שמות המזבח החיצון | 3 | מזבח אדמה | 2

בשיעור זה נעסוק במשמעויות נוספות לציווי התורה על בניית מזבח אדמה דווקא.

4. מזבח אדמה - הניגוד לעשיית אלהי כסף ואלהי זהב

כפי שראינו בשיעור שעבר, מיד לאחר מתן תורה, נאמר:

"ויאמר ה' אל משה: כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם. לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך"                                         (שמות כ', יט-כ).

מפשט הפסוקים ניתן לומר כי עשיית מזבח אדמה היא הניגוד המובהק של עשיית אלהי כסף ואלהי זהב (מעניין כי התורה משתמשת בשניהם בלשון עשייה). הפשטנים (הרשב"ם וחזקוני) הולכים אכן בכיוון זה, וכך דברי הרשב"ם:

"'מזבח אדמה תעשה לי' - לפי שהאומות עושים אשריהם על המזבחות כדכתיב בגבעון 'ואת האשרה אשר עליו תכרות' (שופטים ו', כה) וכתיב 'כזכור בניהם מזבחותם ואשריהם' (ירמיהו י"ז, ב) 'לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך אשר תעשה לך' (דברים ט"ז, כא) לכך אומר הקב"ה ואפילו אם תעשה לי מזבח לא תעשהו אלא מאדמה שאין רגילים [לעשות] ציורים וצלמים כי אם מלאכה חלקה^[1]" (שמות כ', כ-כא).

שד"ל בפירושו הולך בכיוון דומה אך מרחיק לכת ביותר בשינוי הפסוק, ואין אפשרות זאת מקובלת עלינו כלל ועיקר. נביא כאן את דבריו, מפני שהוא מחדד את משמעות הניגוד החד בין עשיית אלהי כסף וזהב לעשיית מזבח:

"'לא תעשון אתי' - לפי הנקוד לא תעשו דבר לשתפו עמי, אמנם אין זה מתיישב כלל עם מה שלפניו ועם מה שאחריו, ונ"ל לקרוא לא תעשון אותי כלומר לא תעשו צורתי, לא תציירוני בשום צורה ופירש ואמר אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם אפילו לזכרון שמים (כפירוש רשב"ם) וזה בכוונה להוריד שפע הא-ל למטה אינך צריך לכל זה אלא מזבח אדמה תעשה לי..."             (שמות כ', כ).

מבלי לשנות דבר בכתוב, ייתכן כי מבחינת המשמעות דבריו כלולים בפסוק 'לא תעשון אתי' - לא לדמות כל צורה לקב"ה אלא מזבח אדמה.

האבן עזרא על אתר מבאר:

"'לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב' - כמו לא תעשה פסל וכל תמונה. וטעם שתעשו צורות לקבל כח עליונים ותחשבו כי לכבודי אתם עושים, כאילו יהיו אמצעיים ביני וביניכם כמו העגל שעשו ישראל, כי אהרון לכבוד השם עשה ועבור שה' ידע שישראל יעשו, הזהירם בתחילה שלא יעשו אלהי זהב. והנה טעם אתי שאין לי צורך לאמצעים עמי על כן אחריו 'אבוא אליך וברכתיך' והטעם אני בכבודי אבא אליך".

מ.ד. קאסוטו בפירושו מעיר:

"אין פסוק זה מיותר אף אחר האיסור שבעשרת הדיברות. שם נקבע העקרון הכללי שאין לעשות שום תמונה וכאן באים פרטים, אפילו כדי לכבד את אלהי ישראל (אתי) ואפילו מן המתכות היקרות ככסף וזהב שאומות העולם מכבדות בהן את אלהיהם אין לכם לעשות שום פסל אלוקי. אף ההידור הנשגב ביותר לא יוכל לשמש סמל נאות לאל הסמוי מן העין. אף הפולחן לכבודי לא יהיה דומה לפולחן המהודר של הגויים הבונים מזבחות מפוארים לכבוד אלוהיהם אלא יהיה פשוט מאוד מזבח אדמה תעשה לי, מזבח צנוע של גושי עפר כמזבחותיהם של הדורות הראשונים".

ההדגשה של קאסוטו כאן הינה מחד על ההרחקה המוחלטת מכל הגשמה של הא-ל גם אם הדבר הינו לכבודו, והדבר השני הינו - הפשטות לעומת הפאר, האדמה לעומת הכסף והזהב כפי שנראה בפירושו של הספורנו.

5. מזבח אדמה - היפוכו של היכל כסף וזהב

כותב הספורנו:

"מזבח אדמה תעשה לי - וגם כן לא תצטרך לעשות היכלות של כסף וזהב ואבנים יקרות למען אקרב אליכם, אבל יספיק מזבח אדמה... לא תצטרך למשוך השגחתי אליך באמצעיים של זהב וכסף וזולתם כי אמנם אני אבא אליך וברכתיך"          (שמות כ', כ).

ביאור זה של הספורנו מתקשר ישירות להבנתו הכוללת של המשכן, על פיה המציאות הלכתחילאית של השראת שכינה הינה "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך". להבנתו של הספורנו, המציאות האידאלית הינה כאשר השכינה שורה בכל מקום ומקום אצל כל משפחה ומשפחה באופן עממי ביותר, לא במקום אחד בלבד ואצל משפחת כהונה אחת בלבד.

לפירושו, מזבח אדמה הינו ניגוד להיכלות כסף וזהב בשני מובנים:

1. המזבח בניגוד להיכל. מזבח הינו מבנה פשוט, קרוב לביתו של האדם, הוא יכול להיות יחסית ממש קטן ועממי. ההיכל לעומתו, בהגדרה הינו מבנה הרבה יותר גדול ומפואר עם קירות ותקרה.
2. המזבח עשוי אדמה. אדמה הינה חומר טבעי ופשוט המצוי בכל מקום ומקום, ואילו כסף וזהב ואבנים יקרות הינם חומרים הרבה יותר יקרים ומפוארים, בעזרתם האדם בונה מבנה מפואר לאל.

הנקודה הנוספת עליה מעיר הספורנו היא כי ככל הנראה בתקופות קדומות היתה מחשבה אצל האדם כי חלק מן הפולחן הינו בניית מבנה מפואר שבעזרתו האדם מושך כביכול את ההשגחה האלוקית אליו. לעומת התפיסה הזאת, אומרת התורה כי הקב"ה יבוא אל האדם ויברך אותו מיוזמתו, ולא יהיה צורך למשוך את השגחתו.

6. מזבח אדמה - משמעויות הלכתיות

בנוסף למשמעויות הרוחניות של הציווי לבנות מזבח אדמה דווקא, יש לקביעה זאת גם משמעות הלכתית, המובאת בדברי המכילתא:

"'מזבח אדמה תעשה לי' - רבי ישמעאל אומר מזבח מחובר באדמה תעשה לי - שלא תבנהו על גבי כיפים ולא על גבי עמודים. רבי נתן אומר: מזבח חלול באדמה תעשה לי שנאמר 'כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העולה' (מלכים א ח', סד)"

                  (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש יתרו פרשה יא).

דעתו של רבי ישמעאל שלא תהיה שום חציצה בין המזבח לבין האדמה, שיהיה חיבור ישיר בין האדמה למזבח. לגישה זו, עניין החיבור לאדמה הינו מהותי ביותר בתפקיד המזבח. סביר להניח שתפקידן של דפנות המזבח להוות מסגרת לאדמה שהן מכילות. הבנה הלכתית זאת מתקשרת היטב להבנתו של הרב הירש, כי על ידי המזבח האדם בעצם כביכול מרומם את האדמה כלפי מעלה באופן מעשי (ובניין הכבש של המזבח מסמל באופן מעשי עליה זאת) ובאופן סמלי. בנוסף הבנה זאת מתקשרת גם להדגשה כי האדם נברא ממקום כפרתו.

רבי נתן מדגיש באופן מיוחד את היות המזבח חלול, ועל כן מדגישה התורה נבוב לוחות תעשה אותו. לוחות השיטים מהווים את עיקרו של המזבח, ובאופן מעשי, ענינו של המזבח הוא המסגרת של דפנות עצי שטים ומילוי פנימי של אדמה.

המזבח בזמן המסעות

שאלה מעניינת הינה מה קורה בזמן המסעות? האם המזבח ממשיך לשמש בתפקידו או שלא? בהתאם לתשובה לשאלה זאת, ניתן יהיה לראות האם גם תוך כדי המסעות המזבח ממולא באדמה אם לאו, וככל שמילוי זה מהותי להגדרת המזבח כמזבח, על המזבח להיות מלא אדמה גם במסעות עצמם.

הרב מקובר^[2] מצטט בהקשר זה את דברי המדרש האומר:

"לא תכבה - אף במסעות. מה עושים לה? כופים עליו פסכתר דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר אף בשבת. ובמסעות משנים אותה שנאמר 'ודרשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן'" (תורת כהנים צ"ו פרק ב, י).

סביר להניח כי לדעת רבי יהודה שהאש רובצת על המזבח תוך כדי המסעות, המזבח ממולא באדמה על מנת למלא תפקיד זה. לעומת זאת לפי רבי שמעון בזמן המסעות האש כבויה, והמזבח חלול. הרב מקובר מציע כי מחלוקתם תלויה בשאלה האם המזבח הממולא באדמה ממלא את תפקידו גם כשהוא מנותק מהאדמה או שלא. במילים אחרות האם החיבור לאדמה הוא תנאי בהגדרת המזבח או שלא.

על פי זה ניתן יהיה לומר כי לשיטת רבי יהודה יש למזבח תפקיד עצמאי ועל כן בזמן המסעות הוא מלא באדמה והאש רבוצה עליו, ואילו לשיטת רבי שמעון עניין המזבח בחיבור לקרקע, על כן בזמן המסע אין המזבח מלא באדמה והאש מכובה.

היחס בין מזבח אדמה למזבח אבנים^[3]

מעבר לכל המשמעויות עליהן עמדנו, ברצוננו לבחון מהו היחס בין מזבח האדמה לבין מזבח האבנים - מהי משמעות מזבח אבנים, והאם הוא עומד בניגוד למזבח אדמה ובמה.

לכאורה, על פי פשטי הפסוקים, יש לעשות את המזבח מאדמה, אלא שאם עושים את המזבח מאבנים, אסור לסתת את האבנים גזית.

במכילתא ביארו כי יש לעשות את המזבח מאבנים ככתוב (דברים כז, ה) : "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלוקיך", יוצא מכאן כי יש לעשות את מזבח האבנים מחובר לאדמה.

במדרש הלכה על אתר מובאת מחלוקת תנאים וזו לשונה:

"ר' ישמעאל אומר - מזבח מחובר באדמה תעשה לי שלא תבנהו על גבי כיפים ולא על גבי עמודים. ר' נתן אומר -  מזבח חלול באדמה תעשה לי שנאמר (שמות כז, ח) נבוב לוחות תעשה אותו. איסי בן עקיבא אומר - מזבח נחושת מלא אדמה תעשה לי".

מדברי המכילתא לא ברור מהו ההבדל בין דעת ר' נתן לדעת איסי בן עקיבא. הנצי"ב בפירושו למכילתא, 'ברכת הנצי"ב', מפרש שלדעת רבי נתן אין חובה למלא את המזבח באדמה אלא די ברגב אדמה אחד כדעתו בסוגיה בזבחים סא: לפיה המזבח בשילה היה מלא אבנים ולא אדמה. לעומת זאת לפי דברי איסי הכוונה היא למלא את המזבח באדמה.

באופן כללי ר' ישמעאל סובר כברייתא המובאת בגמרא, ואילו ר' נתן ואיסי דורשים את הפסוק אחרת כך שיש למלא את מזבח הנחושת באדמה.

נראה כי דברי איסי "מלא אדמה" עולים בקנה אחד עם הסברה אותה מייחס בר קפרא לבית ראשון "שהוא אטום באדמה".

המכילתא דרשב"י אומרת כך:

"מזבח אדמה תעשה לי, יכול אדמה ודאי? תלמוד לומר, אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלוקיך. כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר, תחת עזרות היה חלול והמזבח היה מחובר באדמה".

ר' יהודה התולה את הלימוד בכניסה לארץ, מפרש מזבח אדמה כמחובר לאדמה, במובן זה שהוא קבוע ואינו נייד כמזבח הנחושת, אך אין זה שולל חלל כלשהוא תחתיו. ר' מאיר סובר כי על המזבח להיות צמוד לקרקע ללא חלל תחתיו כדעת ר' ישמעאל.

אותה מחלוקת מופיעה גם בתרגומי התורה. אונקלוס מתרגם מזבח אדמה "מדבח אדמתא" - מזבח שבתוכו יש עפר, כדעת ר' נתן ואיסי בן עקביא. בתרגום יונתן לעומת זאת תרגם: "מדבח קביעא בארעא" קבוע בארץ, כדעת רבי יהודה.

ייתכן כי המחלוקת נובעת משאלה פרשנית בתורה: לאחר מתן תורה נאמר "מזבח אדמה... ואם מזבח אבנים", ואילו בהקמת המשכן מדובר על מזבח אחר לגמרי, מעצי שיטים ומצופים נחושת. ר' נתן ואיסי בן עקיבא מפרשים את המושג מזבח אדמה באופן היכול להתקיים כבר במדבר, ואילו ר' יהודה מפרש שמזבח אדמה נאמר רק לבית עולמים שמזבחו קבוע בקרקע, ולדעת ר' ישמעאל המזבח יהיה צמוד לאדם וניתן לקיים זאת כבר במדבר.

בעלי התוספות מתייחסים לגמרא בחגיגה כז האומרת כי "כל הכלים שבמקדש יש להם שניים, מזבח הנחושת דכתיב "מזבח אדמה תעשה לי" ומבאר רש"י על אתר "הכתוב קראו אדמה למזבח שמעלין עליו העולות והשלמים והיינו מזבח הנחושת".

בעלי התוספות שם דיבור המתחיל "מזבח אדמה תעשה לי"  מביאים שתי דעות בעניין. לפי דעת ר' אלחנן מזבח אדמה נאמר הן על מזבח האבנים והן על מזבח הנחושת, ואילו לדעת התוספות בשם מורו שבמזבח הנחושת לא יתקיים דין זה.

יוצא מכך שישנן כמה הבנות בחז"ל לפסוק בתורה "מזבח אדמה". או שמחובר לאדמה, הינו בניגוד למטלטל, או שמחובר לאדמה משמעותו שאין רווח בין המזבח לקרקע והוא מלא אדמה^[4].

לעניננו מעניינת כאן נקודה נוספת והיא כי הדרישה של חיבור לאדמה קיימת גם לגבי מזבח אבנים. כלומר בפסוקים בפרשת יתרו המתייחסים הן למזבח אדמה והן למזבח אבנים ואין רק שתי אפשרויות או אדמה או אבנים, אלא ייתכן גם שילוב של עיקרו של המזבח אבנים וחיבורו לאדמה על ידי אדמה. וזאת, הן מצד הקביעות של האחיזה שלא ייטלטל ממקום למקום והן מצד החיבור המלא לאדמה ללא כל חציצה.