שתי ברכות יעקב

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

שתי ברכות יעקב* / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת תולדות

בפרשת השבוע מברך יצחק את יעקב בשתי ברכות. הראשונה ניתנת לו כאשר יצחק חושב שהוא עשו:

"וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ; יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (כ"ז, כ"ח-כ"ט)

ואילו השניה ניתנת לו לאחר שהתברר ליצחק על הרמאות, קודם שיעקב עוזב לפדן ארם:

"וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים; וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (כ"ח, ג'-ד')

המדרש מתייחס לכפל הברכות, ומסביר שיצחק ברך את יעקב פעם נוספת כדי לתת תוקף לברכה הראשונה:

"'ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו' וגו' - אמר ר' אבהו: לפי שהיו מפוקפקות בידו... שלא תאמר אלולי שרימה יעקב באביו לא נטל הברכות" (בראשית רבה, ס"ז)

לפי דברי המדרש אין הבדל בתוכנן של שתי הברכות, והברכה השניה רק נותנת תוקף מחודש לראשונה. למרות זאת, אנו ננסה להציע הסבר נוסף.

לכאורה, דמותו של יצחק כפי שהיא משתקפת בפרשה, היא של אב זקן וחסר אונים, שלא רק שאינו מבחין ברשעותו של עשו, אלא גם נופל בפח ההטעיה של יעקב. נדמה, שתיאור התורה על עוורונו של יצחק, הוא רק ביטוי לאוזלת היד הכללית בה הוא מצוי.

ואמנם, ניתן לראות זאת בבירור בבקשת יצחק מעשו ללכת להביא לו אוכל:

"וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי; וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד; וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (כ"ז, ב'-ד')

בולט לעין שהתפקידים המשפחתיים התחלפו, והאב, שאמור להיות הדמות המחנכת והתקיפה, הופך להיות תלוי ונרפס, הנזקק לרחמיו של בנו - "לא ידעתי יום מותי... ועתה שא נא".

דווקא לאור תיאור זה, בולט לעין השינוי שחל בדמותו של יצחק כאשר הוא מעניק ליעקב את הברכה השניה. בברכה זו אנו מגלים שיצחק, שרק לפני מספר פסוקים היה נרפס ותלוי, נהפך להיות אב מצווה ומחנך בלשון תקיפה שאינה משתמעת לשני פנים:

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן; קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (כ"ח, א'-ב')

שתי שליחויות

נדמה, שהסבר לשינוי זה אפשר למצוא בסיבה בגללה שולח יצחק את יעקב, הקשורה לאופיה הכפול של עזיבת יעקב את ביתו.

כאשר מתארת התורה את עזיבת יעקב נאמר: "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (כ"ח, ז'). לכאורה לא מובן מדוע ישנה כפילות בפסוק - "אל אביו ואל אמו"? התמיהה מתחזקת כאשר אנו מוצאים שגם אופיה של עזיבת יעקב מתואר בשתי צורות שונות: בפרשתנו כתוב "וילך פדנה ארם", ואילו בהושע נאמר "ויברח יעקב שדה ארם" (הושע י"ב, י"ג)?

הפתרון לכפילויות אלו, טמון בכך שעזיבת יעקב את ביתו אכן נבעה משני מניעים שונים.

רבקה שלחה את יעקב מחרן כיוון שראתה ש"הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ" (כ"ז, מ"ב) - כלומר, מפחד תגובתו של עשו לרמאות. לעומת זאת, יצחק שולח את יעקב מסיבה שונה לגמרי: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ... וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" - כלומר, יעקב נדרש ללכת לפדן ארם כדי להתחתן עם אחת מבנות לבן ולהמשיך את המורשת המשפחתית שהתחילה באברהם. מבחינת רבקה אין זה משנה להיכן יברח יעקב - העיקר שיתרחק מעשו; אולם יצחק שולח את יעקב דווקא לפדן ארם - לארץ ישראל - ומדובר בשליחות ולא בבריחה!

לאחר שהסברנו כפילות זה, ניתן להבחין גם בשוני בין הברכות השונות. בפעם הראשונה מברך יצחק את יעקב המחופש בברכות גשמיות שאינן תלויות בארץ מסוימת - "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". לעומת זאת, בפעם השניה מקבל יעקב את ברכת האבות, המעבירה את שרביט השושלת המשפחתית לידיו.

כעת ניתן להבין גם את השינוי שחל באופיו של יצחק בין נתינת הברכה הראשונה לבין נתינת הברכה השניה. כאשר יצחק נותן את הברכות הגשמיות הוא אדם חלש ונרפס, אולם כאשר הוא מעניק ליעקב את ברכת האבות הוא מקבל כוח ועוצמה חדשה, שהרי ברגע זה הוא בוחר את האדם שממנו יקום עם ישראל כולו. ממילא, דווקא בשעת נתינת הברכה השניה מצווה יצחק את יעקב בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ללכת דווקא לארץ ישראל, שהרי רק שם ניתן להקים את האומה הישראלית.

נדמה, שגם בימינו עלינו להיזכר בכפילות הברכות אותה קיבל יעקב. אל לנו להסתפק רק בברכות גשמיות, אותן נוכל להשיג גם באוגנדה או בארה"ב, אלא עלינו לשאוף לעבר מימוש ברכת האבות - אותה ניתן לקבל רק בארץ ישראל. זו מורשתנו, זה תפקידנו, ולכך נועדנו!



* השיחה נאמרה בשנת תשס"ג ולא עברה את ביקורת הרב.