דילוג לתוכן העיקרי

שמיטת כספים | 1

קובץ טקסט

בפרשת ראה מצווה התורה על שמיטת הכספים: "מקץ שבע שנים תעשה שמטה: וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה' " (דברים ט"ו, א-ב). בשנת השמיטה נשמטים כל החובות.

רמת החיוב כיום

הגמרא בגטין לו. אומרת שלדעת חכמים שמיטת כספים כיום מהתורה. בהמשך מביאה הגמרא את דעת רבי: ד"וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים". רש"י מבאר שכאשר נוהגת שמיטת קרקעות נוהגת שמיטת כספים, ובזמן הזה, ששמיטה מדרבנן, גם שמיטת כספים היא מדרבנן. תוספות, לעומת זאת, מבארים שכאשר יובל נוהג (="משמט קרקע") נוהגת גם שמיטת קרקעות ושמיטת כספים, ואילו בזמן שאין יובל נוהג - אין נוהגת שמיטת קרקעות וכספים.

הראב"ד (השגות לרי"ף שם) הבין כפירוש התוספות, וכתב שכיוון שיובל אינו נוהג אפילו מדרבנן, הוא הדין לשמיטת כספים ולשמיטת קרקעות. בגמרא מוזכרים אמוראים שנהגו שמיטת כספים, אך לדעת הראב"ד הם עשו כך ממידת חסידות בלבד, וכך דעת הרז"ה (הובא אצל בעל התרומות שער מ"ה) והמאירי (מגן אבות ט"ו). מאידך, בעל העיטור (חלק א, ערך פרוזבול) סובר ששמיטת כספים בזמן הזה מדאורייתא, וכך כתב גם הרמב"ן (ספר הזכות).

לדעת רוב הראשונים שמיטת כספים נוהגת כיום רק מדרבנן (כך משמע מרש"י בגטין לו.; רבנו תם המובא ברא"ש בגטין פ"ד אות יג; רשב"א בגטין לז.; ריטב"א, ר"ן ונימוקי יוסף שם; רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ט ה"ב), וכך הכריעו האחרונים.

חוץ לארץ: מקובל שמצווה זו נוהגת גם בחוץ לארץ, כי היא חובת הגוף (עיין קידושין לח:; שו"ע סימן ס"ז סעיף א).

השמטת החוב: החובות נשמטים בשמיטה. אם בא הלווה להחזיר את החוב לאחר השמיטה, צריך המלווה לומר "משמט אני" (שביעית פ"י משניות ח-ט; רמב"ם פ"ט הכ"ח). אמנם אם הלווה אמר "אף על פי כן רצוני שתקבל" - רשאי המלווה לקבל את החוב. ואמרו חז"ל (שביעית י', ט) שהמחזיר חוב שעברה עליו שמיטה - רוח חכמים נוחה הימנו.

משכורת איננה הלוואה ולכן השביעית איננה משמטת אותה (רמב"ם פ"ט הי"א, ועוד).

זמן ההשמטה

התורה אומרת (דברים ט"ו, א) "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה".  פסוק דומה מצאנו לעניין הקהל: "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה בחג הסוכות". הגמרא בערכין כח: לומדת מכאן ששביעית משמטת בסופה, וכך ביארו רש"י שם והרמב"ם (פ"ט ה"ד).

הרא"ש (גטין פ"ד, יח; כ) מצטט תוספתא (שביעית פ"ח) שממנה עולה ששביעית משמטת בתחילתה: "אימתי כותבים פרוזבול? בערב ראש השנה השביעית". הרא"ש ביאר שאמנם אין השביעית משמטת אלא בסופה, אך הלאו של "לא יגוש" מתחיל כבר בתחילת השביעית. במילים אחרות, כבר מתחילת השביעית אסור לדרוש את החוב, אך אם נתן לו הלווה מעצמו - אינו צריך לומר 'משמט אני'.

ראשונים אחרים לא כתבו כרא"ש אלא כפשט הגמרא[1], ולהלכה פסק השו"ע (חושן משפט סימן ס"ז סעיף ל) ששביעית משמטת בסופה. לכן מותר לגבות כל חוב בשנת השמיטה, גם אם נוצר בשנת השמיטה, אבל אסור לגבות חוב לאחר השמיטה, בין אם החוב נוצר בשמיטה ובין אם נוצר קודם לכן. יש הנוהגים לחוש לדעת הרא"ש ולעשות פרוזבול גם לפני השמיטה (שו"ע הרב חו"מ, הלוואה ל"ו)[2].

גם מי שכתב פרוזבול לפני תחילת השמיטה צריך לעשות פרוזבול נוסף לפני סוף השמיטה, עבור החובות שניתנו בשביעית עצמה, לאחר כתיבת הפרוזבול. לאור זאת יש לעשות את הפרוזבול בסוף חודש אלול של השמיטה (והמחמירים יעשו גם בסוף אלול של ערב השמיטה). לכאורה צריך לעשות פרוזבול ביום האחרון של אלול, כי אחרת לא יישמטו ההלוואות שניתנו בשנת השמיטה לאחר כתיבת הפרוזבול, אולם אחרונים רבים מקלים לעשות פרוזבול כבר מתחילת אלול, כיוון שסתם הלוואה שלושים יום, ואם כן כל ההלוואות של אלול אינן נשמטות (כיוון שבראש השנה לא היה שייך בהם "לא יגוש" [עיין מנחת חינוך תע"ז ועוד]).

את הפרוזבול יש לכתוב כל זמן שמותר למלווה לגבות את החוב.

מהו הפרוזבול?

המשנה בשביעית (פ"י ה"ג) אומרת שכשראה הלל שהעשירים נמנעים מלהלוות לעניים, התקין פרוזבול כדי שלא יישמט החוב (פרוז=תקנה; בול=עשירים - תקנה לעשירים כדי שילוו לעניים).

הגמרא בגטין לו. תוהה כיצד עקר הלל דין דאורייתא. ומתרצת: לדעת רבא הוא יכול לעקור דין תורה כי הפקר בית דין הפקר, ולדעת אביי הוא תיקן זאת כי שביעית בזמן הזה דרבנן. הנפקא מינה בין ההסברים היא האם ניתן לעשות פרוזבול בשעה ששמיטת כספים דאורייתא. בדרך כלל פוסקים כרבא במחלוקתו עם אביי, ובכל זאת פסק הרמב"ם (פ"ה הט"ז) שאין פרוזבול מועיל אלא בזמן שהשמיטה מדרבנן. הכסף משנה הסביר שהטעם של רבא מתייחס לטעם של אביי, דהיינו, שרק בגלל ששמיטת כספים מדרבנן הפעילו חכמים את הדין של הפקר בית דין הפקר.

הפרוזבול מתבסס על כך ששביעית איננה משמטת חוב שנמסר לבית דין אלא רק חובות שבין אדם לחברו (שביעית פ"י מ"ב). הפרוזבול הוא מסירת הודעה לבית דין על חובותיו, ובכך כאילו מסר את החובות שלו לבית דין (שביעית פ"י מ"ג; גטין לו.). על הפן המחשבתי של ההערמה שבפרוזבול עיין במה שביארנו לגבי היתר המכירה.

בית הדין

טיב בית הדין: נחלקו הראשונים האם צריך בית דין חשוב (הבקיאים בדיני שמיטה ויובל ונבחרו לכך על ידי רבים) או שמא ניתן להסתפק בכל בית דין. בשו"ע (חו"מ סימן ס"ז סעיף יח) פסק להחמיר, אך הרמ"א פסק שבזמן הזה ניתן להקל בכל בית דין.

נוכחות בית הדין: המשנה בשביעית (פ"י מ"ג) מסיימת: "והדיינים חותמים למטה או העדים". על כך נאמר בירושלמי (פ"י ה"ב) "תנא: ואפילו הן ברומי", ונחלקו הראשונים בהסבר הירושלמי: המרדכי (גטין שע"ט) ביאר שאין צריך שהפרוזבול ייכתב במעמד בית דין, ואפילו אם הדיינים נמצאים ברומי - ניתן לכתוב פרוזבול במעמד העדים (וכן ביאר הפני משה שם). הרמב"ן (גטין לו:), מאידך, ביאר ש"אפילו הן ברומי" מתייחס לשטרות החוב של המלווה, שעל אף שהם בארץ אחרת ואינם כעת בידו - יכול הוא לעשות עליהם פרוזבול. לדעתו, תמיד חייבים לעשות את הפרוזבול במעמד הדיינים, וכן כתב הרשב"א (שו"ת ח"ב שי"ג) ועוד.

להלכה פסק השו"ע (חו"מ סימן ס"ז סעיף כא) כהסבר המרדכי, שאין צורך במעמד הדיינים.

מה עדיף? האם עדיף בית דין של דיינים מומחים אך חתימת הפרוזבול שלא במעמדם, או שמא עדיף בית דין רגיל במעמד הדיינים? לפי השו"ע עדיף לכאורה בית דין של מומחים. אך לפי הרמ"א יש מקום להסתפק בכך.

מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א נוהג לעשות את שני הדברים: דהיינו, בפרוזבול רשומים שמות בי"ד מומחים, אך במקום שיחתמו שני עדים חותמים שלושה, ובפרוזבול ישנו תנאי, שאם אין הוא מועיל אלא בפני הדיינים, הרי שהחובות יימסרו לשלושת החתומים (בי"ד רגיל).

יש הנוהגים לאחר כתיבת הפרוזבול להלוות מעט כסף, כדי שיהיה ניתן לקיים גם מצוות השמטת כספים כהלכתה (בן איש חי לפרשת כי-תבוא).

חסכונות בבנק

לכאורה היתר עסקה עבור הריבית של הבנק אמור להועיל גם עבור שמיטת כספים, אולם ייתכן שהיתר עסקה לא יועיל עבור שמיטה. היתר עסקה משמעותו בדרך כלל שיש כאן חצי מלווה וחצי פיקדון. העסקה נעשית באופן זה כדי שאם הכסף הופסד באונס, שבו שומר פטור, יהיה חייב להחזיר את הכסף מדין הלוואה.

בשו"ע (חו"מ סימן ס"ז סעיף ג) פסק ששביעית משמטת את חלק ההלוואה שבעסקה. אולם הרדב"ז (שו"ת ח"ד רי"ד) הקל בכך, ולדעתו אין כאן הלוואה ממשית אלא הלוואה שכל מהותה הוא העסקה - ולכן אין היא משמטת. לכאורה הצורך בפרוזבול עבור חסכונות בנק תלוי במחלוקת זו: לפי השו"ע צריך פרוזבול, לפי הרדב"ז - אין צריך (ויש להאריך בנושא זה - עיין בספר 'משנת השמיטה', ח"ב עמ' 624, במאמרו של הרב יובל שרלו). ומכל מקום, בוודאי שראוי לכתחילה לעשות פרוזבול גם עבור החסכונות בבנק.

קרקע

הגמרא בגטין לז. אומרת שאין כותבים פרוזבול אלא על הקרקע, וכך נפסק בשו"ע (חו"מ סימן ס"ז סעיף כב), אולם די בקרקע מושאלת או מושכרת. אמנם לכל אדם יש ד' אמות של קרקע השייכת לו, בהשאלה או בשכירות. אף על פי כן, יש שנהגו לכתוב בפרוזבול שאם אין ללווה קרקע אזי המלווה מקנה לו קרקע (מו"ר הרב ליכטנשטיין כתב נוסח פרוזבול אחד עבור מי שישלו קרקע, שבו הוא מקנה קרקע ללווה, ונוסח אחר למי שאין לו בעלות על קרקע).

נוסח הפרוזבול:

המשנה (פ"י מ"ד) כותבת שעיקר הנוסח של הפרוזבול הוא: "מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינים, שכל חוב שיש לי, שאגבנו על ידכם כל זמן שארצה", והדיינים או העדים חותמים.

להלן נוסח הפרוזבול שניתן לעשותו (על פי נוסח מו"ר הרב ליכטנשטיין) [לנוחותכם צירפנו לשיעור קובץ וורד עם טופסי פרוזבול מעוצבים].

 

הערות:

* פרק מתוך הספר "שיעורי שביעית - מן המקורות ועד להלכה למעשה".

[1]        בשו"ת המיוחסות לרמב"ן (סימן צ"ח) כתב שהנוסחה בתוספתא היא "ערב ר"ה של מוצאי שביעית".

[2]        אמנם עיין בשו"ת חתם סופר חושן משפט סימן נ', שתלמיד אחד רצה להחמיר והחת"ס אמר לו שמורו הרב נתן אדלר לא נהג כן.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)