שיעור 25 - כיבוד אב ואם - עיון מחודש (ג)

  • הרב אליהו שי

כיבוד אב ואם - עיון מחודש (ג')

שיטת המכילתא דר' ישמעאל

במהלך לימודינו השנה, אחת מסדרות השיעורים עסקה בנושא של כיבוד אב ואם. ניתחנו את הדרשות בספרא על הפסוק "איש אמו ואביו תיראו", והשווינו אותן לדרשות המקבילות שבמכילתא דר' ישמעאל. כפי שציינתי בשבועות הקודמים, מאז הגשת שיעורים אלה, התחדשו לי, בעיון נוסף, פירושים ומשמעויות חדשות, השופכים אור בהיר על הדרשות שלמדנו. דומני שהמסקנות החדשות מצדיקות עיון נוסף בסוגיה זו.

אחד העקרונות החשובים עליהם עמדנו לאורך כל השנה היה - לימוד של הדרשות מתוך שתי נקודות מבט: נקודת מבטו של הדרשן הבודד, ונקודת מבטו של עורך המדרש. בשלב ראשון, עלינו ללמוד כל דרשה בפני עצמה, באופן נפרד ומנותק מהדרשות שסביבה. בשלב שני, לנסות לבחון האם ישנו חוט מקשר בין כל הדרשות, המצרף את כולן למבנה רעיוני אחד. פעמים רבות נופתע לגלות שמעשה העריכה של הדרשות - צירופן על ידי העורך וארגונן בספר המדרש, יוצר מבנה רעיוני חדש לחלוטין, שלא היה קיים בדרשות הבודדות!

ה"עיון המחודש" בסוגיית כיבוד אב ואם, מבקש לדון בדרשות מנקודת מבט זו. במחזור הראשון עסקנו בעיקר בדרשות הבודדות - ניסינו לפרש אותן, לדון ביחס שלהן לפסוקים, ובבעיות מסויימות שהתעוררו בהבנתן. גם ההשוואה שערכנו בין הספרא למכילתא דר' ישמעאל הייתה נקודתית למדי. במחזור שיעורים זה אני מבקש להשלים את התמונה, ולנסות לבחון את הדרשות בשני ספרי המדרש הללו מנקודת מבט כוללת יותר, ולראות האם הדרשות הבודדות מצטרפות יחד לתפיסה אחידה ועקרונית של משמעות מצוות כיבוד אב ואם.

בשני השיעורים הקודמים עסקנו בדרשות הספרא, וראינו שהספרא מדגיש באופן חד את מעמדם השווה של ההורים ושל הקב"ה - ההורים הם מעין 'בוראים', ואת יישומה של נקודה זו - בתפיסה שכיבוד אב ואם הוא מעין קרבן. בשיעור זה נבחן באופן דומה את דרשות

המכילתא דר' ישמעאל. גם בדרשות הללו עסקנו במחזור הראשון, לכן נחזור רק על מה שנחוץ לעיוננו החדש[1].

הדרשות במכילתא בהן נדון מוסבות על הפסוק "כבד את אביך ואת אמך" שבספר שמות (כ, יא). המכילתא כאן (יתרו, מסכתא דבחודש פרשה ח') מביאה רצף של דרשות על פסוק זה, וכך לשונן:

"'כבד את אביך ואת אמך'. שומע אני בדברים, ת"ל (משלי ג', ט) 'כבד את ה' מהונך', במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. ד"א כבד את אביך, לפי שנאמר (ויקרא כ', ט) 'איש איש כי יקלל אביו ואמו', אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל 'כבד את אביך ואת אמך', מכל מקום; מה כבוד לא חלק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס, דברי רבי ישמעאל; רבי יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר (ויקרא י"ט, ג) 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו', מה שבת לא חלק בו בין איש לאשה וטומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס".

"רבי אומר חביב כבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם ששקל כבודן ככבודו ומוראן כמוראו וקללתן כקללתו; כתיב 'כבד את אביך ואת אמך' וכנגדו כתיב (משלי ג', ט) 'כבד את ה' מהונך', הקיש כבוד אב ואם לכבוד המקום; כתיב (ויקרא י"ט, ג) 'איש אמו ואביו תיראו' וכנגדו כתיב (דבר' ו', יג, ו- י', כ) 'את ה' אלהיך תירא', הקיש מורא אב ואם למורא המקום; כתיב (שמות כ"א, יז) 'ומקלל אביו ואמו' וכנגדו כתיב (ויקרא כ"ד, טו) 'איש כי יקלל אלהיו', הקיש קללת אב ואם לקללת המקום".

"בא וראה מתן שכרן, נאמר (משלי ג', ט - י) 'כבד את ה' מהונך' וכנגדו כתיב 'וימלאו אסמיך שבע'; ואמר 'כבד את אביך ואת אמך' וכנגדו 'למען יאריכון ימיך'; (דברים י', כ) 'את ה' אלהיך תירא' - (מלאכי ג', כ) 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה'. (ויקרא י"ט, ג) 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו', מה אמור בשבת, (ישעיה נ"ח, יג - יד) 'אם תשיב משבת רגלך - אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ'".

"רבי או', גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מכבד את אמו יותר מאביו, לפי שהיא משדלתו בדברים, לפיכך הקדים את האב לאם בכיבוד, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו, לפי שהוא מלמדו תורה, לפיכך הקדים האם לאב במורא, מקום שחסר השלים; או כל הקודם במקרא קודם במעשה, ת"ל 'איש אמו ואביו תיראו', מגיד ששניהן שקולין זה בזה".

"'כבד את אביך ואת אמך'. אם כבדתן, 'למען יאריכון ימיך', ואם לאו, למען יקצרון ימיך; שדברי תורה נוטריקון שכן דברי תורה נדרשין, מכלל הן לאו מכלל לאו הן. 'על האדמה [אשר ה' אלהיך נותן לך]', מכאן אמרו, כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה".

* * *

" 'כבד את אביך ואת אמך', שומע אני בדברים?
תלמוד לומר: 'כבד את ה' מהונך' - במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ".

במחזור השיעורים הראשון עסקנו בהבנת הדרשה עצמה - היחס בין ההוא אמינא שלה למסקנתה, והיחס בינה לבין דרשת הספרא המקבילה. אולם, בדרשה זו ישנה נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, והיא - המילים "מאכל ומשתה וכסות נקייה". נשים לב שמילים אלו הן מטבע לשון המוכר לנו ממקום אחר - שבת:

"'זכור את יום השבת לקדשו': במה אתה מקדשו? במאכל ובמשקה ובכסות נקייה. שלא תהא סעודתך שלשבת כסעודת החול, ולא עטיפתך שלשבת כעטיפתך בחול". (מכילתא דרשב"י כ', ח)

עלינו לבדוק, אם כן, את האפשרות שהביטוי הנזכר בדרשתנו "מאכל ומשתה וכסות נקייה" הוא ביטוי "שבתי". אולם, כדי לטעון טענה זו, עלינו להתגבר על משוכה קטנה.

הטענה שביטוי זה שאול מאוצר הביטויים של שבת ויום טוב, נסמכת על העובדה שכך הוא במקורות אחרים; אך במכילתא, ובייחוד בדרשות על מצוות השבת, ביטוי זה לא נזכר כלל! פרשנות של המכילתא לאורו של דימוי השאוב ממקורות אחרים דורשת, אם כן, ביסוס נוסף.

ואמנם, בדיקה מעלה שכל היקרויותיו של ביטוי זה, למעט מקום אחד בלבד, הן בהקשר של שבת ויום טוב! ונביא כמה דוגמאות:

1. מכילתא דרבי ישמעאל:

"ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה אין לי אלא יו"ט הראשון והאחרון שהם קרויין מקרא קודש חולו של מועד מנין ת"ל (ויקרא כג לז) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש".
(בא מס' דפסחא בא פרשה ט ד"ה 'ביום הראשון')

2. מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי:

"ביום הראשון מקרא קודש במה אתה מקדשהו <קדשהו> במאכל קדשהו במשתה קדשהו בכסות נקייה ביום הראשון מק' קו' וביום השביעי מק' קו'. אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שאסורין במלאכה, חולו שלמועד מנ' אמרת? ומה יום טוב ראשון ואחרון שאין לפניהם (שאין) ואחריהן מקודשין <אסורין במלאכה> חולו שלמועד שלפניהם". (פרק יב פסוק (טז) ד"ה 'ביום')

3. מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי:

"לכבוד לילה. לקדשו בלילה קדשו. מנין שאם לא קידש בלילה מקדש והולך כל היום ת"ל זכור את יום השבת לקדשו. ד"א לקדשו במה אתה מקדשו במאכל ובמשקה ובכסות נקייה שלא תהא סעודתך שלשבת כסעודת החול ולא עטיפתך שלשבת כעטיפתך בחול. ומנין שאפלו עני לא יהא מאכלו שלשבת כמאכלו שלחול ועשיר לא יהא מאכלו שלשבת". (פרק כ פסוק (ח) ד"ה 'זכור')

4. ספרא אמור:

"(ד) ביום הראשון מקרא קודש קדשיהו /קדשהו/ וביום השמיני מקרא קדש קדשהו, במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה". (פרשה יב ד"ה 'פרשה יב')

5. ספרא בהר:

"מה שכיר ביומו תתן שכרו, אף זה ביומו תתן שכרו, כתושב, מה תושב בטוב לו לא תוננו, אף זה בטוב לו לא תוננו, יהיה עמך, עמך במאכל עמך במשתה עמך בכסות נקייה שלא תהא אוכל פת נקיי', והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן, והוא שותה יין חדש, אתה ישן על מוכין, והוא ישן על התבן, יעבד עמך, שלא תמסור לו אומנתו לאחר שאם היה". (פרשה ה ד"ה 'פרק ז')

6. ספרי במדבר:

"(קמז) ביום הראשון מקרא קודש, אירעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה". (פיסקא קמז ד"ה '(קמז) ביום')

היקרויותיו של ביטוי זה מאפשרות לראות ביטוי זה כביטוי מובהק של שבת ויום טוב. ואם כן, מסתבר שהעובדה שהדרשן בחר להשתמש בנוסחה "שבתית" זו בהקשר של כיבוד אב ואם, איננה מקרית. אם נכונה מסקנה זו, הרי שעלינו לבדוק את האפשרות שהדרשן (העורך?) מבקש ליצור זיקה הדוקה יותר בין מצוות השבת למצוות כיבוד אב ואם.

* * *

"דבר אחר, 'כבד את אביך ואת אמך',
לפי שנאמר 'איש איש כי יקלל אביו ואמו' - אין לי אלא איש; אשה טומטום ואנדרוגינוס מניין? תלמוד לומר: 'כבד את אביך ואת אמך' - מכל מקום;
מה כבוד לא חלק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס,
אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס,
דברי ר' ישמעאל.
ר' יהודה בן בתירא אומר,
הרי הוא אומר: 'איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו' -
מה שבת לא חלק בו בין איש לאשה וטומטום ואנדרוגינוס,
אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס".

בדרשה זו מופיעה מחלוקת בין ר' ישמעאל לר' יהודה בן בבא. הדרשה הראשונה - של ר' ישמעאל, באה להסביר את תפקידו של פסוקנו - "כבד את אביך ואת אמך": תפקידו הוא לבאר נקודה החסירה בפסוק המקביל שבספר ויקרא - "איש אמו ואביו תראו". מהפסוק שם, המשתמש בניסוח "איש", משתמע שדווקא איש מחוייב במצווה זו, אך לא אישה, טומטום ואנדרוגינוס, שאינם בכלל 'איש'. אך הפסוק שלנו, המנסח את החיוב באופן כללי - "כבד את אביך...", מלמד שכולם חייבים במצווה זו.

אגב הסברו של ר' ישמעאל לצורך בפסוקנו, מובאת דעתו החולקת של ר' יהודה בן בתירא, הקובע שלא הפסוק שלנו - "כבד את אביך ואת אמך" הוא המלמד שאישה, טומטום ואנדרוגינוס מתחייבים, אלא המשכו של הפסוק עצמו שם - "...ואת שבתותי תשמורו".

לפני שננסה להבין דעות אלה כשלעצמן, נדון שוב בנקודה כללית העולה מדרשה זו[2]. בקריאה של הדרשה ניתן לשים לב לחספוס מסויים בלשונה: מדברי ר' ישמעאל נראה שהפסוק המובא כרקע לפסוק שלנו הוא הפסוק "איש אמו ואביו תראו", ושהפסוק שלנו בא לבאר נקודה החסירה בפסוק שם: "תלמוד לומר: 'כבד את אביך ואת אמך'. מה כבוד לא חלק בו... אף מורא לא חלק בו". וכן מדברי ר' יהודה בן בבא: "מה שבת לא חלק בו... אף מורא לא תחלוק בו". אך מתחילתה של הדרשה עולה, שהפסוק שמעורר את השאלה הוא בכלל פסוק אחר "איש איש כי יקלל אביו ואמו"! והרי לאור ההמשך נראה ברור שהפסוק צריך להיות "איש אימו ואביו תראו"?!

ואמנם, רבים מן המפרשים - ובראשם הגר"א ב"איפת צדק" (הגהות המיוחסות לגר"א, מודפס במהדורת המכילתא עם פירוש הנצי"ב). הגיהו את הפסוק המובא בתחילתה של הדרשה, ושינו אותו לפסוק המתבקש "איש אמו ואביו תראו".

אולם, כל כתבי היד הטובים לדרשה זו גורסים כמו הנוסח שלפנינו, ואם כן, מסתבר שנוסח זה הוא הנוסח המקורי של הדרשה. מסיבה זו דומה, שקשה לקבל את הגהת המפרשים, שלא מבוססת על כתב יד כלשהו, אלא היא נוצרה מחמת הדוחק בלבד.

במחזור השיעורים הראשון השארנו נקודה זו בצריך עיון; כעת ברצוני להציע פתרון. הנוסחה "....אין לי אלא איש; אשה טומטום ואנדרוגינוס מניין? תלמוד לומר...." נמצאת במכילתא גם על הפסוק "ומקלל אביו ואימו מות יומת" (שמות כ"א, יז):

"ומה תלמוד לומר 'ומקלל אביו ואימו'? לפי שנאמר 'איש', אין לי אלא איש, אישה, טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר: ומקלל אביו ואמו".

על פי זה, ייתכן לשער שדרשה זו שבהמשך המכילתא, השפיעה דרך שגרת לשון גם על דרשתנו, שמופיעה בה אותה נוסחה ממש, והוחלף להם לדרשנים בטעות הפסוק במקום "איש אמו ואביו תראו" - "איש איש כי יקלל אביו ואמו"[3].

יתר על כן. יש מקום להרהר באפשרות שחילוף זה אינו טעות של שגרת לשון בעלמא, אלא חילוף מכוון. יתכן שהחלפת הפסוק "איש אמו ואביו תראו" בפסוק "איש איש כי יקלל..." נועדה כדי לרמוז לזיקה כלשהי שהדרשן רואה בין קללה למורא[4].

סיוע מסויים לכך מצוי בירושלמי סנהדרין פ"ז, ה"י, כה ע"ג:

"אזהרה למקלל אביו ואמו מנין? 'איש אמו ואביו תיראו'.
עונש וכרת מנין? 'ומקלל אביו ואימו מות יומת'".

מורא משמש אזהרה לקללה, ושמא ישנו בכך הד מסויים לזיקה בין שני הציוויים[5].

נחזור למחלוקתם של ר' ישמעאל ור' יהודה בן בבא. המחלוקת היא בשאלה - מנין אנו יודעים שמצוות "איש אימו ואביו תיראו" נוהגת גם באשה, טומטום ואנדרוגינוס: ר' ישמעאל לומד זאת מ"כבד את אביך ואת אמך", ואילו ר' יהודה בן בבא לומד זאת מ"ואת שבתותי תשמרו".

נראה שר' ישמעאל מעדיף ללמוד מפסוק הקשור לאותו הנושא - היחס להורים. לכן כדי ללמוד על מורא אב ואם הוא משתמש בפסוק של כיבוד אב ואם. ר' יהודה בן בתירא, לעומת זאת, מעדיף לפרש מצווה זו בהקשר רחב יותר - לאורה של מצוות השבת.

נשים לב לכך, שעניין השבת - שנזכר בדרשה הקודמת - עולה שוב גם בדרשתנו! חזרה זו מחזקת את הרושם שהרמזים למצוות השבת בפרשתנו אינם דבר מקרי.

* * *

"רבי אומר: חביב כיבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כבודן ככבודו, ומוראן כמוראו וקללתן כקללתו:
כתיב 'כבד את אביך ואת אמך', וכנגדו כתיב 'כבד את ה' מהונך',
הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום.
כתיב 'איש אמו ואביו תיראו', וכנגדו כתיב 'את ה' אלוהיך תירא',
הקיש מורא אב ואם למורא המקום.
כתיב 'ומקלל אביו ואמו', וכנגדו כתיב 'איש כי יקלל אלוהיו',
הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.
בוא וראה מתן שכרן:
נאמר 'כבד את ה' מהונך', וכנגדו כתיב 'וימלאו אסמיך שבע',
ואמר 'כבד את אביך ואת אמך', וכנגדו 'למען יאריכון ימיך';
'את ה' אלוהיך תירא' - 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה'
'איש אמו ואביו תראו', מה אמור בשבת? 'אם תשיב משבת רגליך... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ ".

דרשה זו דומה מאד לדרשה שראינו בספרא: גם כאן מופיעה סדרת ההיקשים שבין היחס לאב ולאם לבין היחס לקב"ה. אולם, בכל זאת ישנם הבדלים מסויימים בין שתי המקבילות.

חלקה השני של הדרשה עוסק בשכר המובטח למכבד והירא את ה', והמכבד והירא את אביו ואימו. דברי המכילתא על שכרו של המכבד והירא, מהווים המשך של המגמה שפותחה בחלק הראשון: בחלק הראשון למדנו שישנה הקבלה בין חובותיו של הבן כלפי אביו ולאימו, לחובותיו כלפי הקב"ה. כעת המכילתא צועדת צעד נוסף, ומקבילה גם בין שכרו של המכבד והירא את אביו ואימו, לשכרו של המכבד והירא את ה'. פסקה זו מופיעה רק בדרשת המכילתא, אך לא במקבילתה שבספרא.

פסקה זו מורכבת משני חלקים: כבוד ומורא; בכל אחד מהם היא מתארת את המצווה ושכרה ביחס לה', ומשווה לה ("וכנגדו כתיב") את המצווה ושכרה ביחס לאביו ואמו.

חלקה השני של פסקה זו עוסק בשכרו של ה'מורא'. אולם בקריאה של חלק זה מתעורר קושי: החלק הקודם בנוי היה באופן סימטרי למדי: הפסקה פותחת במצוות כיבוד ה', ומציינת את השכר המובטח למכבד ה'. ולאחריה מובאת מצוות כיבוד אב ואם, והשכר של מכבד אביו ואימו שמקביל לשכרו של מכבד ה'. החלק השני, לעומת זאת, חורג מתבנית זו: הוא פותח במצוות מורא ה', ומציין את השכר המובטח לירא מה' - "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", ולאחריה מובאת מצוות מורא אב ואם. כאן היינו מצפים שהדרשה תתאר גם את שכרו של הירא מאביו ואימו, המקביל לשכרו של ירא ה'. אולם, הדרשה פונה לכיוון אחר, ובמקום להשלים את ההקבלה היא מציינת את השכר על שמירת השבת! ולא מובן, מה עניין השבת לכאן?!

במחזור הראשון הצענו שני כיווני חשיבה להבנת העניין. לצרכינו בשיעור זה נתמקד רק בכיוון השני שהוצע שם, אבל כעת נחדד יותר את מבטינו: נשים לב, שעניין השבת עולה בפרשתנו זו הפעם השלישית! וייתכן שהעובדה שהדרשן בחר לציין את שכרו של שומר השבת, במקום לתאר את שכר הירא מאביו ומאימו - משקפת תפיסה הגורסת, שישנה זיקה כלשהי בין כיבוד אב ואם לשמירת השבת. אשר על כן, ייתכן שהסיבה לכך שהדרשן בוחר בסיום שונה מהצפוי לדרשתו, היא כדי לבטא נקודה זו.

כיבוד אב ואם ושבת

עד כה ביארנו את דרשות המכילתא על פי סדרן, והערנו עליהן הערות שונות - מבניות ותוכניות. ננסה כעת לבחון יחידה זו בכללותה.

אגב הילוכנו נתקלנו בפרשה בלא מעט רמזים למצוות השבת; נציג אותם כאן באופן מרוכז:

* "'כבד את אביך ואת אמך': שומע אני בדברים, תלמוד לומר: 'כבד את ה' מהונך' - במאכל ובמשתה ובכסות נקיה...".

* "רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר: 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו' - מה שבת לא חלק בו בין איש לאשה וטומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס ".

* "בוא וראה מתן שכרן... 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו' - מה אמור בשבת? 'אם תשיב משבת רגלך - אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ' ".

דומה שקשה לראות בכל הרמיזות הללו דבר מקרי. בשיעור הבא, אי"ה, ננסה לפענח את משמעותן.


[1] שיעור זה מציע הבנות ופירושים שונים למקורות הנידונים. לשם ביסוסן של הצעות הפירוש, הושקע מאמץ רב והופעל שיקול דעת. הלומד מתבקש לקרוא את השיעור מתוך אותה רוח שבה הוא נכתב: לבחון האם ההצעות מוכחות, אפשריות או שמא שגויות? האם ניסיונות הביסוס אכן משכנעים? כותב השיעור יעצב מאד אל ליבו אם אבן הבוחן לשיעורו תהיה האם הוא "יפה" או לא, ולא האם טענותיו עומדות במבחן.

[2] יש לשים לב לכך שלדרשה זו אין דרשה מקבילה בספרא.

[3] על תופעה זו - של שינוי כתוצאה משגרת לשון של הדרשנים המשננים בעל פה - עמדנו בשיעור השני של סדרת השיעורים על "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' ", עיין שם. תופעה זו מוכרת לכולנו גם מחיי היום יום: מי שקורא קריאת שמע בעל פה, מתבלבל לא אחת בסוף פרשת "שמע", בשל הדמיון הגדול שלה לפרשת "והיה אם שמוע".

[4] במיוחד שחילוף קל זה - בתחילת הדרשה בלבד - לא מפריע כמעט להבנת תוכנה של הדרשה. שהרי גלוי לעין שמטרת הדרשה היא לדון בפסוק "איש אמו ואביו תיראו" ולא ב"איש איש כי יקלל אביו ואמו".

[5] יתכן שהמשותף להן הוא היות שתיהן מצוות בעלות אופי מילולי יותר, בניגוד לשאר המצוות כדוגמת כבוד ("מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא") ואיסור הכאה: קללה היא (כמובן) - בפה, ואף מורא - ממקורות שונים משתמע שתוכנה הוא בעיקר מילולי: "איזהו מורא? לא ישב במקומו, ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דבריו" (ספרא ריש קדושים ה"ט).