שיעור 22 / ברכה על מאכלים שלפני הסעודה

  • הרב חיים נבון

א. יין לפני הסעודה

אם אדם שותה יין לפני סעודת לחם, ודאי צריך לברך עליו ברכה ראשונה. אך האם צריך לברך אחריו ברכה אחרונה? הרמב"ן (מלחמות השם פסחים כד ע"ב) והר"ן (שם) כתבו שאם שותה יין לפני הסעודה, צריך לברך אחריו ברכה מעין שלוש. אך הרא"ש סבר אחרת. לדעתו, שתיית יין לפני הסעודה הרי היא חלק מצרכי הסעודה, ולכן היין נפטר בברכת המזון: "יין שלפני המזון, כיוון שבא לפתוח בני מעיים ולהמשיך אדם לתאוות אכילה - ברכת המזון פוטרתו, ואין צריך לברך אחריו" (רא"ש פסחים פ"י סימן כד). וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ו). וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק כד) שהיינו דווקא אם שותה את היין סמוך למזון, שאז נחשב כתחילת הסעודה. ובביאור הלכה כתב שבכל מקרה טוב שיכוון במפורש בזמן ברכת המזון לפטור את היין ששתה קודם, שבכל אופן יוצא בזה ידי חובה (לכל הפחות בדיעבד(.

ב. משקים אחרים לפני הסעודה

המשנה ברורה (קע"ד ס"ק כה) כתב שעל שאר משקים מלבד יין ששותה לפני הסעודה - צריך לברך ברכה אחרונה, ואין ברכת המזון פוטרת אותם (ושולחן ערוך הרב כתב: "ואם שכח ולא בירך, ונזכר אפילו אחר ברכת המזון - צריך לברך; שברכת המזון אינה פוטרת בורא נפשות רבות, אפילו בדיעבד" [קע"ד, ו]). זאת משום שיין מעורר תיאבון ובכך שתייתו היא פתיחת הסעודה, מה שאין כן בהכרח לגבי משקים אחרים. שתייתם באה רק להרוות את הצימאון, ואין היא חלק מהסעודה. אך בביאור הלכה כתב שספק מה הדין במקרה זה אם כוונתו להמשיך לשתות משקים גם בתוך הסעודה עצמה. במקרה זה יש רצף בין השתייה הקודמת לסעודה לבין השתייה שבתוך הסעודה, ואולי גם השתייה המוקדמת נפטרת בברכת המזון. האחרונים המליצו שישתה במקרה זה לפני הסעודה רק פחות מרביעית, שאז ודאי אינו חייב בברכה אחרונה (מדובר בכמות קטנה מאוד, כך שלמעשה ההדרכה היא לא לשתות מיד לפני הסעודה). ואם שתה יותר - יברך לאחר מכן בורא נפשות (אלא אם כן מתכוון לברך ברכת המזון על כוס יין, שאז הברכה מעין שלוש על היין תפטור את כל המשקים ששתה).

שולחן ערוך הרב (קע"ד, ו) לא חילק, וכתב שמברך ברכה אחרונה על המשקים ששתה לפני הסעודה, אף אם כוונתו לשתות עוד משקים בתוך הסעודה. הוא העלה שיקול מעניין: המשקים שבתוך הסעודה אינם נסמכים על הברכה הראשונה של המשקים שלפני הסעודה. וזאת משום שמה ששותה בתוך הסעודה אינו צריך ברכה ראשונה כלל (אלא נפטר בברכת המוציא). לכן אין רצף לעניין ברכה בין השתיות. אמנם, מחמת הספק גם הוא המליץ לכתחילה שישתה לפני הסעודה רק פחות מרביעית, ובכך ייחלץ מן הספק.

הילקוט יוסף (קע"ד, ו) כתב שלא יברך ברכה אחרונה על משקים השותה לפני הסעודה. אך מי שמברך ברכה אחרונה - אין מוחים בידו, שיש לו על מי לסמוך (אלא אם כן כוונתו לשתות עוד בתוך הסעודה, שאז לא יברך על מה ששותה לפניה).

עוד כתב הביאור הלכה שיי"ש (יין שרוף - ברנדי, ויסקי וכו') שמעורר תיאבון - דינו כיין, שנחשב כחלק מהסעודה, ואינו זוקק ברכה אחרונה. וכתב בשם החיי אדם שאם אדם צמא מאוד ושותה מים לפני הסעודה כדי לרוות את צימאונו, ובכך גם יתעורר תאבונו - שתייה זו היא חלק מהסעודה, ואינו צריך לברך עליה ברכה אחרונה בפני עצמה.

והוא הדין בכל המתאבנים, שאם אכל לפני הסעודה פרפראות שנועדו למשוך את הלב לאכילה ולעורר תאבון - אין מברכים עליהם ברכה אחרונה, משום ששייכים לסעודה ונפטרים בברכת המזון (משנה ברורה קע"ו ס"ק ב).[1]

ג. פירות לפני הסעודה

דין אכילת פירות לפני הסעודה כדין משקים שאינם יין (חיי אדם כלל מא, ב). ולכן כתב המשנה ברורה (קע"ו ס"ק ב) שצריך לברך על הפירות שלפני הסעודה ברכה אחרונה (ואף בדיעבד, ברכת המזון אינה פוטרתם [פסקי תשובות קע"ו, ב]). אמנם, אם מתכוון לאכול גם פירות בתוך הסעודה, הרי יש רצף בין הפירות שלפני הסעודה לפירות שבתוכה. פירות בדרך כלל חייבים בברכה ראשונה גם בתוך הסעודה (ואינם נפטרים בברכת המוציא). אם אוכל פירות עוד לפני הסעודה, הברכה הראשונה עליהם פוטרת גם את הפירות שבסעודה. אם כך, הפירות שלפני הסעודה קשורים לסעודה עצמה, ואין צורך לברך עליהם ברכה אחרונה נפרדת.

ד. מיני מזונות לפני הסעודה

המשנה ברורה (קע"ו ס"ק ב) כתב שאם אכל מיני מזונות לפני הסעודה רק לתענוג או כדי לשבוע קצת, צריך לברך עליהם ברכה אחרונה לפני הסעודה (ובדיעבד, אם לא בירך - ברכת המזון של הסעודה פוטרתם). ולדעת החיי אדם (כלל מא, ד) אם דעתו לאכול מאותו מין מזונות גם בתוך הסעודה, נחשב הכול לאכילה אחת, ויכול אף לכתחילה לסמוך על ברכת המזון. אך הוסיף המשנה ברורה שיכוון בפירוש בברכת המזון לפטור גם מה שאכל מקודם. ובשער הציון (שם ס"ק ה) פקפק בדעת החיי אדם (ונטה לדעת שולחן ערוך הרב, שהמשך אכילה בתוך הסעודה רלוונטי רק כשמדובר במאכל שמברכים עליו גם בתוך הסעודה ברכה ראשונה בפני עצמו). כך שבכל מקרה מברך ברכה אחרונה לפני הסעודה, אלא אם כן אותו המין שמתכוון לאכול גם בתוך הסעודה אינו נפטר בברכת המוציא (היינו, שמדובר בקינוח). וכן פסק האגרות משה (או"ח ג סימן לג).

אם אוכל לפני הסעודה לא תבשיל מזונות אלא פת הבאה בכיסנין (עוגה וכו'), נכון יותר שיפטור אותה בברכת המזון (וטוב שיכוון לכך בפירוש בזמן הברכה); שהרי נחלקו הראשונים מהי ההגדרה המדויקת של פת כיסנין, וכל עוד לא מתקיימים באותה פת שאוכל כל שלושת התנאים שהזכירו הראשונים - הרי ספק האם פת זו דינה כלחם אם לאו; ואם מדובר בלחם - ודאי נפטר בברכת המזון. כיוון שכך, ספק ברכות להקל, ולא יברך ברכה אחרונה אחרי פת הכיסנין הקודמת לסעודה (וכל שכן אם אוכל פת כיסנין גם בתוך הסעודה).

כל זה לפי המשנה ברורה; אך אחרונים רבים פסקו שתמיד, על כל מיני המזונות שאוכל לפני הסעודה, יברך ברכה אחרונה. ורק אם עומד לאכול בסעודה מזונות שאינם נפטרים בברכת המוציא וצריך לברך עליהם ברכה ראשונה (קינוחים למיניהם), ופוטר אותם בברכת מזונות שמברך עכשיו לפני הסעודה, בזה אין צריך לברך ברכה אחרונה לפני שמתחיל סעודתו, אלא פוטר הכול בברכת המזון (פסקי תשובות קע"ו, א).

הילקוט יוסף (קע"ז, יא) כתב שלעולם לא יברך ברכה אחרונה סמוך לסעודה (אם מיד יושב לאכול), בין אם מדובר ביין, ובין אם מדובר בעוגה, בפירות, או במים.

ה. תבשילי ירקות וכו' לפני הסעודה

ראינו שלדעת המשנה ברורה, אם אוכל לפני הסעודה וכוונתו לאכול מאותו מין בסעודה עצמה, לא יברך ברכה אחרונה לפני הסעודה. אך הוסיף (קע"ו ס"ק ב) שאם מדובר במאכלים שנפטרים בברכת המוציא (חמין, תבשילי ירקות למיניהם וכו'), הרי המאכלים שבתוך הסעודה אינם נסמכים על הברכה הראשונה שלפני הסעודה. ואם כך אין כאן רצף לעניין ברכה, וצריך לברך ברכה אחרונה לפני הסעודה.

עוד כתב המשנה ברורה (שם) שאם השולחן כבר ערוך והלחם לפניו, אסור לאכול לגרום ברכה שאינה צריכה על ידי כך שיאכל תבשילים אלו לפני הלחם. אלא יברך מיד המוציא על הלחם, וממילא יפטור את שאר הדברים. ויש אומרים שאם אוהב יותר לאכלם לפני הסעודה, אין בזה איסור. ואם מדובר במאכלים המעוררים את התיאבון, ודאי אפשר לסמוך על זה ולהקל.

הילקוט יוסף (קע"ז, ד) כתב שאפשר לאכול בשר, דגים, ביצים ומיני תבשיל לפני הסעודה, אך לא יאכל כזית, ואם אכל כזית - לא יברך, שספק ברכות להקל.

ו. סיכום מעשי

על מאכלים שאוכל לפני הסעודה צריך באופן עקרוני לברך ברכה אחרונה בפני עצמם, אלא אם כן הם חלק מן הסעודה. והם מוגדרים כחלק מן הסעודה בשתי דרכים: 1. אם באים כדי לעורר התיאבון בסעודה וכו' (ויין שייך לקטגוריה זו); 2. אם כוונתו לאכול מאכלים מעין אלו גם בתוך הסעודה, ואינם נפטרים בברכת המוציא (כגון, פירות). במקרה זה, הוא יפטור גם את האכילה בתוך הסעודה בברכה הראשונה שמברך עכשיו, לפני הסעודה; ובכך אכילה זו מתקשרת לסעודה עצמה.

אמנם, הילקוט יוסף, החושש מאוד מפני ברכה לבטלה, פסק שלעולם לא יברך ברכה אחרונה על מאכלים שאוכל לפני הסעודה.

אם יש הפסקה בין אכילתו לבין הסעודה, בכל מקרה יברך ברכה אחרונה על אכילתו, משום שמדובר בשתי אכילות נפרדות. והיו שהזכירו בהקשר זה שיעור של כחצי שעה (וזאת הברכה פ"ט עמ' 85, הערה 3).

 

 



[1] אמנם, החולקים על הרא"ש בעניין יין יחלקו גם על דין זה (שער הציון שם ס"ק ט).