שיעור 45 - אלישע אל מול צבא ארם (ד)

  • הרב אלחנן סמט

אלישע, "הנביא אשר בישראל", אל מול צבא ארם (ו', ח-כג)

י. שלוש תפילותיו של אלישע בסיפורנו

שלוש פעמים נושא אלישע תפילה לה' בסיפורנו ובכל שלוש הפעמים נענה לו ה'. הבה נשווה את שלושת המקומות הללו:

 

פקיחת עיני הנער

הכאת הארמים בסנוורים

פקיחת עיני הארמים

התפילה

(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר:
ה', פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה 

(יח) וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל ה' וַיֹּאמַר:
הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים 

(כ) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע:
ה', פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ

ההיענות

וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר
וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים
וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע.

וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע.

וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵיהֶם
וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן.

בולטת לעין ההשוואה המילולית הברורה בין הטור הראשון לטור השלישי, כפי שבולטת לעין שונותו של הטור האמצעי. דבר זה מובן: בשני הטורים הקיצוניים מתפלל אלישע על פקיחת עיניים, ואילו בטור האמצעי על ההפך מכך - על הכאה בסנוורים. לפיכך במקום "פקח נא" הוא מבקש "הך נא"; במקום "ויראה" הוא מבקש "סַּנְוֵרִים". כך הדבר גם בתיאור היענות ה': במקום פקיחת עיניים אנו מוצאים הכאה בסנוורים, ובמקום תיאור מראה העיניים המפתיע של נפקחי העיניים לא נאמר בטור האמצעי דבר על מצבם של המוכים בסנוורים.[1]

נס הכאת הארמים בסנוורים הוא היפוכו של נס פקיחת עיני הנער, כדברי המלבי"ם (שכבר הבאנו בעיון ה):

נס זה (- של הכאת ארם בסנוורים) היה הפך מן הראשון, שבראשון פתח להנער על ידי הנבואיי שיראה דברים נעלמים מעין הגשמי, ועתה התפלל לסתום עין הראות החושיי מעיני הרואים ולנחותם תוהו לא דרך.[2]

אף פקיחת עיני הארמים בשומרון היא היפוכה של הכאתם בסנוורים קודם לכן בהיותם בדותן. בשלושה דברים הפוך האירוע בשומרון מזה שבדותן.

· בתפילתו של אלישע - "הך נא את הגוי הזה בסנורים" - "פקח את עיני אלה ויראו"

· בהיענות ה' לתפילתו - "ויכם בסנורים" - "ויפקח ה' את עיניהם".

· בתוצאות - חיילי ארם שצרו על דותן הופכים להיות נצורים בתוך העיר שומרון, ולאחר שנפקחו עיניהם הם מודעים לשינוי שחל במצבם.

האם בשל היות שני האירועים המתוארים בטורים הקיצוניים בטבלת ההשוואה שערכנו הפוכים מן האירוע המתואר בטור שביניהם הם גם מקבילים ודומים זה לזה? ברמה הלשונית התשובה וודאי חיובית, כפי שמלמדת אותנו טבלת ההשוואה. דמיון לשוני זה בין שני האירועים מכוון הוא, ומסתבר שהוא מעיד גם על דמיון מהותי ופנימי בין שני האירועים.

אלא שבחינה פשוטה של תוכן האירועים אינה מגלה דמיון כזה ביניהם: פקיחת עיני נערו של הנביא משמעה הפיכתו לבעל דרגת נבואה באותה השעה, בדרך שיהא מסוגל לראות את החזון הרוחני של רכב האש וסוסי האש. מטרת הדבר הייתה להרגיעו ולחזקו.

פקיחת עיני חיילי ארם, לעומת זאת, לא נועדה, אלא להשיב להם את הכרת המציאות הפשוטה, המוחשית "ויראו והנה בתוך שמרון". אין הם הופכים לנביאים בראייתם זו, אלא אך שבים לדרגות הראייה וההבנה הנורמליות המאפיינות כל אדם. מטרת הדבר אינה להרגיעם ולחזקם, אלא ההפך מכך - להופכם למודעים למצבם הנואש: הם מוקפים בידי אויביהם ונתונים לחסדם, ואף חייהם נמצאים בסכנה.

על אף ההבדלים הללו מוטל עלינו לחתור אל הדמיון המהותי בין שני האירועים, דמיון שאליו מכוון אותנו הסיפור בהשוואה המילולית שעשה ביניהם. במדרש תנחומא (תזריע ט) פתחו לנו פתח לזאת. על הפסוק בתהילים ה', ה "כי לא א-ל חפץ רשע אתה, לא יגרע רע" דרשו כך:

אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוחנן: אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה, אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החושך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר (בראשית א', ה) "ויקרא א-להים לאור יום, ולחשך קרא לילה". הרי הזכיר שמו על האור, אבל כשבא לחושך אינו אומר 'קרא א-להים לחשך לילה' אלא "קרא לילה"...

וכן את מוצא באלישע הנביא, כשבא מלך ארם להילחם בישראל... עמד נער אלישע בלילה וראה שהקיפו את העיר סוסים ורכב וחיל. מייד "ויצעק ויאמר, אהה אדני איכה נעשה. ויאמר: אל תירא, כי רבים אשר אתנו מאשר אותם". מיד נתפלל אלישע והזכיר שמו של הקב"ה, שנאמר "[ה'], פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער" וגומר. מייד עמד אלישע וקילל את הארמים ואמר: "הך נא את הגוי הזה בסנורים [ויכם בסנורים]" וגומר, ולא הזכיר את שמו של הקב"ה. וכשחזר ונתפלל עליהם שיפקחו עיניהם, אמר: "ה', פקח את עיני אלה ויראו [ויפקח ה' עיניהם ויראו]". הוי אומר: שמו של הקב"ה נזכר על הטובה ולא על הרעה.

מדרש זה מפנה את תשומת לבנו להבדל דק בין שני הטורים הקיצוניים בטבלת ההשוואה שערכנו לבין הטור האמצעי: ההבדל בדבר מקומה של הזכרת שם ה' בכל אחד מן הטורים. בשני הטורים הקיצוניים נזכר שמו של ה' הן בציטוט תפילותיו של אלישע (שתיהן נפתחות בפנייה "ה'"), והן בהיענות ה' לשתי תפילותיו, (בשתיהן נאמר "ויפקח ה'..."). אולם בטור האמצעי חסרה הזכרת שם ה' בשני השלבים הללו גם יחד: "ויאמר: הך נא את הגוי הזה בסנורים, ויכם בסנורים כדבר אלישע".[3]

טעם הדבר לפי דברי המדרש הוא שהתפילות הראשונה והשלישית של אלישע הן על דבר טוב שיקרה למושאי התפילות הללו, ועל כן 'נזכר שמו של הקב"ה על הטובה' הן בפי אלישע והן בתיאור הענות ה' לו; אולם תפילתו השנייה של אלישע, על הכאת ארם בסנוורים, היא תפילה על דבר רע (- לארמים), ועל כן 'לא נזכר שמו של הקב"ה על הרעה'.

הבחנה זו שעושה המדרש בין תפילתו השנייה של אלישע לבין זו השלישית מצריכה ביאור: האם תפילתו לפקיחת עיניהם של הארמים בתוך העיר שומרון היא על דבר טוב לארמים? והרי עיניהם נפקחו למציאות קשה בעבורם, שבה נתברר להם כי הם מוקפים בידי אויביהם ומצויים בסכנת מוות. ואדרבה: כל עוד שהיו מוכי סנוורים סברו (אמנם מתוך טעות) כי כוחם עמם והם עתידים לתפוס את הנביא ולקחתו לארם.

ראשית, יש לענות על כך תשובה עקרונית וכללית: הכרה נכוחה של המציאות, מרה ככל שתהא מציאות זאת, הרי היא טובה לאדם. חיים מוכי סנוורים, שבהם מתעוותת תפיסת המציאות של האדם, אף אם הם גורמים לו לחיות באשליה נעימה - קללה הם לאדם. לפיכך צודקים דברי המדרש המבחין בין קללת הכאת הארמים בסנוורים לברכה שיש בפקיחת עיניהם להכרת המציאות כפי שהיא.

אולם במה שנוגע לסיפורנו, צריך לומר כי הטוב הצפון בפקיחת עיני הארמים אינו רק טוב יחסי (ביחס למצבם הרע הקודם שבו היו מוכי סנוורים), אלא זהו טוב גמור מצד עצמו.

קנה המידה שבו יש להעריך את פקיחת עיני הארמים בשומרון אינו תלוי בשאלה מה חשו הארמים באותו רגע שבו נפקחו עיניהם ושבו גילו את מצבם, אלא בשאלה מה הייתה מטרת אלישע בהביאו אותם לשומרון ובפוקחו את עיניהם בין חומותיה. ומטרתו הייתה, כפי שביררנו בעיון הקודם, להפוך את חיילי ארם הללו בחזרם אל מלכם לשגרירי רצון טוב מצד הנביא אשר בישראל. תוכניתו של אלישע הרי אינה לתתם ביד מלך ישראל להריגה, אלא להאכילם ולהשקותם ולהשיבם אל ארצם ואל מלכם בכבוד, כאילו היו ידידים.

על מנת שחיילי ארם יהפכו להיות 'שגריריו' של אלישע אצל מלכם, חייבים היו הם עצמם לשנות את יחסם לנביא. פקיחת עיניהם בשומרון היא תחילת גיבוש הכרתם החדשה באלישע ובאישיותו. לפיכך רואה המדרש בפקיחת עיניים זו דבר טוב.[4]

עתה ניתן לעמוד על משמעות ההשוואה המילולית המכוונת בין פקיחת עיני נערו של הנביא בדותן לבין פקיחת עיני הארמים בשומרון. לא זו בלבד שבשני המקומות נעשה הדבר לטובתם של אלו שנפקחו עיניהם (ועל כן נזכר בשניהם שמו של הקב"ה) אלא שטובתם היא אותה טובה עצמה: להכיר את גדולתו של אלישע.

בדומה לחיילים הארמים שבאו בשגיונם לתפוס את הנביא, סבור גם נערו כי הנביא בר תפיסה הוא, ועל כן הוא זועק "איכה נעשה?". וכשם שנפקחו עיניו של הנער להכיר כי הנביא מוגן על ידי מלאכי א-לוהים - רכב אש וסוסי אש - כך נפקחו עיני הארמים להכיר כי הנביא אינו בתחום השגתם - לא בהישג ידם ואף לא בהישג מחשבתם ותפיסתם הקודמות.

ההבדל בין הנער לבין הארמים הוא בכך ששינוי תפיסתו של הנער נעשה באחת, בפקיחת עיניו לחזון הנבואי שנתגלה לו, בעוד ששינוי תפיסתם של חיילי ארם נעשה בתהליך מורכב, אשר חייב ראשית כל את הכאתם בסנוורים (וראה הערה 4), ורק לאחר מכן את פקיחת עיניהם למציאות הממשית המכילה בתוכה הכרה חדשה בנביא.

אמנם פקיחת עיני הארמים לא הייתה לחזון נבואי כפי שהייתה אצל נערו של אלישע, שהרי הארמים הללו אינם ראויים (וגם אינם נצרכים) לנבואה, אף לא לפי שעה. אף על פי כן, אף פקיחת עיניהם נועדה להעניק להם הכרה רוחנית חדשה, בת זוגה של הכרתו של הנער הישראלי.

יא. מדוע התפלל אלישע?

בעיון הקודם ערכנו השוואה בין שלוש תפילותיו של אלישע בסיפורנו, ונוכחנו כי שלושתן קשורות זו בזו (בקשר של הקבלה או של ניגוד). הקשר ביניהן נרמז ראשית כל בעצם הזדקקותו של אלישע לתפילה בשלושת המצבים המתוארים בסיפורנו. דבר זה לא מצאנוהו אלא בעוד מקום אחד במחזור סיפורי אלישע, בהחייאת בן השונמית:

וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'.[5]
וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו
וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד.
… וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. (ד',ל"ג-ל"ה)

את מעשי הנס האחרים שחולל, אלישע עשה בלא תפילה,[6] ובחלק מהם נעשה הנס אף ללא הזכרת שם ה' כלל.[7]

ובכן, השאלה המתבקשת היא, מדוע התפלל אלישע אל ה' דווקא בעשיית נסים אלו? נראה, כי בנסים הרבים שחולל אלישע ושבהם אין נזכרת תפילה, אין מדובר רק באי הזכרת התפילה, אלא שבהם אכן אלישע לא התפלל.[8]

מעשי הנס שחולל הנביא שלא בגזרת ה' ושלא בעקבות תפילה היו בבחינת 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', או בלשון הפסוק באיוב (כ"ב, כח) "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ".[9] מכאן הצורך להסביר את ייחודם של אותם מעשי נס שבהם אין אלישע מוצא בעצמו די עוצמה לגזור על קיום הנס, כפי שעשה בדרך כלל, אלא הוא מרגיש הכרח להתפלל אל ה', שיחולל את הנס כפי בקשתו.

בסיפור החייאת בן השונמית, שהוא מן הנסים הגדולים והמופלאים שעשה אלישע, מתבלטת התשובה לשאלתנו מעצמה. ראשית, תפילת אלישע הרי באה לאחר ניסיון ראשון להחיות את הנער, ניסיון שלא עלה יפה. בעקבות כישלון ניסיונו הראשון אלישע מבין שעליו לנקוט בדרך אחרת כדי להחיות את הנער (שלא באמצעות המטה), אך אפשר שאינו יודע מהי דרך זו, ועל כן הוא מתפלל לה' שיורה לו את הדרך.[10]

שנית, הרי בנס זה נעשה שימוש באחד מן המפתחות המיוחדים לה', שאינם נמסרים בדרך כלל לשליח.[11] בהקשר לכך הביא המלבי"ם, בפירושו ל- ד', לג, את דברי בעל עקדת יצחק:[12]

אלישע, כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה, בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפילה, אבל עשה בכוח נבואתו מה שעשה והצליח. אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפילה, כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח, והוא רק מה' לבדו. ורק הכנת הגווייה לקבל החיים היה על ידי הנביא, לא החזרת הנפש אל קרבו (- שלכך הוצרך אלישע להתפלל).

אולם מה ההסבר לתפילותיו של אלישע בסיפורנו? הרי שני ההסברים שניתנו לתפילת אלישע בהחייאת בן השונמית אינם תקפים בסיפורנו!

המלבי"ם עמד על שאלה זו בפירושו לסיפורנו, בבואו לבאר את תפילתו הראשונה של אלישע על פקיחת עיני נערו (פסוק יז):

והוצרך לתפילה, כי שיראה את הרוחנים (- את רכב האש וסוסי האש, שהם מחנות מלאכים הנראים רק בחזון נבואי) מי שאינו מוכן לנבואה (- הנער) היה נס גדול מאד ובריאה יש מאין.

ואמנם ניתן למצוא מכנה משותף בין שני הנסים הללו, נס החייאת בן השונמית ונס פקיחת עיניו של נער הנביא: בשניהם חולל הנס שינוי באישיותו של מושא הנס. ביחס לנערו של הנביא הדבר ברור: הוא נתעלה בנס זה והפך להיות נביא לשעה זו. רוח הנבואה של אלישע רבו היא שחדרה גם אליו, ופקחה את עיניו לראות את מה שראה רבו.

אף החייאת בן השונמית הייתה יותר מאשר נתינת רוח חיים בגווייה מתה. בסדרת העיונים 'אלישע והאישה השונמית' בעיון ו14 ביארנו כי בשימו "פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו" נפח אלישע מרוחו שלו בגופו של הילד, ו"מאן דנפח, מדיליה נפח".[13] החיים החדשים המזומנים לנער הם חיים יותר מעולים מאלו שניתנו לו בראשונה.

הדמיון בין שני הנסים הללו מתבטא אף בהקבלה לשונית ביניהם:

בן השונמית

נערו של הנביא

וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'… (ד',ל"ג)

וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: ה'

וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו.[14] (ל"ה)

פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה

 

וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר …[15] (י"ז)

והנה, אף אליהו רבו של אלישע חולל נסים רבים בלא שהתפלל אל ה' לפני כן. אולם בשני נסים הקדים אליהו תפילה לבואו של הנס. בפעם הראשונה התפלל על החייאת בן האלמנה הצפתית:

וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים
וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר:
ה' אֱ-לֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ.
וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי. (מלכים א',י"ז,כ"א-כ"ב)

בפעם השנייה התפלל אליהו על ירידת אש ה' מן השמים, למען ידע העם כי ה' הוא הא-לוהים:

וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר...
עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱ-לֹהִים
וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם אֲחֹרַנִּית.[16] (מלכים א',י"ח,ל"ו-ל"ז)

בין המצבים שחייבו את תפילותיהם של שני הנביאים מתבלטת הקבלה. אין צורך לציין את הדמיון הרב בין הסיטואציות שהביאו את שני הנביאים להתפלל על החייאתו של ילד מת על מנת להשיבו לאמו.[17] אולם על השוואת תפילתו של אליהו בהר הכרמל וזו של אלישע בדותן יש להרחיב קצת. בשני המקומות הללו מתפללים הנביאים על פקיחת עיניים שתביא להכרת האמת אצל בני אדם שרחקו מאמת זו. בשניהם מבקשים הנביאים על נס שיחולל שינוי רוחני באדם. נס מסוג זה גדול הוא מכל נס בתחום העולם הפיזיקלי, ועל כן יש צורך בתפילת הנביא.[18]

הסברנו את הצורך בתפילה הראשונה של אלישע, אך עדיין עלינו להסביר את הצורך בשתי התפילות הבאות בסיפורנו. בעיון הקודם הראינו את ההקבלה בין תפילתו הראשונה של אלישע לתפילתו השלישית, ואת הניגוד בין שתי אלה לתפילה השנייה. האם הקבלות אלה הן שעומדות ביסוד שתי התפילות הללו, ואלישע נשא אותן אך אגב תפילתו הראשונה, או שמא יש טעם עצמי גם לנשיאתן של תפילות אלו?

נראה שאף בהתפללו על הכאת ארם בסנוורים ביקש אלישע מאת ה' שיחולל שינוי באישיותם של הארמים, שהרי כפי שביררנו בעיון ו מדובר בבלבול תודעתם, ולא בהטלת מגבלה פיזית על יכולת ראייתם.

שוב עומד אלישע מול צורך לפעול על נפש האדם, או על תודעתו, ולא על העולם החומרי, ועל כן הוא מתפלל אל ה' שיפעל הוא עצמו בעשיית נס כה גדול.

נותר אפוא להסביר את הצורך בתפילתו השלישית של אלישע הנראית כמיותרת: כאן הרי מדובר בשיבה למצב הנורמלי שבו היו הארמים מלכתחילה, לפני הכאתם בסנוורים, מדוע אפוא זקוק אלישע להתפלל אף על זאת?

בסופו של העיון הקודם הרחבנו בביאור משמעותה של פקיחת עיניהם של הארמים בשומרון. לא הייתה זו אך החזרתם למצבם הקודם, אלא היא נועדה להעניק להם הכרה רוחנית חדשה במה שנוגע לאישיותו של הנביא בישראל, כדי להופכם לשלוחיו של הנביא אל מלך ארם.

נמצא אפוא שאף כאן נצרך אלישע לתפילה אל ה', שיפתח את לבם של הארמים להכרה רוחנית חדשה זו שתינשא עמם חזרה לארצם.[19]


[1] ניתן אמנם להסיק מה היה מצבם של חיילי ארם לאחר שהוכו בסנוורים מפסוק יט: "ויאמר אלהם אלישע: לא זה הדרך ולא זה העיר, לכו אחרי ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון, וילך אותם שמרונה". וראה דברינו בעיון ו בקשר למהות הכאתם בסנוורים.

[2] בעיון ה העמקנו את הניגוד בין שני הנסים הללו בטענתנו כי רכב האש וסוסי האש שנתגלו לעיני הנער והרגיעוהו מחרדתו הם אלו שהכו את חיילי ארם בסנוורים.

[3] אמנם שם ה' נזכר גם בטור הזה בלשון הכתוב "ויתפלל אלישע אל ה'...", אולם זאת משום שמן הבחינה התחבירית קשה להעלים את שמו בפסוק יח מכל וכל, שהרי בפסוק זה מפנה אלישע את תפילתו אליו וה' נענה לו. אולם דווקא התחלפות מקומה של הזכרת ה' בין פסוק זה לפסוקים המושווים לו משני צדדיו מחזקת את דברי המדרש.

[4] אמנם כדי להכיר את האמת בדבר אישיותו של אלישע היה על חיילי ארם לעבור תהליך ארוך ומורכב, הכולל בתוכו אף את הכאתם בסנוורים והולכתם לשומרון. אף על פי כן, שלב הכאתם בסנוורים בתוך מכלול המעשים שמסופר עליהם בסיפורנו הוא שלב שלילי, שכן בו ניטלת מן הארמים הכרת המציאות ובו משטה בהם הנביא בהוליכו אותם אחריו. שלב שלילי זה הוא כמובן הכרחי כהכנה לשלב החיובי שיבוא מאוחר יותר, בפקיחת עיניהם בשומרון.

[5] שלא כמו בסיפורנו, בסיפור החייאת בן השונמית תפילתו של אלישע אינה מצוטטת. ועוד יש להעיר, שאף בהחייאת בן השונמית לא התפלל אלישע אלא רק לאחר שנכשל ניסיונו להחיות את הנער על ידי גיחזי ובאמצעות משענת הנביא.

[6] בשני מעשי נס אמנם יש פנייה של אלישע אל ה', אך קשה להגדיר זאת כתפילה:

בנס חציית הירדן נאמר (ב', יד): "ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו ויכה את המים, ויאמר: איה ה' א-להי אליהו… ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע". אף שמדברי התרגום הארמי נראה שפירש את דברי אלישע כתפילה, הראינו בעיוננו לפסקה זו (עיון א בסדרת העיונים "אלישע בראשית דרכו…") כי פשוטם של דברי אלישע הוא כדברי רד"ק שם, שאמר זאת בטרוניה.

בהמשך אותו פרק מסופר על הנערים אשר התקלסו באלישע בעלותו לבית אל, ונאמר שם (ב', כד) "ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה', ותצאנה שתים דֻבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים." אף כאן, אין לראות בקללה בשם ה' תפילה אל ה', על אף הצדדים השווים שישנם בין שני אלה.

[7] על סיווגם של מופתי אלישע בין אלו שנזכר בהם שם ה' לבין אלו שלא נזכר ועל סיבת הדבר, עמדנו בסדרת העיונים 'הנזיד והלחם', עיון ג5.

[8] אף לולי כן, היה עלינו לברר מדוע מזכיר הכתוב את תפילתו של אלישע רק במקומות הללו, ושותק ביחס לתפילותיו בשאר מעשי הנס שחולל.

[9] א. ראה דרשת חז"ל על הפסוק ביחס לחוני המעגל (תענית כג ע"ב): "אתה גזרת מלמטה והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה".

ב. נושא זה נידון ביתר הרחבה במבוא לפרקי אליהו סעיף ג (עמ' 14-13), ושם הובאו גם דעות אחרות ודחייתן בצדן.

[10] בדרך זו פירשנו את הטעם לתפילתו של אלישע בסדרת העיונים 'אלישע והאישה השונמית' עיון ו14, וראה שם הערה 11.

[11] כדברי ר' יוחנן (תענית ב ע"א): "שלושה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים ומפתח של חיה (- יולדת) ומפתח של תחיית המתים".

התוספות שם (ד"ה שלושה מפתחות) מתקשים בהתאמת דברי ר' יוחנן הללו לנסים שחוללו אליהו ואלישע, ועל כן הוא מבארם כך: "אינו רוצה לומר (- ר' יוחנן) שלא נמסרו מעולם, דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו, אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם". דברי התוספות הללו מכוונים לדבריהם של מדרשים אחדים. דיון על כך ערכנו בסדרת העיונים 'אלישע והאישה השונמית' עיון ד2 (אות ד), ושם הובאו המדרשים המתאימים לדברי התוספות.

[12] המלבי"ם הפנה לשער עג בספר עקידת יצחק, אך לא מצאתי זאת שם.

[13] על מקורו של משפט זה ראה שם הערה 12.

[14] כבר הבאנו בעיון ו את דברי הרמב"ם במורה הנבוכים חלק א פרק ב: "ודע כי המילה הזאת, כלומר 'פקח', אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש הראות". לפי זה, פקיחת עיני הנער אינה רק במישור הפיזיולוגי - שהחל לראות - אלא בעיקר במישור הרוחני.

[15] כרגיל, במקום שישנה הקבלה ישנם גם הבדלים חשובים, המלמדים על המיוחד והשונה שבכל מקום. ההבדלים הניכרים כאן הם (א) בסיפור השונמית נאמר שאלישע התפלל, אך תפילתו לא צוטטה, מה שאין כן במקומנו; (ב) פקיחת עיני נערו של הנביא מתוארת כפעולתו של ה', מה שאין כן בסיפור השונמית. נראה שההבדל השני תלוי בהבדל הראשון: בסיפור השונמית לא התפלל אלישע אל ה' שיפקח את עיני הנער (אלא, אולי, שיורה לו את הדרך שבה יוכל הנביא עצמו להחיות את הנער, כפי שפירשנו שם), ועל כן תחייתו של הנער אינה מתוארת כפעולתו של ה', אלא כתוצאת מעשיו של הנביא. אולם בסיפורנו התפלל אלישע אל ה' שיפקח את עיני הנער ואכן ה' נענה לו ופקחן.

נראה שהבדל כפול זה נובע ממטרות שונות של שני הסיפורים: בסיפור השונמית נידונה עצמאותו של הנביא לפעול אף פעולות שיש בהן נסים מופלאים (וכן נידונה הפגיעה ביכולתו זאת, והתיקון המשיב לו את יכולתו); נושא זה אינו מרכזי בסיפורנו.

הסבר אפשרי אחר להבדל הכפול הזה הוא, שבסיפורנו מתפלל אלישע על נתינת רוח נבואה לנערו, ודבר זה אינו בידו כלל, כפי שעולה מדברי אליהו בתגובה לבקשת אלישע (ב', ט) "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" - "הקשית לשאול" (שם י).

[16] על משמעות תפילתו זו של אליהו, ובייחוד על פירוש המלים האחרונות בה, עמדנו בהרחבה בפרקי אליהו, כרמל עיון ה, ובייחוד עמ' 188-193 שם.

[17] על השוואת סיפורי ההחייאה של אליהו ושל אלישע עמדנו בהרחבה בפרקי אליהו בצורת ו13 ובסדרת העיונים 'אלישע והאישה השונמית' עיון ח (שהוא הנספח הראשון לסדרת עיונים זו).

ראוי לציין שבדומה לאלישע אף אליהו התפלל לה' להחיות את הילד לאחר כישלון ניסיונו להחיותו בתפילה הראשונה (שלא הייתה תפילה במשמעות המלאה של המילה). ראה על כך בפרקי אליהו בצורת ו עמ' 80-72.

[18] הדמיון בין שני המקומות גובר בשימנו לב לכך כי בשניהם פקיחת העין האנושית להכרה רוחנית חדשה קשורה באש היורדת מן השמים: אף בסיפורנו מדובר על ירידת רכב וסוסי אש מן השמים להגן על אלישע.

ועוד: בשני הסיפורים יורדת האש מן השמים להכריע מאבק שהנביא עומד במרכזו. באירוע על הר הכרמל מכריעה האש מן השמים את מאבקו של אליהו בנביאי הבעל, ואילו בסיפורנו מכריעים רכב האש וסוסי האש את רכבם וסוסיהם של הארמים ואת חילם הכבד (על הדרך שבה הכריעו רכב האש וסוסי האש את המאבק, ראה מה שנכתב בעיון ה' לעיל).

[19] אמנם גם בסיפור אודות נעמן וגיחזי שבפרק ה' חולל אלישע שני נסים הכרוכים בשינוי באישיותם של מושאיהם: ריפוי נעמן מצרעתו והצרעת גיחזי, ולא מצאנו שאלישע התפלל שם. התשובה על כך היא שבסיפור ההוא מהווים הנסים שחולל אלישע שינוי גופני במושאיהם, אלא ששינוי גופני זה מהווה ביטוי ותוצאה לשינוי רוחני קודם שהללו שינו את עצמם. לפיכך אין צורך שאלישע יתפלל. אולם הנסים המתוארים בסיפורנו, הם הם המחוללים שינוי רוחני במושאיהם, ועל כן הם נצרכים לתפילת הנביא.