דילוג לתוכן העיקרי

שנות המצור על ירושלים

השבוע נציין את צום עשרה בטבת - יום תחילת המצור על ירושלים. לרגל יום זה, נסקור את תקופת המצור על ירושלים.

תקופה זו מתוארת בקצרה בספר מלכים ב' (כ"ה):

"וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ, וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ".

בספר ירמיהו מפורטת התקופה לאורך תשעה-עשר פרקים - מפרק כ"א עד פרק ל"ט. משך המצור היה שלוש שנים, ובמשך תקופה זו ירמיהו נכלא ב"חצר המטרה" - בבית הכלא.

ארבעה אירועים מרכזיים אירעו בתקופה זו:

1. בעוד ירמיהו מנבא על חורבן ירושלים, נגלה אליו הקב"ה וציווהו לקנות שדות בירושלים: "וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, קְנֵה לָךְ. וָאֵדַע כִּי דְבַר ה' הוּא".

בקנייה זו מסמל ירמיה את אמונתו בכך שכשם שהגלות היא בלתי-נמנעת - כך גם הגאולה היא ודאית ועתידה לבוא: "כִּי כֹה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת - כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם, וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים".

2. שרי העם משחררים את העבדים בשנת השמיטה, אולם מייד מחזירים אותם לעבדותם. ירמיהו מתנבא על אירוע זה: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה': אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב, וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ".

3. חיל המצרים מתקרב אל גבול אזור הארץ, והבבלים מפסיקים את המצור כדי להילחם במצרים. העם חשב שהמצור הוסר מעל ירושלים, אולם ירמיהו שלל זאת: "הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם, וְשָׁבוּ הַכַּשְׂדִּים וְנִלְחֲמוּ עַל הָעִיר הַזֹּאת וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ". כעונש על נבואה זו הושלך ירמיהו לכלא בית יהונתן הסופר, ולאחר שירמיהו התחנן על נפשו - הוא הוצא מבית הכלא והושב לחצר המטרה.

4. לאחר שירמיהו ממשיך לנבא על החורבן ומשכנע את העם לצאת ולהיכנע לבבלים, שרי העם טוענים בפני צדקיה המלך כי ירמיהו מרפה את ידי העם. בתגובה, המלך מתיר לשרים לזרוק את ירמיהו לבור מלא טיט ולהטביעו שם. ירמיהו הוצא מהבור רק לאחר שאחד הסריסים ראה את מצוקתו וביקש מהמלך להצילו. למרות אירוע זה, ירמיהו המשיך לנבא על החורבן מחצר המטרה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)