שיעור 23 - הטמנה (2)

  • הרב ברוך גיגי

הטמנה (2)

בשיעור הקודם עסקנו בטעם האיסור ובהיקפו. בשיעור זה נגדיר מה היא הטמנה ונתייחס למצבי הטמנה שונים ולדיניהם.

הטמנה במקצת

כתב רבינו חננאל בריש כירה (לז.):

"ושיהוי זה אינה הטמנה אלא כגון כיסא של ברזל והקדירה יושבת עליו והיא תלויה באבנים או כיוצא בה, אבל הטמנה ע"ג גחלים דברי הכל אסור דקיי"ל הטמנה בדבר המוסיף אסור ואפילו מבעוד יום"[1].

שיטה זו הסבורה שגם קדירה המונחת על הגחלים ושולי הקדירה נוגעים בגחלים נחשבת הטמנה, סבורה עקרונית שהטמנה במקצת שמה הטמנה, וז"ל הרשב"א מז: ד"ה קופה:

"שהרי כל זמן שפני הקדירה דבוקין על פני דבר המוסיף הבל זוהי הטמנה, וכמו שכתבנו בריש פרק כירה משמן של רבי' ור"ח וגאונים ז"ל שהטמנה במקצת הטמנה היא ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדרה"

עמדה זו שפשוטה אצל הרשב"א, אפשר שאינה ודאית לרמב"ן. נציע תחילה את הרקע לדיונו של הרמב"ן. בריש פרק רביעי גרסינן:

"דאמר רבי זירא משום חד דבי רבי ינאי: קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים" ונחלקו ראשונים בביאור המקרה המדויק[2].

כתב הרמב"ן:

"הא דאמרי' קופה שטמן בה אסור להניחה ע"ג גפת של זתים, בשאין לה שולים או שהן הופכין קופה על פיה להיות הקדרה טמונה בתוכה ומונחת על (הגחלים) [הגפת] והקדירה עצמה נוגעת בהן, והלכך הבלא דמצד אחד כהטמנה היא כיון דמחוברת לקופה שההטמנה בתוכה דכולה קדירה טמונה היא וצדה אחד טמון בדבר המוסיף והוא מעלה הבל לכולה בתוך הקופה... ואפשר שאפילו יש שולים לה כיון שהן נוגעין בגפת עצמו נקראת הטמנה שאם טמן בדבר שאינו מוסיף וטמן על הכל בדבר המוסיף אף זה אסור וצד אחד אסור ובלבד במיני דמסקי הבלא, אבל שהוי הוא על גבי כסא של ברזל כמו שפר"ח ז"ל, ואינה נוגעת כלל בגחלים"

שני פירושים מוצעים על ידו. לפירוש הראשון הקדירה שלנו מוקפת מכל עבריה בדבר שאין מוסיף הבל ונוגעת בשוליה בדבר המוסיף הבל, ובאופן זה נחשבת כולה טמונה בדבר המוסיף. לפירוש השני מה שיוצר את ההטמנה האסורה זהו הצד התחתון בלבד, כדבריו: "וצד אחד אסור ובלבד במיני דמסקי הבלא". ויש לעיין בנקודת המחלוקת בין שני הפירושים, ונראה לומר :

א. הרמב"ן מתלבט אם לאמץ שיטת הגאונים בעניין הטמנה במקצת, לפירוש הראשון הטמנה במקצת לאו הטמנה היא, ולפירוש השני הטמנה היא.

ב. פשוט שהטמנה במקצת שמה הטמנה, כדברי הגאונים שאם שולי הקדירה נוגעים בגחלים הרי זו הטמנה, אלא שכאן שאין גחלים אלא גפת של זיתים בלבד, שמא בשאר הדברים המוסיפים הבל אין הטמנה אלא מכל עברי הקדירה, והטמנה במקצת לאו הטמנה היא או שמא אף הגפת כגחלים וחשוב הטמנה אף במקצת, וזהו ההבדל בין שני הפירושים.

ג. מכל מקום ראינו שלדעת הרמב"ן אין זה פשוט לומר שהטמנה במקצת שמה הטמנה, לפחות בגפת, ואולי מסתפק גם בגחלים עצמם. ויותר מסתבר שספקו הוא רק לעניין גפת , שהרי בגחלים כל חכמי ספרד הביאו בשם הגאונים להחמיר בזה. ונראה בטעם הדבר, שרק בגחלים שחומם גדול החמירו להחשיב הטמנה במקצת, אבל בשאר הדברים יש להסתפק בדבר.

אבל באור זרוע חלק על כל התפיסה הנ"ל וסובר שנגיעה בגחלים אינה הטמנה עד שיטמין בתוך הגחלים, וז"ל בהלכות ערב שבת סי' ח':

"ושיהוי זה אינה הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליו והיא תלוי' או באבנים [או] כיוצא בזה אבל הטמנה ע"ג גחלים ד"ה אסו' דקיי"ל הטמנה בדב' המוסיף הבל אסור ואפי' מבעוד יום ע"כ פר"ח זצ"ל. משמע מלשונו שלהשהות ע"ג גחלים ממש אסור ומלשון רש"י שפירש ואנן דמשהינן ע"ג כירה שאינה גרופה משמע שאף על הגחלים מותר לשהות וכותי' מסתברא דתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מעוד יום ואוקמא רב אלעאי א"ר כדי שיצולו כמאב"ד דהיינו כחנניא ואוקמא רב אשי בבשרא אגומרי ש"מ דחנני' דהלכתא כוותי' סבר דכל שהוא כמאב"ד מותר לשהותו ע"ג גחלים ממש ... אבל ודאי להטמינו בתוך גחלים לצורך מחר בהא ודאי מסתברא כפר"ח דאסור דהא קיי"ל דאין טומנין בדבר המוסיף הבל גירה שמא יטמין ברמץ ויחתה וכן ריב"א זצ"ל ור"ת זצ"ל אוסרין להטמין בגחלים. וכן מצאנו בספר הישר לר"ת סי' רלה"

ולהלכה הכריע בש"ע סי' רנג סעיף א' כשיטת הר"ח וחכמי ספרד לאסור הטמנה אף בנוגע בגחלים, אבל הרמ"א שם העיר:

"וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי; וכן המנהג, רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם; ואם לא נתקן מן האש ונמצאו ע"ג האש בשבת, יש להסירו משם ע"י א"י".

ויש לדון בזה בשתי שאלות למעשה, האחת לדעת השו"ע והאחרת לדעת הרמ"א.

לדעת השו"ע יש לעיין אם כל הנחה על גבי דבר המוסיף הבל נחשבת הטמנה או שמא צריך דווקא שיהיה מכוסה במקצת, או לפחות שיהיה חומר שניתן לראותו כמכסה את מקצת הקדירה.

עיין בספר בית מאיר סי' רנג שנראה מדבריו שלא נקראת הטמנה אלא בגחלים שמקיפים מעט את הקדירה, וכך מסתבר לענ"ד שהרי בהטמנה אנו עסוקים שיסודה בכיסוי הקדירה אלא שקיי"ל שאפילו במקצת הוי הטמנה, ולכן בעינן שיהיה דבר שניתן לראותו ככיסוי חלקי וטמון בו, ולא מספיק שיהיה מונח עליו. וממילא נראה לענ"ד שאין לחוש למה שידוע בשער בת רבים בשם הגר"מ אליהו שליט"א שלא להניח לבני ספרד קדירה על הפלטה בערב שבת, כיוון שמשטח הפלטה מוסיף הבל הרי זה הטמנה, ואין טומנין בדבר המוסיף הבל. ונראה שאין זו הטמנה משני טעמים:

א. משטח הפלטה אינו הגחלים עצמם אלא הוי כעין הכיסא של ברזל שעל גבי הכירה שהוזכר בגאונים להיתר, ורק על גבי גחלים ממש אסרו, וכאן הגחלים הם סלילי החשמל הלוהטים הנמצאים בפנים.

ב. גם אם לא נקבל את הנקודה הראשונה נראה שאי אפשר לראות את הקדירה כטמונה בפלטה, ואפילו במקצת, שאין כאן שום עניין כיסוי אלא מונחת על גבה, והוי ככל שהייה. וכן נראה פשוט.

שוב ראיתי בספר שש"כ פרק א' סוף הערה קצה בשם חכם אחד שהתיר להניח קדירה על שלהבת הגז לדעת הש"ע ואינה נקראת הטמנה במקצת, לפי שלא שייכת הטמנה בלהבה, ורק בגחלים ששייכת בהם הטמנה החמירו, והיינו כפי שיטתנו שהבאנו למעלה. ואף החזון איש בסי' לז ס"ק יט שנטה להחמיר בהטמנה במקצת, כתב שאם הקדירה עומדת על פלטה או על פחשעל גבי האש אינו בגדר הטמנה, משום שדווקא בגחלים אסרו שהם דבר שרגילים להטמין בו, ויש עליהם שם הטמנה ועטיפה אף כשהם מונחים רק למטה, אבל בפלטה ובפח הם משמשים לקדירה כקרקע בעלמא ואין זו הטמנה.

עוד יש לברר לשיטת הרמ"א שהטמנה היא רק כשכולה מכוסה והטמנה במקצת לאו שמה הטמנה, מה הדין במגולה מקצתה, ומה הוא השיעור שצריך להיות מגולה כדי להפקיע ממנה שם הטמנה. וכבר נשאלה שאלה זו לפני הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה ח"ד סי' עד/ד: האם לעולם כשמשהו מן הקדירה אינו מכוסה לא יחשב טמון. ותשובתו:

"הטמנה מקרי כשהוא מכוסה למעלה ומן הצדדין, אבל מסתבר שמקום פנוי מהקדרה שאין שם התבשיל אם הוא רק מקצת שלא היה מכוסה אותו מקום נמי יתחשב טמון. וזהו עובדא דסילון דאנשי טבריא (שבת ל"ח ע"ב) דכל מקום המים היה טמון בחמין דמי טבריא"

לשיטתו יש לדאוג שכל החלק בקדירה שיש בו תבשיל שיהיה מכוסה מבחוץ כנגדו, ואותו מקצת מן הקדירה שאין בו תבשיל אין חשיבות אם הוא מכוסה, ונחשב טמון באופן זה. אך בספר שש"כ פרק א' הערה קצה כתב בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאם חלק מגובה הקדירה מגולה ברוב היקפה אין זה חשוב הטמנה, ובלבד שהחלק המגולה יהיה ניכר לכל אדם ולא רק במקום אחד בשיעור מועט, שכיוון שאין היא מכוסה כולה שליט בה אוירא ואינה חשובה כמוטמנת.

עוד יש לדעת שהרשב"א סבר שהטמנה במקצת שמה הטמנה אף בדבר שאין מוסיף הבל, שהרי עיקר ראייתו לדין זה של הטמנה במקצת היא מהטמנה בדבר שאין מוסיף הבל, וז"ל:

"שהטמנה במקצת הטמנה היא ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדרה, ותדע לך מדקתני במתניתין כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות, אלמא כסוי הקדירה היה מגולה ואף על פי כן לא התירו אלא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור, ואם תאמר דוקא בשכולה טמונה חוץ מפיה אם כן נתת דבריך לשיעורין"

הרי לנו שראייתו היא שאף בדבר שאין מוסיף שהותרה בו הטמנה מבעוד יום הטמנה במקצת שמה הטמנה, וכן נראה מדברי הבית מאיר בסי' רנג, אבל הראשונים דחו ראיית הרשב"א הנ"ל משם. וז"ל הר"ן:

"ובודאי ראיה זו שהביא אינה ראיה כלל דמתני' איכא לאוקמה כגון שהקדירה מכוסה כולה היא וכיסויה אלא שיש על הכיסוי בית יד כדרך שעושין לו עכשיו ואותו בית יד אינו מכוסה ואוחז ידו ונוטל את הכיסוי והן נופלות"

וכך נראה יותר מרוב הפוסקים שהטמנה בדבר שאין מוסיף הבל אינה אסורה אלא כשכל הקדירה טמונה, ואין די במקצתה.

כיסוי קדירה בשמיכות כשמונחת על הפלטה או על האש

בתחילת פרק ד' (מז:) נאמר:

"דאמר רבי זירא משום חד דבי רבי ינאי: קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים"

ונחלקו הראשונים בפירוש סוגיה זו. שתי גישות יסוד מצאנו בדבריהם - בחכמי ספרד דנו בפירוש הסוגיה ולאור זה קבעו את עקרונות ההטמנה המותרים והאסורים, אבל בעלי התוס' יצאו ממנהגי הטמנותיהם וביקשו לפרש הסוגיה באופן שיתאים למנהג שהיה נהוג במקומותיהם.

נפתח בגישות השונות שעלו בפירוש הסוגיה על ידי חכמי ספרד:

רמב"ן. דבריו הובאו למעלה בסעיף א', ושני פירושים הציע שם. לפירוש הראשון מדובר בקדירה שעטופה בקופה שאין לה שוליים כך ששולי הקדירה עצמה נוגעים בגפת, וכך נוצרת לנו הטמנה של קדירה המוקפת בעבריה בדבר שאין מוסיף הבל ומתחתיה בדבר המוסיף הבל, והופכת את כל ההטמנה למוסיפת הבל ואסורה, ולפי זה אם תחתית הקדירה לא תיגע בגפת ייחשב הדבר כהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל המושהית על גבי דבר המוסיף. ואזי יש להתייחס לזה כשני דברים נפרדים: שהייה והטמנה שכל אחת מהן מותרת וגם הצירוף של שניהם מותר.

לפירוש השני, כיוון שהטמנה במקצת שמה הטמנה, גם אם הקדירה מוקפת מכל עבריה בקופה ומונחת על הגפת, חשוב הדבר כהטמנה בדבר המוסיף הבל. לפי פירוש זה אין להניח קדירה על גבי דבר המוסיף אף אם הקדירה עטופה בדבר שאין מוסיף ואף אם שולי הקדירה עטופים אף הם בדבר שאינו מוסיף, ואין להתיר אלא אם כן יש הפסק אויר בין תחתית הקדירה לבין האש או הפלטה , שאז יש לראות את ההטמנה של הקדירה עניין לעצמו שמותר מבעוד יום בדבר שאיו מוסיף, ואת השהייה על האש עניין לעצמו שאף הוא מותר.

רשב"א. בפירושו המרכזי טוען הרשב"א:

"אלא נראה דמה שלא אסרו כאן אלא בשטמן בקופה היינו אפילו בשאין שולי הקדירה והקופה דבוקים על פני הגפת אלא אפילו בתלויה עליו מפני שהוא מעלה הבל ומרתיח קצת למה שהוא עליו, וכל זמן שהוא טומן מגלה בדעתו שהוא מקפיד להיות חומו משתמר ואתי לחתויי, אבל כל זמן שאינו מניח ממש עליו ואף הוא אינו מקפיד עליו להטמינו כבר גלה בדעתו שהוא מתייאש ממנו ואינו מקפיד אם אין תבשילו חם ולא אתי לחתויי"

לדעתו אסור להניח את הקדירה הטמונה בדבר שאין מוסיף הבל על גבי דבר המוסיף אפילו כשיש הפסק אויר בין הקדירה לבין הדבר המוסיף. וטעמו, שכיוון שהקפיד לעטוף את הקדירה גילה דעתו שמעוניין בחום גדול, ולכן יש לחוש שיבוא לחתות בגחלים. אמנם בלשון הש"ע נראה שפירש את הסיבה לאיסור זה באופן אחר. לדעתו, על ידי החום שלמטה (= הגפת), נחשבת הקדירה למוטמנת בדבר המוסיף הבל, ולכן הטמנה זו אסורה, וז"ל הש"ע בסי' רנז סעיף ח':

"אע"פ שמותר להשהות קדירה ע"ג כירה שיש בה גחלים ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, אם הוא מכוסה בבגדים אע"פ שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן מ"מ מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל ואסור".

בעלי התוספות נקטו כאמור בדרך אחרת, והתמודדו עם המנהג במקומם, ובנסיונות להתאים אותו עם הסוגיה, וז"ל התוס' מח. ד"ה דזיתים:

"מכאן יש לאסור להניח גחלים תחת הקדרה אפי' יתן עליהן אפר אין להטמין קדרה עליהם שהרי הגחלים מעלין הבל למעלה כמו גפת של זיתים ויש תימה היאך אנו מטמינין על כירות שלנו שקורין אשטר"א ואע"פ שגורפין אותו הוא מוסיף הבל כמו גפת של זיתים ואומר ר"י שיש ליתן טעם לקיים המנהג דגבי גפת איכא למיחש שמא יטמין כולה בתוכה אבל בכירות שלנו לא שייך למיחש הכי ועוד יש שעושין חפירה גדולה ועושין בה בנין לבנים סביב מכל צד ומלמטה ומחמין אותה היטב וגורפין אותה ומטמינין בה את הקדרה ולא דמיא למטמין בדבר המוסיף הבל דלא אסרו אלא כשמטמין ומדביק סביב הקדרה דומיא דרמץ אבל תנור או חפירה שיש אויר בין הדפנות לקדרה אין לאסור יותר מהשהאה אף על פי שכל הקדרה בתוך התנור ורבינו ברוך פי' שיש לחלק בין תוספת הבל דגפת לתוספת הבל דכירה שלנו לפי שהכירה אין חומה אלא מחמת האש ולעולם מתקרר והולך אבל הגפת מוסיף הבל מעצמו"

שלושה כיוונים עולים בדבריהם כדי ליישב את המנהג:

1. האיסור שנאמר בסוגיה להטמין בדבר שאינו מוסיף ולהניח על גבי דבר המוסיף אינו איסור עצמי, ולא נאסר אלא מחשש שיבוא להטמין לגמרי בדבר המוסיף ולכן אם מדובר בדבר המוסיף שאין חשש שיטמינו בו אין לאסור.

2. אין הטמנה אסורה אלא כשמדביקים את ההטמנה סביב דופני הקדירה בלי הפסק אויר בין הקדירה לדפנות. יודגש שעיקרון זה מוסכם על רבים, כפי שכבר הבאנו בחלק א' של שיעורנו, אלא שחכמי ספרד החמירו בהטמנה במקצת בדבר המוסיף.

3. אין הטמנה נחשבת כמוסיף הבל אלא אם הדבר מוסיף הבל מחמת עצמו, אבל לא בדבר שמוסיף הבל מחמת שחיממו אותו קודם לכן והולך ומתקרר, אין להחשיבו כמוסיף הבל.

והרא"ש (פרק ד' סי' ב') הוסיף בדרך אחרת:

"ויש לתת טעם למנהגם דשאני התם שנתנו הקדירה לקופה לשם הטמנה וגם ראוי להטמין בתוך גפת של זיתים הלכך איכא למיחש דילמא שאין לאסור להעמיד קדירה עליה ולכסותה בבגדים דאף שחום הכירה שתחתיה ג"כ גדול ומוסיף הבל מ"מ שרי דדוקא ע"ג גפת וכדומה אסרו משום דראוי להטמין בתוכה וגזרו אתי למימר מה לי ליתן גפת תחת הקדרה מה לי להטמין בתוכו. אבל במקום שבשלו שם הקדירה כל היום תחלת נתינת הקדירה שם לא היתה לשם הטמנה וגם אין ראוי להטמין בתוך הקרקע הלכך ליכא למיחש"

לדבריו יש לפנינו הטמנה בדבר שאין מוסיף המונחת על דבר המוסיף. אם העיקר הוא ההטמנה, ההנחה על הדבר המוסיף הופכת את ההטמנה לדבר המוסיף ואסורה, אבל אם העיקר הוא השהייה, וההטמנה נועדה רק לשמר את החום באופן טוב יותר יש לראות זאת כשהייה מותרת המוטמנת בדבר שאין מוסיף הבל שאף היא מותרת.[3]

להלכה, פסק הש"ע לחומרא כדעת הרשב"א ורבינו יונה, ולפיכך אסור לטמון בדבר שאין מוסיף על הדבר המוסיף, אפילו בהפסק אויר בין תחתית הקדירה לבין הדבר המוסיף. ולכן המליץ הר"ן ובעקבותיו בש"ע:

"ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב, מותר דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה, אין כאן הטמנה"

ועל פי זה נראה לי שאם מניחים קדרות על הפלטה ומכסים בשמיכות, שאם יש כמה קדרות ומכסים את כולם, כיוון שאין ההטמנה צמודה לאף אחת מן הקדירות לגמרי, יש להקל. ואם יש רק קדירה אחת יש ליזהר שלא לכסותה לגמרי, וכפי שנתבאר. אמנם הרב עובדיה יוסף התיר לסמוך על הרמב"ן בזה,שכיוון שיש הפסק אויר בין גוף החימום של הפלטה לבין הקדירה מותר לכסות הקדירה בשמיכות, שהשהייה עניין לעצמו וההטמנה עניין לעצמו ושניהם מותרים. ולכתחילה, יש לנהוג כמבואר לעיל, ובמקום צורך אפשר לסמוך על הרמב"ן. וכך כתב המשנה ברורה:

"והנה כ"ז כשיש אש בכירה אבל אם אין אש בכירה כלל י"א שמא יטמין ברמץ אבל הכא אין ראוי להטמין בתוך הקרקע של הכירה הלכך ליכא למיחש למידי וגם מטעם אחר י"ל דלא דמי לגפת דגפת מוסיף הבל בעצמו אבל כירה אין חומה אלא מחמת האש ובכל שעה מתקרר והולך ויש שחוששין בזה להחמיר אא"כ מניח כלי או דף רחב על הקדרה מלמעלה ואח"כ מכסה אותה בבגדים כמ"ש בשו"ע ומ"מ אין למחות ביד הנוהגין להקל. ועפ"ז תדע דמה שנוהגין להעמיד קאווי או תבשיל בע"ש מבע"י על התנור מלמעלה ומכסין אותן בבגדים דאף שלא יפה הם עושין לדעת פוסקים המחמירין מפני שחום התנור מוסיף הבל אא"כ יניח איזה דף רחב על הקדירה מ"מ אין למחות בם דיש להם על מה שיסמוכו וכנ"ל"

ומדבריו נראה שאין למחות ביד הנוהגים להקל אם מדובר באופן שאין חשש שמא יטמין בדבר המוסיף, ולפי זה בפלטה שלנו מותר, אך לטעם השני שכתב שם שפוחת והולך, אין זה עוזר להקל בפלטה[4].


[1] הובאו דבריו ברבים מן הראשונים בסוגייתנו - בעיקר בבעל המאור וחכמי ספרד.

[2] בגופו של העניין נדון להלן בסעיף ב'

[3] בדברי הרא"ש כאן משתרבב טעם נוסף המקביל לטעם הראשון שראינו בתוס' , וצ"ע במשמעות השילוב בין שני הטעמים. עוד יש לדעת שבמרדכי הובא מעין טעמו של הרא"ש ומשם משמע קצת שהעיקרון אינו תלוי בדעת האדם אלא בסדר הפעולות, אם קודם מניח ואח"כ עוטף, או קודם עוטף ואחר כך מניח על הדבר המוסיף, וצ"ע.

[4] וצ"ע בדבריו אם מיקל רק בצירוף שני הטעמים כאחד או שדי בטעם אחד לסמוך על המקילים.