שיעור 27 / ברכת המזון בשבתות ובמועדים

  • הרב חיים נבון

 

 

א. נוסח ברכה שלישית בשבת

ברייתא המצוטטת במסכת ברכות מתייחסת לנוסח ברכת המזון הנאמרת בשבת:

"סדר ברכת המזון כך היא: ברכה ראשונה - ברכת הזן, שניה - ברכת הארץ, שלישית - בונה ירושלים, רביעית - הטוב והמטיב. ובשבת - מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע"                 
                                             (ברכות מח ע"ב).

לא ברור מה אומרת הברייתא לגבי הנוסח בשבת. רש"י (שם) פירש: מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה - בשבת מברך בנוסח הרגיל של הברכה השלישית. נוסח זה מתחיל ב"רחם" או ב"נחמנו", ששניהם נחמה, ומסתיים בבניין ירושלים, שגם הוא נחמה. התוספות (שם) כתבו שיש המקפידים בשבת להתחיל ב"נחמנו" ולסיים ב"נחמת ציון עירך ובניין ירושלים". ולדבריהם אין לומר בשבת את הנוסח "רחם", משום שהוא לשון תחינה, ואין אומרים תחנונים בשבת. אך הוסיפו התוספות: "ולא נהירא, דהכל משמע לשון תחנונים. ואין להקפיד אפילו אי הוי לשון בקשה, כדאמר בירושלמי: ...מהו לומר 'רוענו זוננו פרנסנו' בשבת? אמר ליה: טופס ברכות כך הוא". היינו, שמותר לברך בשבת את נוסח הברכות הרגיל, אף אם יש בו נימה של תחנונים. והוסיפו עוד התוספות: "ומנהג שטות הוא המְשנה ברכה של חול".

הרמב"ם (הלכות ברכות ב', ד-ה) פסק שהן בחול והן בשבת אפשר לפתוח את הברכה או ב"רחם" או ב"נחמנו", ולסיים אותה או ב"בונה ירושלים" או ב"מנחם עמו ישראל בבניין ירושלים". הרי"ף (ברכות לה ע"ב) כתב שבשבת פותחים את הברכה ב"נחם" ומסיימים אותה ב"מנחם עמו ישראל בבניין ירושלים". בטור (או"ח קפ"ח) משמע שלדעתו זהו נוסח מיוחד לשבת, אך הבית יוסף כתב שאולי זה היה נוסח הרי"ף גם בימות החול.

רבנו אפרים הקשה על נוסח הרי"ף - "מנחם עמו ישראל בבניין ירושלים" - שהוא חתימה כפולה, האסורה לפי ההלכה. תלמידי רבנו יונה (ברכות לה ע"ב) הציעו לשלב את הנחמה בחתימה באופן אחר: "ונחמנו בציון עירך כי אתה בעל הנחמות, ברוך אתה ה' בונה ירושלים". הרא"ש (ברכות פ"ז סימן כב) כתב שיש המסבירים שנוסח הרי"ף אינו חתימה כפולה, משום שהכול אחד הוא: בקשה שינחם ה' את עמו ישראל על ידי בניין ירושלים. אך רבנו יונה טען שגם זו חתימה כפולה (מה שאין כן בנוסח "מנחם ציון בבניין ירושלים", שציון וירושלים אחת הן).

השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם:

"נוסח ברכה זו פותח בה: רחם ה' אלהינו, או נחמנו ה' אלהינו, וחותם בה: בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים; ואין לשנות הנוסח משבת לחול"                                        

                                               (או"ח קפ"ח, ד).

אך הגר"א (שם) פסק כרי"ף, שבחול יאמר "רחם" ובשבת יפתח ב"נחמנו" ויסיים "מנחם".

המשנה ברורה (שם ס"ק ח) כתב שלפי שיטת השולחן ערוך גם אם פתח ב"רחם" מותר לחתום ב"מנחם", כיוון שהעניין אחד. אך יש אחרונים שמחמירים בזה וסבורים שהחתימה צריכה להיות מעין הפתיחה ממש. והוסיף (שם ס"ק ט) שאם אומר בחול "רחם", צריך לנהוג כך גם בשבת.

הרמ"א (שם) כתב, בעקבות המרדכי, שנוהגים לחתום "בונה ברחמיו ירושלים". וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק יא) שהוא מעין הפתיחה ממש, שמזכיר גם בחתימה רחמים. אך לכולי עלמא אין זה מעכב כלל. ולמעשה, בני ספרד נוהגים לחתום "בונה ירושלים" (יביע אומר או"ח ח סימן יא), ובני אשכנז נוהגים לחתום כדברי הרמ"א, "בונה ברחמיו ירושלים".

ב. סעודת שבת שנסתיימה במוצאי שבת

בשבת וביום טוב מזכירים את היום בברכה השלישית של ברכת המזון. נוסח האזכרה בשבת הוא "רצה והחליצנו", וביום טוב - "יעלה ויבוא". המגן אברהם (קפ"ח ס"ק ה) פסק שאם אמר "רצה והחליצנו" או "יעלה ויבוא" בברכה אחרת - לא יצא. בחנוכה ובפורים מזכירים "על הנסים" בברכה השנייה של ברכת המזון.

הרא"ש (בתשובותיו כלל כב סימן ו) נשאל מה הדין באדם שהתחיל לאכול סעודה שלישית בשבת וסיים במוצאי שבת. ופסק שלא יזכיר שבת כלל, כיוון שבשעת הברכה אין זו שבת אלא יום חול. משם למד הטור (או"ח תרצ"ה) גם לגבי אזכרת "על הנסים" בסעודת פורים שנמשכה למוצאי פורים. אך הגהות מיימוניות (הלכות מגילה פ"ב) כתב בשם מהר"ם שמזכירים במקרה זה "על הנסים". ובשו"ת מהרי"ל (סימן נו) כתב שכן המנהג הן לגבי שבת והן לגבי פורים, להזכיר את המועד בברכה גם אם הסעודה נתארכה למוצאי היום. וכן כתב האורחות חיים. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, י): "היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה".

כתב המגן אברהם (שם ס"ק יז) שאם כבר התפלל ערבית - אפילו מבעוד יום - אינו מזכיר בברכת המזון את שבת, שהדבר נראה כסתירה פנימית ("תרתי דסתרי"). וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק לב). וכן הדין אם כבר הבדיל על הכוס באמצע הסעודה; ונחלקו מה הדין אם רק אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (פסקי תשובות קפ"ח, כ).

ג. ראש חודש ויום טוב במוצאי שבת

מה הדין כאשר ראש חודש או יום טוב חלים במוצאי שבת? האם מזכירים "יעלה ויבוא" (כמו ביום א') - או "רצה" (כמו בשבת)? הב"ח פסק שמזכירים רק "רצה", כי הולכים אחר התחלת הסעודה. מהר"ש מלובלין פסק שמזכירים רק "יעלה ויבוא", שהולכים אחר סיום הסעודה. הט"ז (קפ"ח ס"ק ז) כתב שמזכירים גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא". ואין בזה תרתי דסתרי, כי אכן אותה סעודה הייתה בזמן שתי קדושות (וכן פסק בספר ברכת ה' ח"ב פרק ה, לב). ויש שביארו שלדעתו דין זה שייך דווקא ב"יעלה ויבוא", משום שמקדימים לו את "רצה", כשם שקדושת שבת קדמה לקדושת ראש חודש ויום טוב; אך במקרה מקביל בפורים ובחנוכה אין מזכירים "על הנסים", משום שמופיע בברכת המזון לפני "רצה", שלא כסדר הזמנים.

המגן אברהם (שם ס"ק יח) חשש לתרתי דסתרי, ולכן פסק שיזכיר במקרה זה רק "יעלה ויבוא". אך במקרה מקביל בחנוכה לא יזכיר "על הנסים" (אלא "רצה"), משום שאזכרה זו אינה חובה.

המשנה ברורה (שם ס"ק לג) הביא הן את דעת הט"ז והן את דעת המגן אברהם. ונראה שנטה לדעת המגן אברהם, שאם נמשכה הסעודה השלישית למוצאי שבת שהוא ראש חודש - יזכיר רק "יעלה ויבוא" (אלא אם כן סיים את אכילת הלחם לפני הלילה, שאז מזכיר רק שבת[1]). הגר"ע יוסף פסק כסברת הב"ח, שיזכיר רק "רצה" (יחווה דעת ח"ג סימן נה).

ג. ברכה מעין שלוש

השולחן ערוך (או"ח ר"ח, יב) פסק שיש להזכיר מעין המאורע גם בברכה מעין שלוש, וזאת בשבת, ביום טוב ובראש חודש, אבל לא בחנוכה ובפורים.[2] וביארו האחרונים שמזכירים בשבת בלשון "ורצה והחליצנו" וביום טוב ובראש חודש בלשון "וזכרנו לטובה".

ובדיעבד יצא ידי חובה גם אם לא הזכיר (משנה ברורה שם ס"ק נח; ועיין בנימוקיו בשער הציון שם ס"ק ס).

כתבו האחרונים שאם אכל סעודה שלישית וסיים את הסעודה במוצאי שבת, ומברך עליה ברכה מעין שלוש, אינו מזכיר מעין המאורע (פסקי תשובות ר"ח, יח; והוא הדין ליום טוב ולראש חודש).

ד. שכח אזכרת היום ונזכר בסוף ברכה שלישית

הגמרא דנה בנוגע לאדם ששכח להוסיף את אזכרות היום בברכת המזון:

"טעה ולא הזכיר של שבת, אומר: ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך מקדש השבת... טעה ולא הזכיר של יום טוב, אומר: ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, ברוך מקדש ישראל והזמנים"           

                                             (ברכות מט ע"א).

הגמרא מציינת נוסח מקוצר שאומר בשבת וביום טוב, אם שכח "רצה והחליצנו" או "יעלה ויבוא" (ועדיין לא התחיל את ברכת הטוב והמיטיב). וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ו). כתב המשנה ברורה (שם ס"ק טז), שאפילו אם ספק לו האם הזכיר או לא - אומר את הברכה המקוצרת הנוספת, משום שמן הסתם אמר כהרגלו בימות החול (שער הציון שם ס"ק יב).

הט"ז (שם ס"ק ד) כתב שאם אינו זוכר את נוסח הברכה המקוצרת - יחזור לראש. אך אם יודע את הפתיחה והסיום, אף שאינו יודע את שאר הנוסח כראוי - יברך ברכה זו. וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק יז).[3]

כתב המשנה ברורה (שם ס"ק כב), שאם לאחר שדילג על אזכרת היום התחיל לומר את חתימת הברכה השלישית, ואמר רק: "ברוך אתה" - ברור שיחזור ויאמר "רצה" או "יעלה ויבוא", ולאחר מכן יחתום כמנהגו. ואם נזכר רק אחרי שאמר "ברוך אתה ה'", ימשיך: "למדני חוקיך", ויחזור ל"רצה" או ל"יעלה ויבוא".

הטור (שם) כתב בשם הראב"ד שכאשר צריך לומר את ברכת ההשלמה, יאמרנה בלא שם ומלכות. אך הרשב"א (ברכות מט ע"א) ותלמידי רבנו יונה (ברכות לו ע"א) כתבו שאומר ברכה זו בשם ובמלכות (אף שאם אומר "רצה והחליצנו" או "יעלה ויבוא" במקומם אינו מזכיר שם ומלכות, משום שאז נספחים לברכה אחרת). וכן דייק הבית יוסף ברי"ף וברמב"ם. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ו).

אלו הנוסחים שמזכיר השולחן ערוך: בשבת - "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת". ביום טוב - "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה, את יום חג פלוני הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים". ביום טוב שחל בשבת - "...שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה, את יום חג פלוני הזה, ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים". וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כ) שאם בשבת שהיא גם יום טוב שכח להזכיר רק אחד מהם, מזכיר בברכת ההשלמה רק את זה ששכח.

בחנוכה ובפורים, אם שכח להוסיף בברכת המזון "על הנסים", וכבר סיים את הברכה - אינו חוזר ואף אינו משלים (שולחן ערוך או"ח תרפ"ב, א; תרצ"ה, ג). אך נכון להוסיף בברכות "הרחמן" ולומר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם וכו' (רמ"א או"ח קפ"ז, ד; תרפ"ב, א).

הגמרא (ברכות מט ע"א) מביאה בשם רב גידל את נוסח ברכת ההשלמה אם שכח להזכיר "יעלה ויבוא" בראש חודש: "ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזיכרון". אלא שיש לרב גידל ספק חותמים את הברכה בשם ובמלכות. בה"ג פסק שיש לחתום בברכת ההשלמה בראש חודש. וכן כתב הרא"ש (ברכות פ"ז סימן כג) בשם ר"י. אך הרי"ף (ברכות לו ע"א) והרמב"ם (הלכות ברכות ב', יג) כתבו שלא לחתום. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ז), שאינו חותם. ביאור הלכה (שם) כתב שבכל זאת בפתיחת הברכה צריך לומר שם ומלכות. וכן נוהגים האשכנזים; אך הספרדים נוהגים שלא לומר שם ומלכות אף בפתיחה, כמשתמע מסתימת השולחן ערוך (יביע אומר או"ח ו סימן כח).

פסק השולחן ערוך (קפ"ח, ז) שאף בליל ראש חודש, אם שכח "יעלה ויבוא" בברכת המזון, ונזכר מיד בתום הברכה השלישית - מוסיף את ברכת ההשלמה "אשר נתן..." (אף שלעניין "יעלה ויבוא" שבתפילת ראש חודש יש חילוק בין הלילה ליום).

פסק רבנו יוסף (מרדכי ברכות רמז קעו) שאם ראש חודש חל בשבת, והזכיר רק את השבת, וכבר התחיל "הטוב והמיטיב" - אין מחזירים אותו; שאין חובת אכילה בראש חודש, ולכן אם שכח להזכירו אינו חוזר. ורבנו יחיאל בן הרא"ש חלק, וכן חלק עליו גם הרשב"א (ברכות מט ע"ב); שהרי חייב לאכול סעודה זו מחמת דיני שבת, וממילא חייב להזכיר בברכתה גם את העובדה שמדובר בראש חודש.[4] השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ז) פסק כדעת רבנו יוסף, שאינו חוזר במקרה זה. ונימק בבדק הבית שספק ברכות להקל.

והוסיף הטור שלכולי עלמא אם שכח גם של שבת, ונזכר לפני "הטוב והמיטיב", כולל גם את ראש חודש בברכת ההשלמה "אשר נתן". וכן אם כבר פתח בברכת "הטוב והמיטיב", וחוזר לראש, מזכיר הן שבת והן ראש חודש. והשולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ז) הביא דעתו כסתם, אך הוסיף שיש מי שאומר שאם שכח את שניהם הרי בברכת ההשלמה אכן מזכיר שניהם, אך חותם רק בשל שבת (שהרי בברכת ההשלמה של ראש חודש אין חותמים בשם ובמלכות). ופסק המשנה ברורה (שם ס"ק ל), כמשתמע מסתימת השולחן ערוך, שאם אומר ברכת ההשלמה - מזכיר בחתימה הן את שבת והן את ראש חודש (כיוון שממילא חותם בשם ובמלכות בשביל שבת, אין מניעה להזכיר גם את ראש חודש).

המגן אברהם (שם ס"ק יג) טען שאם שכח רק של שבת, ונזכר לפני "הטוב והמיטיב", מזכיר רק את שבת בברכת ההשלמה "אשר נתן". אך אם חוזר לראש - מזכיר את שניהם. וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק כט).

עוד כתב המגן אברהם (שם ס"ק יג) שבשבת חנוכה אם חוזר לראש אינו מזכיר את חנוכה, שהרי הזכרתה אינה חובה. אך פרי מגדים ושער הציון (שם ס"ק כא) פקפקו בדבריו.

ה. שכח אזכרת היום ונזכר בזמן הברכה הרביעית או בסופה

האמורא שמואל קובע: "טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה - מחזירין אותו, בברכת המזון [= וכבר אינו יכול לומר את ברכת ההשלמה] - אין מחזירין אותו" (ברכות מט ע"ב). מה פשר ההבחנה הזו? הגמרא שם מסבירה: תפילת ראש חודש היא חובה, ולכן אם שכח "יעלה ויבוא" מחזירים אותו; סעודה בראש חודש אינה חובה, ולכן אם שכח "יעלה ויבוא" - אין מחזירים אותו. לעומת זאת, בשבת ויום טוב הסעודה היא חובה, ולכן אם שכח להזכיר את היום בברכת המזון - חוזר לראש הברכה.

הראשונים ביארו שאמנם אסור להתענות בראש חודש, אך אינו חייב לאכול דווקא פת. וממילא - אינו חייב לברך ברכת המזון. ולכן אם שכח להזכיר ראש חודש - אינו חייב לחזור, מה שאין כן בשבת וביום טוב. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ו-ז).

מכאן משתמע שבאזכרת היום בברכת המזון יש שני דינים: "רצה" ו"יעלה ויבוא" מתפקדים כביטוי לקדושת היום (ורובד זה אינו מעכב בדיעבד), אך הם גם חלק מאופי הסעודה (ורובד זה מעכב אף בדיעבד). הממד המשמעותי יותר של אזכרת היום בברכת המזון אינו ביטוי לעצם קדושת היום, אלא חלק מעיצובה של סעודת היום: סעודת שבת היא סעודה שבה אוכלים לחם ומזכירים את היום בברכת המזון על הלחם. כיוון שאין חובה לאכול סעודת ראש חודש, הרי רובד זה אינו קיים בברכת המזון בראש חודש, ואין לחזור אם שכח את האזכרה.

הרשב"א והתוספות בסוכה (כז ע"א) כתבו שלפי זה צריך לחזור דווקא בסעודת ליל יום טוב הראשון של פסח וסוכות, שבהם יש חובת סעודה; אך לא בסעודות יום טוב אחרות. וכן פסק הגר"ע יוסף (יחווה דעת ח"ה סימן לו). אך התוספות בברכות (מט ע"ב) כתבו שבכל יום טוב יש חובת סעודת פת בלילה ובבוקר. וכן כתבו הר"ן (סוכה יב ע"ב) והמרדכי (ביצה רמז תרסט). וכן דייק המגן אברהם (קפ"ח ס"ק ט) מסתימת השולחן ערוך שבכל יום טוב יש לחזור אם שכח יעלה ויבוא, בסעודת הלילה וגם בסעודת היום. וכן הסכמת הפוסקים האשכנזים, וחלק מן הספרדים (שמש ומגן ח"א סימן יג).

הראב"ד (הלכות ברכות ב', יב), תלמידי רבנו יונה (ברכות לו ע"א) והרשב"א (ברכות מט ע"ב) כתבו שאם נזכר באמצע הברכה הרביעית (ברכת "הטוב והמיטיב": "ברוך... האל אבינו מלכנו..."), אינו צריך לחזור לראש ברכת המזון, אלא די שיחזור לתחילת הברכה השלישית ("בונה ירושלים") ולהשלים בה את האזכרה ששכח. אך הרמב"ם (הלכות ברכות ב', יב), הרא"ש (ברכות פ"ז סימן כג) ורש"י חלקו עליהם, וטענו שכיוון שסיים את הברכה השלישית והתחיל את הברכה הרביעית - צריך לחזור לראש. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ו).

הרא"ש נימק את דינו בסברה שכל שלוש הברכות הראשונות - ברכה אחת הן. ועל פי זה פסק המגן אברהם (שם ס"ק ח) שבכל מקום שטעה בברכות הראשונות - חוזר לראש ברכת המזון כולה.[5] אך הפרי מגדים וביאור הלכה כתבו שמדברי רש"י עולה סברה אחרת לדין חזרה לראש - שסיום שלוש הברכות הראשונות דינו כעקירת רגליים שבתפילה. ולפי זה אם טעה באחת הברכות הראשונות יחזור רק לתחילת אותה ברכה. וכתב ביאור הלכה שדין המגן אברהם צריך עיון גדול למעשה. 

כתב החיי אדם (כלל מז, יח) שאם אמר בתחילת הברכה הרביעית רק: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם", ימשיך מיד את ברכת ההשלמה: "אשר נתן שבתות למנוחה...". ואחר כך יברך ברכת "הטוב והמיטיב" כראוי. המשנה ברורה (קפ"ח ס"ק כג) הביא דבריו, אך בביאור הלכה פקפק בדין זה, משום שברגע שהתחיל את הברכה הרביעית - הסיח דעתו משלוש הברכות הקודמות.

ו. מועדים אחרים

חול המועד

סמ"ג (עשין כז) כתב שחול המועד דינו כראש חודש. אך התשב"ץ (סימן ריד) כתב שבחול המועד צריך לחזור על הברכה (אם שכח להזכיר) רק בסעודת הלילה והבוקר (אך לא בסעודה אחרת). ורבנו ירוחם כתב שמהרמב"ם משתמע שאמנם צריך לאכול בחול המועד שתי סעודות בכל יום, אך יכול לאכול בהן פירות (ולכן אם בחר לאכול לחם, ושכח בברכה "יעלה ויבוא", אינו צריך לחזור).

השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ז) פסק כסמ"ג, שחול המועד דינו כראש חודש.[6] הגר"א נטה לדעת החולקים, אך הודה שאין זה מוכרח.

המשנה ברורה (שם ס"ק כז) כתב שדין חול המועד כדין ראש חודש לא רק לעניין זה שאינו חוזר, אלא גם לעניין זה שאם נזכר לפני "הטוב והמיטיב" יאמר את ברכת ההשלמה בלי חתימה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שנתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה".

ראש השנה ויום הכיפורים

כתב המשנה ברורה (קפ"ח ס"ק יט), בעקבות המגן אברהם (שם ס"ק ז), שבראש השנה אין אומרים בברכת ההשלמה "לששון ולשמחה", וזהו הנוסח הנאמר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שנתן ימים טובים לעמו ישראל, את יום הזיכרון הזה". ואינו חותם, בדומה לראש חודש. אך הרבה אחרונים הסכימו שמוסיף וחותם: "ברך אתה ה', מקדש ישראל ויום הזיכרון". וכן הלכה.

הוסיף המשנה ברורה (שם ס"ק יט) שלדעת המגן אברהם אם שכח בראש השנה וכבר התחיל "הטוב והמיטיב" - אינו חוזר כלל, כמו בראש חודש. והאליה רבה חולק עליו וסבור שחוזר.

כתב עוד המשנה ברורה (שם ס"ק יט) שחולה האוכל ביום הכיפורים, שצריך לומר "יעלה ויבוא", אם שכח וכבר התחיל "הטוב והמיטיב" - אינו צריך לחזור, כמו בראש חודש. אך אם נזכר לפני "הטוב והמיטיב", יש אומרים שצריך לומר: "ברוך שנתן ימים קדושים לישראל את יום הכיפורים הזה" בלי חתימה. אך מסתבר כדעת האומרים שחז"ל לא תיקנו ברכה מיוחדת למי ששכח להזכיר את יום הכיפורים בברכת המזון, ולכן אינו חוזר ואינו מזכיר.

ז. שכח להזכיר שבת בסעודה שלישית

הראשונים הסתפקו מה דין אדם ששכח להזכיר שבת בברכת המזון של סעודה שלישית. וכתב הטור (או"ח קפ"ח) בשם אחיו רבנו יחיאל שהדבר תלוי במחלוקת אם חייבים פת בסעודה שלישית. לדעת רבנו תם, שדי במיני תרגימא, אם אכל פת ושכח להזכיר שבת בברכה - אינו חוזר, שהרי זה דומה לראש חודש, שאין חייבים בו סעודת פת. אך לדעת הסוברים שצריך פת בסעודה שלישית - אם שכח להזכיר שבת עליו לחזור (שהרי זה דומה לשתי סעודות השבת הראשונות).

השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ח) פסק: "סעודה שלישית בשבת, דינה כראש חודש". הט"ז (שם ס"ק ו) והמגן אברהם (שם ס"ק טז) ביארו שאמנם בסימן רצ"א פסק השולחן ערוך שסעודה שלישית טעונה פת, בכל זאת כאן פסק שאם שכח להזכיר בברכתה - אינו חוזר, מחמת ספק ברכות להקל, שמא אינה טעונה פת. ובכל אופן, אם נזכר לפני שהתחיל "הטוב והמיטיב" - אומר את ברכת ההשלמה "אשר נתן".

הפרי מגדים (שם משב"ז ס"ק ו) כתב שבמקרה זה, אם לא נזכר לפני שהתחיל "הטוב והמיטיב", יוסיף "רצה" בברכות "הרחמן".

כתבו התוספות (ברכות מט ע"ב) שאם אכל בשבת גם סעודה רביעית ובה שכח להזכיר בברכה - ודאי אינו חוזר. וכתב המגן אברהם (קפ"ח ס"ק טז) שאף כאן אם נזכר לפני שהתחיל "הטוב והמיטיב" - אומר את ברכת ההשלמה. וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק כו, לא), והוסיף שהוא הדין ביום טוב, שאם אכל עוד סעודות מלבד אלו שמחויב בהן, ושכח "יעלה ויבוא" - אינו חוזר; ואם נזכר לפני "הטוב והמיטיב" יאמר את נוסח ברכת ההשלמה.

ביאור הלכה דייק במגן אברהם שבסעודות נוספות שאינן חובה, אם אומר את ברכת ההשלמה - אינו חותם, כדין ראש חודש. אך ביאור הלכה עצמו דחה זאת, וטען שבשבת וביום טוב נוסח ברכת "אשר נתן" כולל תמיד גם חתימה.[7]

כתב הכלבו: שלושה שאכלו בשבתות ויו"ט, ושכחו להזכיר מעין המאורע והם צריכים לחזור לראש ברכת המזון, יברך כל אחד בפני עצמו, ולא יזמנו שוב, כי ידי חובת זימון כבר יצאו. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ח, ט). והוא הדין בעשרה (פסקי תשובות קפ"ח, יח).

 

 



[1] וכן נוהגים רבים להחמיר, כדי לצאת ידי כל השיטות; ועיין בפסקי תשובות קפ"ח, כא ובהערה 81 שם, שהולכים בזה אחר צאת הכוכבים ולא אחר השקיעה.

[2] וביאר הגר"א שבברכת המזון מזכירים את חנוכה ופורים רק מחמת המנהג - ובנוגע לברכה מעין שלוש אין מנהג.

[3] אמנם, בביאור הלכה הסתפק שמא עדיף לומר לפני "הטוב והמיטיב" את הנוסח המלא של "רצה" או "יעלה ויבוא".

[4] הטור (או"ח קפ"ח) הביא ראיה לדעתם מדין יום הכיפורים, שאם חל בשבת, ושכח להזכיר את שבת בתפילת נעילה - מחזירים אותו, אף שתפילה זו אינה מחמת שבת אלא מחמת יום הכיפורים (עיין פרישה ס"ק כח). אמנם, לכאורה אין זה דומה; אזכרת המועד בברכת המזון אינה דין בברכה, ואף לא דין במועד, אלא דין בסעודה (כפי שנראה להלן). ואם לא הזכיר ראש חודש, הרי לכל היותר אפשר לומר שלא הצליח לעצב את הסעודה כסעודת ראש חודש - ומה בכך?! (הט"ז [ס"ק ה] נימק אחרת: שגם ביום הכיפורים, אם שכח להזכיר שבת בנעילה - בדיעבד אינו חוזר. גם הגר"א נימק אחרת: בשבת יש דין חזרה אם שכח הזכרתה בתפילותיה, בעוד בסעודות ראש חודש אין דין חזרה כלל).
הרשב"א, רבנו יחיאל ואחיו בעל הטורים אולי סברו שאם לא בירך ברכת המזון כהלכתה, עם כל אזכרות המועד הנחוצות, הפקיע מסעודה זו שם סעודה, ואינה אלא אכילה גרידא - ואפילו ידי חובת סעודת שבת לא יצא.

[5] והעיר הט"ז (שם ס"ק ח) שבכל מקום שטעה בברכה הרביעית - חוזר רק לתחילת אותה ברכה. וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק כד).

[6] הרמ"א (שם) העלה אפשרות שאם שכח - יזכיר חול המועד בתוך "הרחמן", אך כתב שאין נוהגים לעשות זאת, משום שב"יעלה ויבוא" יש אזכרת שמות, ואין לאמרם לבטלה. המגן אברהם (שם ס"ק יא) פקפק בנימוק זה: "צריך עיון, דאומרים כל היום תחינות שיש בהן הזכרת שמות, ולמה ייגרע זה? דדווקא ברכה לבטלה אסור". ביאור הלכה הביא אחרונים שהשיבו שכאשר אומר יעלה ויבוא וכוונתו לצאת בזה ידי חובה, דומה הדבר לברכה לבטלה.

[7] הגר"ע יוסף (יביע אומר או"ח ו סימן כח) כתב שאם נזדמנה לו ברכת ההשלמה "אשר נתן" בסעודה שלישית, אין לדלג על האזכרה מחמת חשש ברכה לבטלה, כיוון שיש גם חשש הפוך: שמא אם לא יזכיר לא יצא ידי חובתו, ובירך לבטלה. אך הוסיף שנשים לא יברכו בסעודה שלישית "אשר נתן" בשם ובמלכות, כדי לחשוש לדעות שאינן חייבות בסעודה שלישית.