עירובין | דף עו | שניהם קנו עירוב
מהדיון בסוגייתנו על שאלתו של רחבה נמצאנו למדים שהסיבה בגינה החשיבו חכמים את שני הבתים כבית דירה או כבית שער (ולא החשיבו אותם כשני הדברים) היא משום שלא רצו שיהיה לצדוקים פתחון פה ויאמרו שהדינים סותרים את עצמם.
הרב חזקיה די סילוה (פרי חדש, יו"ד סימן קי כללי ספק ספיקא) מלמד שאדם אחד לא יקל כשתי קולות אשר סותרות זו את זו אף אם הדין הוא מדרבנן; רק כאשר מדובר בשני אנשים - כשלא מדובר במקרה שבו הקולא של האחד סותרת את זו של האחר מותר לנהוג כן, היות ואז הקולות לא סותרות זו את זו חזיתית.
רבי עקיבא איגר בהגהותיו על השולחן ערוך (סימן שצג) מוסיף על דבריו וכותב שאם שני אנשים עירבו יחד לרוח אחת, אין אחד מהם יכול להוליך עמו חפץ של השני משום שאם עירובו עירוב – אין עירובו של חברו עירוב ולכן אסור לו להוציא חפץ זה משום דהוי כרגלי הבעלים. במקרה שנאמר שאין עירובו עירוב, אז אין הוא יכול לצאת כלל. הסיבה לכך היא משום שבמקרה כזה שתי הקולות סותרות אחת את השניה באדם אחד, שכן אם העירוב שלו חל אז נמצא שהעירוב של בעל החפץ לא חל ונמצא שהוא מוציא את החפץ מחוץ לתחום.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)