שיעור 27 - `עני המהפך בחררה`

  • הרב בנימין תבורי

"עני המהפך בחררה" / הרב בנימין תבורי

שיעור 27: קידושין נט.

מקורות:

1. קידושין נט. "רב גידל" עד "ארעא דרבנן", תוספות ד"ה עני, ריטב"א ד"ה הא דאמרינן עני.

2. בבא בתרא כא:, תוספות ד"ה מרחיקין; בבא בתרא נד: "אמר רב יהודה" עד "זכה", רשב"א שם.

שאלות:

1. מהו אופיו של דין "עני המהפך בחררה"? האם זהו דין מוסרי או שמא יש לו אחיזה בעולם המשפטי? אם עבר אדם על דין עני המהפך בחררה - כיצד יוכל לכפר על מעשהו? האם הוא נדרש להחזיר את החפץ?

2. באילו תחומים ניתן ליישם דין זה? האם יכולה שאלה זו להתקשר לשאלה הקודמת?

3. מהן ההשלכות של המקרה בבבא בתרא כא:? כיצד יסביר רבנו תם את המקרה הזה? מהן ההשלכות של ההסברים השונים?

"רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא. אזל רבי אבא זבנה. אזל רב גידל קבליה לרבי זירא, אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא... אמר ליה [ר' יצחק נפחא]: עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי? אמר ליה: נקרא רשע! ואלא מר מאי טעמא עבד הכי? אמר ליה: לא הוה ידענא. השתא נמי ניתבה ניהליה מר! אמר ליה: זבוני לא מזבנינא לה, דארעא קמייתא היא ולאמסמנא מילתא; אי בעי במתנה - נישקליה" (נט.).

רבי אבא הקדים בלא יודעין את רב גידל בקניית קרקע שרב גידל התעסק בקנייתה. הוא גילה שעבר על האיסור - הידוע בכינויו "עני המהפך בחררה" - בעקבות תלונתו של רב גידל, והסכים לתת לו אותה במתנה אך לא למכרה לו, משום שמכירת הקרקע הראשונה נחשבת לסימן רע.

1. היקף הדין

נחלקו רש"י ורבנו תם באשר להיקף דין עני המהפך בחררה. לדעת רש"י הדין איננו נוגע רק להקדמת העני בעסקה שהוא מנסה לבצע אלא גם בהקדמתו בזכייה מן ההפקר. רבנו תם חולק ומחדש הגבלה בדין עני המהפך בחררה: "ואומר רבינו תם דאיסור דמהפך דנקט הכא לא שייך אלא דוקא כשרוצה העני להרויח בשכירות או כשרוצה לקנות דבר אחד וחבירו מקדים וקונה, והוי דומיא דרב גידל, ומשום הכי קאמר דנקרא רשע, כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו - ילך וישתכר במקום אחר. אבל אם היתה החררה דהפקר - ליכא איסור, שאם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת" (תוד"ה עני). כלומר: הקדמת העני בעסקה אסורה, שכן המקדים יכול היה למצוא עסקה אחרת במקום אחר; אך אין איסור בהקדמתו בזכייה מן ההפקר, שהיא ייחודית וחד-פעמית ועל כן יש לכולם זכות שווה להתמודד עליה.

רבנו תם מביא ראיה לדבריו מן המשנה בבבא מציעא י. "ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה". מי שנפל על המציאה לא ידע שאין הוא זוכה בה בדרך זו, וברור שהוא אכן התכוון לזכות בה. מדוע, אם כן, אין כאן דין עני המהפך בחררה? מכאן - מוכיח רבנו תם - שאין דין עני המהפך בחררה במציאה. ראיה זו בעייתית, כמובן, שכן הגמרא שם דנה אך ורק בדיני הקניין המשפטיים, ואין בה אישור לצדק המוסרי שבמעשה. בהמשך שיעורנו נשוב ונתייחס לנקודה זו, ובינתיים נסתפק בכך שרבנו תם הבין כי מן המשנה שם עולה שהזכייה במציאה נכונה גם מבחינה מוסרית (ר"ן בחידושיו על הרי"ף).

תוספות מקשים על רבנו תם מן הגמרא בבבא בתרא כא: האוסרת על דייג לפרוש את רשתו סמוך לרשתות חברו: לכאורה הגמרא מיישמת כאן את דין עני המהפך בחררה במקרה של הפקר!

לקושיה זו תירוצים רבים. רמב"ן (בבא בתרא נד: וכא:) מסביר שהדייג הראשון כבר זכה בדגים, שכן הם כבר נלכדו במצודתו, ועל כן יש כאן גזל ממש, ואף קצות החושן (סימן רפ"ג סעיף ד) צועד בדרך דומה וטוען שבשחיית הדגים לכיוון מצודתו של הדייג הראשון הם נקנו לו בקניין משיכה עוד קודם שנלכדו ממש.

תוספות בבבא בתרא מסבירים כי היתרו של רבנו תם הוא רק בזכייה ייחודית וחד-פעמית, שלא ניתן למצוא כמותה במקום אחר; אך המקדים את חברו בדבר שיוכל לזכות בו במקום אחר - נקרא רשע, שהרי יכול היה להשיג אותו דבר בלי לסכל את מאמצי חברו. על פי הסבר זה החילוק בין הפקר לבין עסקות רגילות איננו מבוסס על זהות החפץ - הפקר או רכוש העומד למכירה- אלא על שכיחותו - על האפשרות להשיג כמותו במקום אחר; ודבר שזהותו הממונית היא הפקר אך איננו חפץ ייחודי וניתן למצאו במקום אחר - דינו כדין כל עסקה ואסור להקדים את המשתדל בו. ומסיבה זו אסור לדוג במקום שדייג אחר כבר פרש את מצודתו - שהרי יש דגים גם במקומות אחרים. על פי הסבר זה יש לדון, כמובן, גם במקרה ההפוך - בעסקה שיש לה אופי של הפקר, כגון חפץ ייחודי שאין כמותו.

תוספות בסוגייתנו מחלקים בין זכייה בחפץ מסוים לבין התערבות בפרנסתו של אדם: אסור להשיג את גבולו של הזולת בתחום פרנסתו גם כאשר החפץ מבחינת זהותו הוא חפץ שמותר להיאבק עליו.

התירוץ האחרון שמביאים תוספות לקושיה על רבנו תם הוא תירוצו של אביו, רבנו מאיר: "ועוד אומר רבינו מאיר, אביו של רבינו תם, דמיירי בדג מת, שכן דרך הדייגים להשים במצודות דג מת, והדגים מתאספים שם סביב אותו הדג, וכיון שזה פירש מצודתו תחילה, ועל ידי מעשה שעשה זה מתאספים שם סביב, ודאי אם היה חבירו פורש הוה כאילו גוזל לו". מדברי רבנו מאיר עולה כלל נוסף בדין עני המהפך: אם אדם טרח ביצירת מצב מסוים שממנו יוכל להפיק תועלת ממונית - אסור לחברו להשתמש במצב זה ולהרוויח על חשבון מי שיצר אותו.

על פי עיקרון זה ניתן להסביר את דברי רשב"ם בבבא בתרא נד:. הגמרא שם אומרת כי בתהליך קניין קרקע מגוי יש (מסיבות הקשורות בדיני הקניינים) שלב מסוים שבו הקרקע כבר יצאה מבעלותו של הגוי אך טרם נכנסה לבעלותו של היהודי, ובאותו פרק זמן יכול כל אדם לזכות בקרקע. ברם, מזהיר רשב"ם, "האי שני רשע מיקרי, דכיון דיהב לוקח ראשון זוזי, לא גרע מעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה, דמיקרי רשע ההוא אחר". על פי תירוצו של רבנו מאיר מתיישבים דברי רשב"ם גם עם שיטת רבנו תם: אמנם מבחינה משפטית הקרקע היא הפקר, אך הזוכה בה נקרא רשע מפני שהאפשרות לזכות בקרקע נוצרה על ידי זה שהשתדל לקנותה, ולו הזכות המוסרית עליה.

סיכום:

הגמרא אוסרת להתערב בעסקה ולזכות בחפץ במקום מי שהיה עסוק בקנייתו. לדעת רש"י דין זה נוהג הן ביחס לעסקות והן ביחס לזכייה מן ההפקר, ואילו רבנו תם סבור כי מותר לזכות בהפקר שאדם אחר כבר מנסה לזכות בו. בעקבות הגמרא בבבא בתרא האוסרת על דייג לפרוש את מצודתו סמוך למצודת חברו חידדנו את דברי רבנו תם והסברנו שחילוקו אינו בין חפצי הפקר לבין חפצים שאינם הפקר אלא בין חפצים שניתן להשיגם בדרך אחרת לבין חפצים ייחודיים. הסבר נוסף שהעלינו היה שאם העני הוא שיצר את האפשרות לזכות אסור לשלול ממנו את הזכייה גם כאשר מדובר בהפקר.

2. יישומים הלכתיים של דין עני המהפך בחררה

תוספות בקידושין נט. מסיקים: "ומכאן נראה למהר"ר יצחק שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעל הבית שיש לו מלמד אחר בביתו כל זמן שהמלמד בביתו, שמאחר שהוא שכיר שם, ילך המלמד במקום אחר להשתכר שם, אם לא שיאמר בעל הבית דאין רצונו לעכב המלמד שלו". כלומר: דין עני המהפך רלוונטי גם לגבי מלמד, ואסור לו להשכיר עצמו לבעל בית שכבר יש לו מלמד. פסיקה זו ברורה לפי שיטת רש"י, שדין עני המהפך בחררה איננו מוגבל לעסקה רגילה דווקא. לפי שיטת רבנו תם נצטרך לסווג את המקרה באחת הקטגוריות שהעלינו לעיל: נוכל לומר שדין עני המהפך קיים כאן מפני שהמלמד השני מחבל בפרנסתו של המלמד הראשון או, לחלופין, מפני שהשקעת הזמן והמרץ בתלמיד נחשבת במידה מסוימת כיצירת מצב שניתן להרוויח ממנו ועל כן אסור למלמד השני לנצל מצב זה (המהרי"ט על אתר מפתח אפשרות זו).

השאלה ההלכתית המרכזית בנושא היא אם ניתן להכריח את הרשע שנטל את החררה להשיבה לעני. ריטב"א (בסוגייתנו) ורמב"ן (בבא בתרא נד.) אומרים בשם רבנו תם כי מי שנקרא רשע, בית דין כופים אותו לתקן את העוול שעשה. הר"ן (בסוגייתנו) מעיר שראייתו של רבנו תם מבבא מציעא איננה עומדת אלא אם נניח שיש חובת השבה, שכן הגמרא שם אמרה רק מי זוכה במציאה, ועל מנת ללמוד מכאן על דין עני המהפך בחררה חייבים להניח שקיים קשר ישיר בין שאלת הצדק לבין שאלת הבעלות (וזו התשובה השנייה לקושיה על רבנו תם מן הסוגיה בבבא מציעא).

ברם, ריטב"א דוחה את דברי הר"ן ומעיר שבסוגייתנו לא השיב רבי אבא את הקרקע לרב גידל משום שהייתה זו קרקעו הראשונה, ואם אכן קיימת חובת השבה - לא הייתה לרבי אבא בררה בדבר! ניתן ליישב את דברי רבנו תם ולומר שבסיסה של חובת ההשבה היא בהגדרת האדם כרשע, ושוגג (כרבי אבא) - אפשר שאיננו מוגדר רשע (עיין פתחי תשובה חושן משפט סימן רל"ז סעיףב).

המאירי (על אתר) טוען שאמנם ראוי להשיב, אך אין חיוב מעיקר הדין. מדברי ריטב"א, מכל מקום, ברור שלדעתו רבנו תם סובר שיש חובת השבה מן הדין, הנובעת מזכויות ממוניות שיש למהפך בחפץ (שקיימות, כמובן, גם אם לא היה הנוטל מודע למעשיו). הגר"מ פיינשטיין (איגרות משה חושן משפט חלק א תשובה ס') נוקט בתפישת ריטב"א בדברי רבנו תם למרות הקושיה מסוגייתנו - מדוע לא השיב רבי אבא את הקרקע מידית.

במקרה שיהודי קנה שדה מנכרי (בבא בתרא נד:) והיה שלב ביניים שבו יכול כל אדם לזכות בשדה פסקו הרמב"ם, הרא"ש ורבנו יונה כי אם אכן זכה מישהו בשדה - עליו להשיבה.

סיכום:

יש ארבע שיטות באשר לקיומה של חובת השבה: א. המאירי סובר כי ראוי להשיב, אך אין זו חובה משפטית אלא מידת חסידות; ב. דעת רבנו תם לפי הסברו של ריטב"א (וקיבל את דבריו הגר"מ פיינשטיין) כי קיימת חובה משפטית לכל דבר לתקן את המעוות ולהשיב את החפץ למבקשו; ג. אפשר שהחובה הממונית תלויה בשם רשע וקיימת רק אם הנוטל את החררה עשה זאת במזיד;ד. ריטב"א (והמהרי"ק בתשובה קצ"ב) אומר שאין כלל חובת השבה.

ניתן להציע חילוק נוסף המבוסס על ניסוח הדין-"עני המהפך בחררה". ייתכן שיש הבדל בין עני לעשיר, ויש דברים שאסור לעשות לעני אך מותר לעשות לעשיר (וכן כתב בר"ן על הרי"ף על אתר). גישה כזו תואמת יותר את גישת המאירי בדין זה, שהיא יותר מוסרית ופחות משפטית.

סוגיה זו משמעותית לכאורה רק לזכויות הפרט ולחיובים הנובעים מאמירה, אך למעשה יש לה השלכות מרחיקות לכת, וייתכן שנובעות ממנה הגבלות על השוק החופשי. ההתייחסות הרחבה שיש לנושא זה בספרות השו"ת אינה מפתיעה אפוא. הגר"מ פיינשטיין (איגרות משה אבן העזר חלק א תשובה צ"א) דן ביישום דין עני המהפך בחררה בעולם השידוכים וטוען כי השאלה עשויה להיות תלויה במחלוקת רש"י ורבנו תם אם דין זה נכון גם ביחס לחפצי הפקר.

מקורות לשיעור הבא - קידושין לאחר שלושים:

1. משנה נח: "וכן האומר לאישה".

2. גמרא נט. "לא בא אחר... ומבטל דבורא".

3. גמרא נט: "מקודשת לשני... צריכא".

4. כתובות פב. "דכי אתא רב דימי אמר רב יוחנן... קני מעכשיו" ותוספות ד"ה הא.

5. תוספות ורשב"א נט. ד"ה אף על פי שנתאכלו.

6. ר"ן (כד. בדפי הרי"ף) ד"ה רב ושמואל.

7. ר"ן (כד:) ד"ה ובא.