - אמר רבא אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה, דאמר ריש לקיש אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה" (מגילה דף י"ג ע"ב).

כשהקורא התמים (זה שאינו מכיר את המשך העלילה) מסיים את קריאה פר' ב', הוא אינו מעלה על דעתו שבהגעת אסתר לארמון המלך טמון גרעין הצלת כל היהודים. לא רק הקורא התמים אינו משער כדבר הזה, אלא גם דמויות המגילה! הרב עמיטל שליט"א התנסח פעם בהקשר זה ואמר, שערו בנפשכם כיצד הגיבו ראשי הישיבות של אותו זמן כשנכנס בחור צעיר לישיבה וסיפר לחבריו על אודות תחרות מלכת היופי שמתרחשת בארמון, על אודות מיני התמרוקים להם זוכות המועמדות, ולכך שדווקא אחת יהודיה נבחרה בסופו של דבר. סבר להניח, שראש הישיבה יכנס את כל התלמידים ויטיף להם מוסר על ביטול תורה, ועל המחשבות שמתרוצצות להם בראש. האם אותו תלמיד הועף מהישיבה בה למד קשה לדעת, אולם רכילות הארמון שסיפר לחבריו, מתוארת בתנ"ך בפירוט רב, ובכל שנה מחדש, ראשי ישיבות כמו בחורים צעירים מחויבים בשמיעת הסיפור...

האירוע 'הניטרלי' של בחירת אסתר יקבל את משמעותו רק לאחר שנים (ליתר דיוק: לאחר חמש שנים), שם יתברר כיצד הגעת אסתר למלכות נוטלת חלק מכריע בהצלת עם שלם.

הצעתו של ר' יוסי, שבכדי לצאת ידי חובה יש לשמוע את הסיפור החל מעליית המן לגדולה ומגזרותיו, מציעה למעשה להתחיל את הסיפור 'במכה'. מחבר המגילה ביקש להתחיל את הסיפור ב'רפואה', ובכך לעודד את קוראי המגילה לחפש את יד ההשגחה (הנסתרת לעתים קרובות) גם במדור הרכילות בעיתון נשים...

מעבר למסר עקרוני זה הטמון בנקודת פתיחת הסיפור, דומני כי ראוי להדגיש שני מסרים פרשניים נוספים שעולים מבעד להכרעה לפתוח את הסיפור בתיאור משתה אחשורוש:

א. ראשית, הדבר קשור למה שהעלנו בשיעור הקודם, בדבר המתח שבין המשתה שבבית המלך אחשורוש, לבין ייסוד בית המקדש השני בארץ ישראל. בתיאור משתה אחשורוש לאנשי שושן ישנה הדגשה מיוחדת על כך שכולם השתתפו במשתה זה: "וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים" (א', ה). מאחר ונאמר כבר "לכל העם הנמצאים בשושן", הרי שתפקיד החזרה "למגדול ועד קטן" הוא הדגשה מיוחדת של המוזמנים למשתה: כל אנשי שושן (וילדיה) השתתפו במשתה זה!

בהמשך הסיפור ייווכח הקורא כי ישנם יהודים רבים בשושן, וממילא תיאור משתתפי המשתה כולל גם אותם.[5] התמונה בה מתחיל הסיפור היא רבת משמעות, והיא משפיעה במידה רבה על תהליך הקריאה והפרשנות בהמשך, כך שניתן לשער שהמגילה תופסת את המשתה הזה ואת המשתתפים בו כנתון מבאר להמשך המאורעות. דומה בעינינו, כי יש בדבר זה משום ביקורת על יהודי שושן, בעיקר על רקע האלטרנטיבה: המקדש שנבנה במקביל בארץ ישראל. מבחינה זו המגילה מתחילה בהדגשת הגלות, אולם לא בהקשרי הסבל הגשמי שהיא מביאה בכנפיה, כי אם בחשיכה הרוחנית-התרבותית שהיא גוררת. יהודי שושן מצויים בחשכת שושן, תוך שהם שותים יין ורואים הצגות פרסיות.

ב. שנית, במשתה זה עולה אחשורוש המלך על הבמה הספרותית, תוך שהמגילה רומזת לערכיו ולסדרי העדיפות שלו. כלומר, מעבר לעצם הנתון שושתי סולקה ממשרתה, ושמחליפתה היא אסתר, מנוצלות תמונות אלו בכדי לעצב את דמות המלך בסיפור, דבר שייטול חלק מכריע בהמשך הסיפור.

כידוע, רב ושמואל נחלקו כיצד יש להעריך את חכמתו של אחשורוש:

"רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פיקח היה, שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו (=טוב עשה שקירב את הרחוקים בתחילה, שבני העיר בכל עת שירצה יפייס אותם), ומאן דאמר טיפש היה, דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך הני הוו קיימי בהדיה (= שהיה לו לקרב את בני העיר בתחילה, שאם ימרדו בו אלו [הרחוקים], אלו [בני העיר] יהיו עמו)".

מחלוקת זו היא מהמחלוקות הפרשניות המרתקות ביותר על מגילת אסתר, ודומה כי ניתן לקרוא את כל סיפור המגילה על פי שתי עמדות אלו ולפנינו יתגלה סיפור אחר לגמרי (לפחות בכל הנוגע לכוונותיו של המלך ולהבנתו את המציאות שסביבו). לעת עתה ברצוני להדגיש, כי רב ושמואל מוכיחים את הערכתם את המלך מתוך פסוקי פתיחת המגילה (מהמשתה הכפול), ולא בכדי. בתיאור המשתאות עיניו של הכתוב נשואות אל המלך ומתמקדות בו, כך שזוהי תמונה בה נקל לבחון את דעתו של מחבר המגילה על המלך.

לשם עיון בדבר זה יש לגשת לניתוח הפסוקים הפותחים את המגילה, לניתוח פסוקי המשתאות. זאת נעשה, בעז"ה, בשיעור הבא.



[1] כתרגום אונקלוס על אתר, וכפירושו של רשב"ם.

[2] אומנם, לתחושתנו, יש בדבר מעין סגנון של היתממות, המבקש להציג את הממלכה כבעלת חוק וסדר, בה בעת שקפריזות ויין שולטים בה (על סמך יסוד זה ניתח י' רוזנסון חלקים רבים במגילה, והראה כיצד תחת המעטה הפורמאלי והמשפטי של הסיפור, חבויה עוקצנות של הסיפור בכל הנוגע לסדרי הממלכה הפרסית (י' רוזנסון, מסכת מגילות, ירושלים תשס"ב (מהד' שניה מורחבת), עמ' 184-185.

[3] בתוספתא מובאת דעה זו בשם ר' שמעון בן לעזר (= ר' שמעון בן אלעזר. תוספתא מגילה, פר' ב', הל' ה', ליברמן, עמ' 350). בכמה מכתבי היד מושמט "בן לעזר", וממילא הכוונה לרשב"י (שהוא מובא דרך קבע בסתם: 'ר' שמעון'), וכך מופיע גם בירושלמי (פ"ב הל' ג'). ראו הדיון על כך אצל ש' ליברמן, תוספתא כפשוטה, ניו-יורק תשכ"ב, עמ' 1150).

[4] בולט חסרונה של אסתר מרשימה זו. סביר שהצדק עם הטוענים שר' יהודה, הדורש לשמוע מ"איש יהודי" כולל בדבר גם את אסתר, שהרי שניהם עולים על הבמה באותה נקודה. מעבר לנתון "הטכני", טען ר' אבי וולפיש כי "ר' יהודה רואה את אסתר ואת מרדכי כשותפים מלאים, ולא כדמויות נפרדות ועצמאיות" (א' וולפיש, "דברי שלום ואמת", הדסה היא אסתר, אלון שבות תשנ"ז, עמ' 107, הע' 2). דבר זה הוא משאלות היסוד של המגילה - האם "הגיבור" הוא מרדכי או אסתר, ובעז"ה נדון בדבר בשיעורנו לפרק ד'.

[5] רבנו בחיי אף טען: "ויש לך לדעת כי רוב אנשי העיר שבשושן היו ישראל" (כד הקמח, ערך 'פורים', עמ' של).